בע"מ 958/10 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים ש' שטמר, י' עמית וי' וילנר ) בעמ"ש 558/07 מיום 1.1.2010.

העובדות הצריכות לעניין

1.

המבקש והמשיב 2 (להלן: המשיב ) הם ילדיה של המנוחה (להלן: המנוחה ). המנוחה, בעודה בחיים, הגישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה (תמ"ש 41020/99) בה התבקש בית המשפט להצהיר כי עסקה לפיה היא העניקה במתנה למבקש דירה שהייתה בבעלותה בטלה. כמו כן התבקש סעד כספי נגד המבקש.

2.

בית המשפט לענייני משפחה (כבוד השופט א' גלובינסקי ) דחה את התביעה. על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"מ 643/04). בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא ח' פיזם ) הורה על החזרת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה על מנת שזה ישלים את פסק דינו וייתן את דעתו לטענות בדבר פגמים בכריתת העסקה נושא ההליך. ביום 8.3.2007 ניתן פסק הדין על ידי בית המשפט לענייני משפחה (כבוד השופט ב'

ברגר ) בו נקבע כי עסקת העברת הדירה בטלה.

3.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בחיפה. במהלך הדיון לפני בית המשפט המחוזי הגיעו הצדדים להסכם הפשרה במטרה לסיים את מכלול התביעות וההליכים שהם מנהלים, לפיו הוסכם כי המשיב יצורף כצד לערעור; כי המבקש והמשיב הם היורשים היחידים של המנוחה על פי דין וכי עיזבון המנוחה (להלן: העיזבון ) יחולק ביניהם "מחצית במחצית"; כי פסיקת בית המשפט המחוזי תתייחס לנכסי העיזבון החל מיום 1.1.1997; כי כל צד רשאי לטעון כי האחר נטל נכסים או כספים שלא כדין; כי עם מתן פסק הדין יידחו ההליכים הנוספים המתנהלים בקשר עם העיזבון, וכי פסיקת בית המשפט המחוזי תעשה על בסיס תצהירים שיגישו הצדדים אליהם יצרפו את ראיותיהם. כמו כן הוסמך בית המשפט המחוזי לפסוק על דרך הפשרה בזו הלשון:

"הצדדים מסמיכים את ההרכב לפסוק על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, מה כלל העזבון וכיצד תאוזן החלוקה (אלו פרטים ילכו למי ואיזה פיצוי יקבל מי שאיננו מקבל מה מנכסי העיזבון) על פי הערכתו ומיטב הבנתו של ההרכב, כאמור על דרך הפשרה".

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

4.

בית המשפט המחוזי עמד על ההליכים הקודמים בין הצדדים ועל פסיקותיהן של הערכאות השונות, כמו גם על תוכן הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים. כן עמד בית המשפט המחוזי על העברות רכוש שנעשו מהעיזבון למבקש. בנוסף קבע בית המשפט המחוזי מהם נכסי העיזבון וכיצד יש לחלק אותם בין המבקש למשיב. לבסוף ערך בית המשפט המחוזי "ריכוז" של חיובי הצדדים האחד כלפי השני וקבע את שכר מנהל העיזבון.

טענות המבקש

5.

המבקש טוען כי נפלו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי טעויות, כי תוצאותיו סותרות את העובדות עליהן הוא מבוסס וכי אין בפסק הדין התייחסות לכל הכספים והנכסים אשר נטען על ידי הצדדים כי הם כלולים בעיזבון. עוד נטען כי השארת פסק הדין על כנו תביא לעיוות דין שכן הטעויות בפסק הדין "זועקות לשמיים", ומלמדות כי בית המשפט המחוזי פסק ללא זיקה לעובדות שלא היו שנויות במחלוקת. כן נטען על ידי המבקש כי מתעוררות שאלות משפטיות עקרוניות בדבר סמכותו של בית משפט הפוסק על דרך הפשרה שלא להתייחס לחלק מן השאלות במחלוקת ושלא להיצמד לעובדות המוסכמות בין הצדדים.

דיון והכרעה

6.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. איני סבור כי הבקשה מעוררת שאלות משפטיות או שאלות עקרוניות בעלות חשיבות החורגות מגדרו של הסכסוך הקונקרטי בין הצדדים והמקימות עילה למתן רשות ערעור [ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3)123 (1982)]. על אף ניסיונו של המבקש להציג את בקשתו כבעלת חשיבות עקרונית, המדובר בבקשה שכל כולה השגות על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי בנוגע להיקף נכסי העיזבון.

7.

זאת ועוד, התערבות בית משפט זה בפסקי דין שניתנו על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, תעשה רק במקרים חריגים ביותר כגון כאשר בית המשפט חרג מסמכותו, הגיע למסקנות בלתי סבירות לחלוטין, התעלם מטענות הצדדים, או לא נתן לבאי כוח הצדדים לטעון את טענותיהם [ראו: ע"א 10838/05 זקס נ' קלינגר (לא פורסם, 23.3.2008), סעיף 5 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל והאסמכתאות הנזכרות שם; רע"א 2587/98 י' מיינדברג ייצור ובניית מבנים בע"מ נ' מלכי (לא פורסם, 23.8.1999), סעיף 7 לפסק הדין של השופט ח' אריאל ; רע"א 9078/08 פינקלשטיין נ' טיב בית חרושת לנקניק ובשר מעושן-ש.מ . (לא פורסם, 10.4.2009), סעיף 6 להחלטתה של השופטת מ' נאור ]. הלכה זו מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן על דרך הפשרה [ראו: רע"א 2628/09 לוין נ' עשור (לא פורסם, 21.9.2009), סעיף 7 לפסק דיני; רע"א 3025/06 אומגה טיפולי טקסטיל תעשייתיים (1978) בע"מ נ' קשת נקוי יבש בע"מ (לא פורסם, 11.7.2006), סעיף ד' להחלטתו של השופט א' רובינשטיין ]. המקרה שלפניי לא מגלה כל עילה להתערבות כאמור.

8.

כאמור, המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי פסק בניגוד לעובדות שלא היו שנויות במחלוקת בין הצדדים. ברם, מתוך בקשתו שלו ומפסק הדין עולה כי למעשה מדובר בעובדות שהיו שנויות במחלוקת בין הצדדים, וכי למעשה בית המשפט המחוזי העדיף את גרסת המשיב על פני גרסת המבקש. כך, באשר למימון ההליכים המשפטיים שניהלה המנוחה על ידי המשיב, העדיף בית המשפט המחוזי את גרסתו של המשיב לפיה הוא מימן הליכים אלו וכי כספו לא הוחזר לו (ראו: סעיף 31 לפסק הדין). באופן דומה, העדיף בית המשפט המחוזי את גרסתו של המשיב לפיה המבקש הוא שנטל את תכולת כספת המנוחה ולא המשיב (ראו: סעיף 16 לפסק הדין). וכך, כעולה מתצהירי הצדדים, גם באשר לערבות שהופקדה לשם הוצאת צו עיקול במדינה זרה לגביה טען המבקש כי מדובר בכספי המנוחה בעוד המשיב טען כי מדובר בכספיו שלו.

עוד טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי לא התייחס לטענתו לפיה כספי הערבות הנזכרת לעיל הם חלק מנכסי העיזבון. איני סבור כי עצם העובדה שבית המשפט לא התייחס בפסק דינו לטענה זו מלמדת על טעות שנפלה בפסק הדין, לא כל שכן על טעות שמחייבת את התערבות בית משפט זה. עיון בתצהירי הצדדים מלמד כי כל אחד מן הצדדים טען כי עשרות פריטים נכללים בנכסי העיזבון וכי המשיב הוסיף על טענות אלה טענות בדבר חובות של העיזבון כלפיו בגין שורה של הוצאות שהוציא. איני סבור כי בנסיבות אלה אי התייחסותו של בית המשפט המחוזי לאחד מיני פריטים רבים מעידה כי נפלה טעות בפסק דינו. כשם שבית המשפט המחוזי לא התייחס לטענות המשיב ביחס לחובות שונים של העיזבון כלפיו, כך לא התייחס בית המשפט המחוזי לטענת המבקש בנוגע לערבות הנזכרת לעיל. פסק הדין ניתן על דרך הפשרה, והכלל לפיו אין בית המשפט צריך להיזקק לכל תג ותג מטענותיהם של הצדדים [ראו למשל: רע"א 318/10 לוי נ' אורן (לא פורסם, 2.2.2010), פסקה 31 לפסק דיני; ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם 60, 70 (1983)] מקבל בפסק דין מסוג זה משנה תוקף. לבסוף, אציין כי יתר טענות המבקש אינן אלא תקיפה של הממצאים העובדתיים של בית המשפט המחוזי, ואיני סבור כי טענות אלה מצביעות על כך כי לפניי מקרה חריג הנמנה על אותם מקרים שעל בית המשפט שלערעור להתערב בממצאים אלו [ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 668 (מהדורה עשירית 2009)], בפרט כאשר המדובר בפסק דין שניתן על דרך הפשרה.

9.

סופו של דבר, דין בקשת רשות הערעור להידחות. משלא נתבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.