רע"א 9078/08 טובה פינקלשטיין נ. טיב בית חרושת לנקניק ובשר מעושן

1.

לפניי בקשות רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת מ' נד"ב ), אשר דחתה בקשה להבהרה או לתיקון פסק דין אשר ניתן מכוח סעיף 79א ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק ). כיוון ששתי הבקשות עניינן באותה החלטה, הן נידונות במאוחד.

2.

המבקשים כולם הגישו תביעה נגד המשיבים בבית המשפט המחוזי מרכז (ת"א 4495-08-07), שסכומה מוערך בידי המשיבים בכקרוב לעשרה מיליון ש"ח. בתום דיון שהתקיים בתאריך 19.6.2008 הודיעו ב"כ הצדדים לפי הרשום בפרוטוקולים, כי לאור המלצת בית המשפט, הגיעו הם להסכמה כדלקמן:

"אנו מסמיכים את ביהמ"ש לפסוק לפשרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, ללא נימוקים בסכום שבין 220,000 ש"ח ל-550,000 ש"ח, סכום כולל אחד".

3.

בית המשפט המחוזי נתן בתאריך 22.6.2008 את פסק דינו, בזו הלשון:

"לאחר שנשמעו סיכומי הצדדים, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה בית המשפט יפסוק לפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, ללא נימוקים בסכום שבין 220,000 ש"ח ל-550,000 ש"ח. לאחר ששקלתי את הראיות ואת טענות הצדדים אני מחייבת את הנבעים לשלם לתובעים סך של 440,000 ש"ח".

פסק הדין הפך חלוט, לאחר שלא הוגש עליו ערעור.

4.

בתאריך 5.8.2008 (לטענת המשיבות - רק לאחר שהן פנו למבקשים בבקשה לקבלת אישור על פטור מניכוי מס במקור או חשבוניות מס לשם ביצוע התשלום) הגישו המבקשים בקשה משותפת שכותרתה: "בקשה להבהרת פס"ד ו/או תיקון השמטה". בבקשתם טענו המבקשים, כי הרקע לקביעת הגבולות הכספיים שלעיל על-ידי הצדדים הוא מכפלת הסכום של 55,000 ש"ח לחודש לאחר מס (סכום שנזכר בחוות דעת מומחה מטעם המשיבות משנת 1999) בארבעה עד עשרה חודשים. על רקע האמור עתרו המבקשים לבית המשפט המחוזי בבקשה להבהרה, או לתיקון פסק הדין, לפיהם: "הסכום הנפסק יהיה 'נטו', קרי: לאחר תשלומי המס השונים החלים עליו, שיחולו על המשיבים, ואליו יתווספו הפרשי הצמדה וריבית משנת 1999 ועד ליום התשלום בפועל". בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, בקובעו:

"פסק הדין ברור והוא הדין גם לעניין ההסכמות שקדמו לו".

5.

מכאן הבקשות שלפניי, בגדרן טוענות כל אחת מקבוצות המבקשים (בנפרד), כי ההחלטה שלא לתקן, או להבהיר, את פסק הדין – שגויה היא. לשיטת המבקשים ברע"א 9078/08: "פסק דין זה סטה מהסכמות הצדדים ..." [סעיף 10 לבקשה], שכן בעת ההסכמה למתן פסק הדין בפשרה, כוונתם של המבקשים היתה, כי הסכום שייפסק יהיה לאחר תשלום מס ויתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. לפיכך, ללא תיקון פסק הדין, אין פסק הדין משקף את הסכמות בעלי הדין. המבקשים ברע"א 9164/08 מוסיפים, כי לא היה בידם העתק הפרוטוקול המלא בו מצוינת ההסכמה למתן פסק דין בדרך של פשרה, שנרשמה מפי הצדדים, ולפיכך לא היה בידם להסב את תשומת לבו של בית המשפט המחוזי במועד לכך שניסוח האמור בפרוטוקול אינו מדויק כל צרכו.

דיון והכרעה

6.

בעל דין יכול לפעול לשינוי תוכנו של פסק דין באחת מהדרכים הבאות: הגשת בקשה לתיקון פסק הדין, ערעור עליו, או הגשת בקשה להבהרתו.

(א)

בקשה לתיקון פסק דין (או החלטה אחרת) עניינה בעתירה למותב אשר נתן את פסק הדין, על יסוד טענה לפיה פסק הדין נגוע בטעות טכנית: "טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה" (כאמור בסעיף 81 לחוק בתי המשפט). טעות כזו ניתן לומר עליה דרך כלל כי הינה: "דבר, אשר נכלל בתוך פסק הדין בשל שגגה, או דבר, אשר אינו נכלל בפסק הדין אך היה במחשבתו של השופט ונשמט מפסק הדין" (ע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה , פ"ד לט(2) 589, 590 (1985)). דרך דיונית זו איננה רלבנטית מקום בו מבקש בעל הדין להכניס בפסק הדין תיקונים מהותיים , שכן היא נוגדת את עקרון סופיות הדיון (ראו: ע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב , פ"ד לב(1) 667, 670 (1978)).

(ב)

ערעור על פסק דין מהווה תקיפה ישירה של פסק הדין, לרוב בטענה כי פסק הדין הוא שגוי, מטעם זה או אחר. דרך זו - ולא בקשה לתיקון פסק דין או בקשה להבהרתו - היא הדרך היחידה הנתונה לבעל דין להביא שינוי של מהות בפסק הדין, להבדיל מתיקון טעות טכנית בו. ככל שמדובר בפסק דין שניתן בדרך של פשרה, עילות ההתערבות בו בערעור תהיינה כידוע מצומצמות ביותר (ראו: רע"א 2587/98 י' מיידנברג ייצור ובניית מבנים בע"מ נ' ששון , בפסקה 7 (לא פורסם, 23.8.99); ע"א 10838/05 זקס נ' קלינגר (לא פורסם, 23.3.08)).

(ג)

בקשה להבהרת פסק דין הינה בקשה אשר מטרתה איננה לתקן בפסק הדין טעות מהותית (כבערעור), או טכנית (כבבקשה לתיקון פסק הדין), אלא להבהיר את כוונת בית המשפט בפסק הדין, שנסתרה מעיני הקורא. ההקשר הדיוני הרגיל להגשת בקשה שכזו הינו בגדרם של הליכי הוצאה לפועל שננקטו לביצוע פסק הדין, כאשר ראש ההוצאה לפועל מסיק (ייתכן - לאחר שהונע לכך על-ידי אחד מבעלי הדין) כי פסק הדין, או חלק ממנו: "טעון הבהרה לשם ביצועו" (ראו: חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 , סעיף 12; רע"א 7711/06 המכללה המשותפת בע"מ נ' מנדל , פסקה ה(2) (טרם פורסם, 18.1.2007)). חלופה שגורה פחות, למעט במקרים בהם פסק הדין אינו ניתן לביצוע בהוצאה לפועל, היא של הגשת תובענה לסעד הצהרתי (להבדיל מבקשה בכתב ל"הבהרת פסק דין") לבית המשפט אשר נתן את פסק הדין (ראו: ע"א 5403/90 מדינת ישראל נ' ר.א.ם. רבחי את איברהים , פ"ד מו(3) 459 (1992), בג"ץ 4698/01 פלדברג נ' שר הבינוי והשיכון (לא פורסם, 18.12.01)). אולם, אם בעל הדין מעוניין רק שפסק הדין יתוקן בדרך מסוימת, דרך הפעולה הראויה והיעילה איננה הליך הבהרה כי אם הגשת ערעור על פסק הדין (ודאי אם מ דובר בתיקון מהותי), או הגשת בקשה לתיקון פסק הדין בהתאם להוראת סעיף 81 לחוק (ככל שמ דובר בתיקון טעות טכנית).

7.

במקרה דנן, בחרו המבקשים לנקוט בו-זמנית בשתי דרכי תקיפה של פסק הדין נשוא הבקשות: הגשת בקשה "להבהרת פס"ד ו/או תיקון השמטה". לעומת זאת, הם נמנעו מלערער על פסק הדין עצמו, אף לאחר קבלת ההחלטה נשוא הבקשות, החלטה שקבעה כי אין מקום להבהרת פסק הדין או לתיקונו.

8.

ככל שהדברים נוגעים לדרישה להבהרת פסק הדין, דינה אכן היה להידחות, משאינה עומדת במגבלות הפרוצדורליות של דרך פעולה זו, כמבואר לעיל. לגוף הדברים אוסיף, כי אין כל צורך בהבהרת פסק הדין, שהרי הוא ברור לחלוטין, ואין הוא כולל הצמדה וריבית מאז שנת 1999. מכאן, שאין כל פסול בסירובו של בית המשפט המחוזי הנכבד "להבהיר" את פסק דינו כמבוקש.

9.

ככל שהדברים נוגעים לבקשה לתיקון פסק הדין, דינה אף הוא היה להידחות, וכמוה הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד שלא להיעתר לאותה בקשה. הטענה המרכזית שמעלים המבקשים לביסוס הדרישה (כעולה מבקשותיהם) היא, כי פסק הדין ניתן תוך חריגה מהסכמות הצדדים, או תוך אי-הבנה של הסכמותיהם. טענה כזו - לו הוכחה - אפשר והיתה יכולה להוות בסיס ראשוני ל ערעור על פסק הדין (להבדיל מבקשה לתיקונו), שכן היה אז אולי בידי המבקשים להראות שחל אחד החריגים הבודדים לעקרון אי-ההתערבות של בית המשפט שלערעור בפסקי דין אשר ניתנו על דרך של פשרה (ראו: עניין מיידנברג ועניין זקס לעיל). אולם המבקשים לא נקטו בדרך זו.

במקום לתקוף את פסק הדין ישירות, בחרו המבקשים לתוקפו בדרך עקיפה: בתחילה - בדרך של בקשה לתיקונו, ועתה - בדרך של ערעור על ההחלטה שלא לתקנו. משהבהיר בית המשפט הנכבד קמא בהחלטתו, כי היעדר ההתייחסות בפסק הדין לסוגית ההצמדה, הריבית והמיסים איננה תוצאה של היסח דעת, או טעות טכנית אחרת הניתנת לתיקון, הרי שהדרך היחידה שעמדה בפני המבקשים היא הגשת ערעור על פסק הדין לגופו.

10.

לאור כל האמור לעיל – הבקשות נדחות. המבקשים ברע"א 9078/08 יישאו יחד ולחוד בשכר טרחת עורכי דינן של המשיבות כולן בסכום של 10,000 ש"ח, והמבקשים ברע"א 9164/08 יישאו יחד ולחוד בשכר טרחת עורכי דינן של המשיבות כולן, אף הוא בסכום של 10,000 ש"ח.