ע"א 9357/09 חברת החשמל לישראל בע"מ נ. אילנה עמיר

1.

לפניי בקשה למחיקת ערעור מן הטעם שהוגש באיחור. פסק הדין, נשוא הערעור, ניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב בת.א. 1564/04 (כב' השופטת ד' פלפל) (להלן – פסק הדין ) מאוחר יותר תיקן בית המשפט המחוזי את פסק דינו, בעקבות בקשה לתיקון שהוגשה לו על ידי המשיבים 1-2בערעור. השאלה העיקרית בעניין שלפני הינה מהו סעיף החוק אשר מכוחו תוקן פסק הדין, היות ותשובה לשאלה זו תכריע מהו המועד אשר ממנו יש למנות את הימים לשם הגשת ערעור. וביתר פירוט, האם פסק הדין תוקן לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן - החוק )? שאז יש למנות את המועד להגשת הערעור מיום מתן פסק הדין המתוקן, כהוראת סעיף 81(ג) לאותו חוק; ועל פי מצב נורמטיבי זה לא איחרה המערערת. או לחלופין, האם פסק הדין תוקן לפי סעיף 81(ב) לחוק? שאז יש למנות את המועד להגשת הערעור החל מיום מתן פסק הדין המקורי; ועל פי מצב נורמטיבי זה איחרה המערערת

בהגשת ההליך לבית משפט זה.

2.

ואלו הן העובדות הרלבנטיות לענייננו: פסק הדין ניתן ביום 22/6/2009. בפסק הדין נקבע כי נתבעת 3 (היא המערערת בענייננו) תשלם לתובעים (הם המשיבים 2-1 בערעור) את סכומי הפיצוי המפורטים בגוף פסק הדין, בניכוי הסכומים המפורטים בפרק הניכויים של פסק הדין. ביום 16/7/2009, הגישו המשיבים 2-1 לבית המשפט קמא בקשה שכותרתה "בקשה לתיקון סופר", ובה התבקש בית המשפט להוסיף לפסק הדין את המשפט הבא: "היה והסכום שיתקבל יפחת מרבע מסכומי הפיצוי, תשלם הנתבעת 3 [המערערת] לתובעים [המשיבים] רבע מסכומי הפיצוי". זאת לאור סעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש] התשנ"ה- 1995. בית המשפט קמא, החליט בהמשך לבקשה כי הנתבעות בהליך יגיבו לה. המערערת, בתגובתה לבקשת התיקון, הסכימה, עקרונית, לבקשה, אך הוסיפה וביקשה שיתווסף לפסק הדין משפט נוסף, לפיו המערערת תשלם למשיבים רבע מסכום הנזק "לאחר שנוכו ממנו הכספים שהתקבלו ממבטחים, ...". מן החומר שלפני עולה, כי משיבים 4-3, שהם המבקשים בבקשה שלפני כאמור, לא הגיבו לבקשת התיקון. ביום 15/10/2009 החליט בית המשפט קמא לתקן את פסק הדין בנוסח הבא: "לאור התגובה תיקון כמבוקש בבקשה".

3.

ביום 17/11/09 הגישה המערערת ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין. יצוין, כי הערעור עצמו אינו נוגע לשאלת תיקון פסק הדין. בעקבות זאת הגישו המשיבים 4-3 (להלן: המשיבים) בקשה למחיקת הערעור, בנימוק שהערעור הוגש בחלוף למעלה מ-45 ימים ממועד מתן פסק הדין. לטענת המשיבים, פסק הדין תוקן בהסכמת המערערת, ומסיבה זו, התיקון האמור חוסה תחת כנפיו של סעיף 81(ב) לחוק שעניינו תיקון פסק דין בהסכמת בעלי הדין. תיקון שנעשה לפי סעיף 81(ב) לחוק אינו מקנה למערערת הארכת מועד "סטטוטורית" לפי סעיף 81(ג) לחוק, ומכאן שיש למנות את הימים להגשת הערעור ממועד מתן פסד הדין המקורי. על פי מניין זה הוגש הערעור באיחור. עוד טוענים המשיבים, כי התיקון שבוצע לא שינה במאום מהיקף אחריותה של המערערת לפי פסק הדין, וכי מדובר בתיקון אשר בנסיבות העניין טפל לפסק הדין וחסר משמעות אופרטיבית לגביה. גם בשל כך אין מקום לתחולתו של סעיף 81(ג) לחוק. לבסוף טוענים המשיבים כי הבקשה לתיקון שהוגשה לבית המשפט קמא כלל אינה בקשה לתיקון טעות סופר, ומוסיפים כי אלמלא הסכימה המערערת לאותה בקשה כלל לא היה מקום להתיר את התיקון שהתבקש אלא בדרך של ערעור על פסק הדין בלבד. נציין עוד, כי משיבים 2-1, שהיו אלו שביקשו בבית המשפט קמא את התיקון, הצטרפו לבקשה זו למחיקת הערעור.

4.

המערערת, מנגד, טוענת כי התיקון נעשה בגדרו של סעיף 81(א) לחוק. הסכמתה לתיקון נעשתה בכפוף להסתייגות שצוינה בתגובתה לבקשת התיקון, ולאור הסתייגות זו אין מדובר ב"הסכמה" לפי סעיף 81(ב) לחוק. יתר על כן, גם מהותו של העניין שתוקן בפסק הדין מלמדת על כך שהתיקון חוסה בצילו של סעיף 81(א) לחוק, באשר תוקן עניין אשר אמנם לא נכלל בפסק הדין אך היה במחשבתו של השופט ונשמט מפסק הדין. לאור זאת, טוענת המערערת, התיקון נערך בהתאם לסעיף 81(א) לחוק, ועל כן, ובהתאם להוראת סעיף 81(ג) לחוק, יש למנות את הימים לצורך הגשת הערעור החל מיום מתן פסק הדין המתוקן.

5.

וזו לשונו של סעיף 81 לחוק, שכותרתו "תיקון טעות בפסק דין", והמצוי בלב המחלוקת בענייננו:

"(א) מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה.

(ב) בהסכמת בעלי הדין רשאי בית המשפט להחליט בכל עת על כל תיקון בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן.

(ג) תוקנו פסק דין או החלטה אחרת כאמור בסעיף קטן (א) יראו, לענין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין או ההחלטה האחרת.

(ד) החלטה לפי סעיף קטן (א) אינה ניתנת לערעור אלא בערעור על פסק הדין או ההחלטה האחרת".

אכן, סעיף זה מאפשר לבית המשפט להכניס תיקונים בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, ובכך מהווה חריג לכלל "גמר המלאכה" ( functus officio ) ו"סופיות הדיון" (ראו אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 364 (2007); יואל זוסמן, סדר הדין האזרחי 906 (1995)). הסעיף קובע אפוא באילו נסיבות רשאי בית המשפט לסטות מן העיקרון האמור ולתקן פסק-דין שנתן. אפשרות אחת, הקבועה בסעיף 81(א) לחוק, מקנה לבית המשפט את הסמכות לתקן "טעות" בפסק הדין, בתוך פרק זמן מוגדר. תיקון מעין זה יכול להיות רק של טעות כפי הגדרתה בסעיף 81(א), קרי "טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה". הטעות בהקשר זה משמעותה, בדרך כלל, טעות טכנית במהותה, להבדיל מטעות מהותית; טעות שמשמעותה היא שנכלל בתוך פסק הדין עניין כלשהו בשל שגגה, או דבר, אשר אינו נכלל בפסק הדין אך היה במחשבתו של השופט ונשמט מפסק הדין (ראו למשל רע"א 9078/08 פינקלשטיין נ' טיב בית חרושת לנקניק ובשר מעושן – שותפות מוגבלת , (לא פורסם, (10.4.2009))); ע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה , פ"ד לט(2) 589, 590 (1985)). כך למשל, מקום בו השופט אינו כולל עניין בפסק דין, שכן נראה לו, כי עניין זה ברור הוא מאליו או כלול ממילא בפסק הדין ואין צורך לפרשו (וראו ע"א 576/81 הנ"ל, בעמ' 590). בה בעת, מקנה סעיף 81 לחוק אפשרות נוספת לתיקון פסק דין, תוך חריגה מעיקרון סופיות הדיון. אפשרות זו מצויה בסעיף 81(ב) לחוק. לפי סעיף זה, רשאי לכאורה בית המשפט להחליט על כל סוג של תיקון בפסק הדין – ולאו דווקא תיקון של "טעות" כמשמעה בסעיף 81(א) לחוק. זאת ועוד, תיקון זה אינו מוגבל בסד הזמנים של סעיף 81(א) לחוק – אלא שיכול הוא להיות "בכל עת". לבסוף, תנאי לתיקון מעין זה הינו הסכמת בעלי הדין.

6.

ההבדלים בין שני מסלולי התיקון, זה שבסעיף 81(א) וזה שבסעיף 81(ב), באים לידי ביטוי במאפיין נוסף, הרלבנטי לענייננו, והוא מנין הימים להגשת ערעור על פסק הדין המקורי: סעיף 81(ג) לחוק קובע כי המועד להגשת ערעור, מקום בו תוקן פסק דין לפי סעיף 81(א) לחוק, הינו מיום התיקון (והערעור על ההחלטה לתקן את פסק הדין יהיה במסגרת הערעור על פסק הדין, כמצוות סעיף 81(ד) לחוק). המועד להגשת הערעור מוארך אפוא "סטטוטורית". אולם הוראה דומה ואורכה שכזו לא מצינו לגבי סעיף 81(ב) לחוק. ממילא חלים בנדון המועדים הרגילים, במובן זה שהמועד להגשת ערעור על פסק הדין ימנה מיום פסק הדין המקורי ולא ממועד התיקון המוסכם. אכן, הפרש זה בענייני המועדים בין סעיפי המשנה השונים של סעיף 81 לחוק קשור בהגיונם של דברים: שעה שמדובר בתיקון מסוג התיקונים שבסעיף 81(א) לחוק, משמע תיקון שהוא בעיקרי טכני, מקרי, הקשור קשר הדוק לפסק הדין המקורי, והבקשה לתיקונו מוגשת על דרך הכלל תוך זמן קצר ותחום, מצא המחוקק לקבוע כי התיקון ופסק הדין מהווים למעשה חטיבה אחת הן מבחינת מועד הערעור (סעיף 81(ג)) והן מבחינת אופן ההשגה (סעיף 81(ד) לחוק). אולם שעה שמדובר בתיקון שמהותו היא אחרת, ויכול והוא נפרד מפסק הדין ומשנה ממנו מהותית – ואף בחלוף זמן רב - הבחין המחוקק בין פסק הדין המקורי ומועד הערעור עליו, לבין התיקון במובן זה, שלא ניתנה הארכת מועד סטטוטורית, בכך ניתן גם ביטוי נוסף לעיקרון הבסיסי המחייב שמירה על סופיות הדיון והקפדה על מועדי ההשגה הערעורית הנגזרת ממנו.

7.

על רקע זה נשוב לנסיבות המקרה שלפני. כאמור, בית המשפט קמא התבקש לתקן את פסק-דינו כך שיכלול הוראה מפורשת בעניין חובת המערערת לשלם למשיבים 2-1 רבע מסך הפיצויים, במקרה שלאחר עריכת הניכויים הקבועים בפסק הדין יפחת הסכום שיתקבל מרבע מסך הפיצוי. בקשת התיקון מתבססת על סעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי, הקובע את זכאותו של זכאי לגמלה לפחות לרבע מסך כל הפיצויים שנפסקו באותה תביעה, בתנאים הקבועים באותו סעיף. בנסיבות העניין, יש להניח שבית המשפט קמא לא מצא לנכון לכלול מלכתחילה את המשפט האמור בפסק-דינו משום שהזכאות לרבע מסך הפיצויים קבועה בחוק הביטוח הלאומי, והדברים ברורים וידועים, או לחילופין התכוון לכלול עניין זה בפסק הדין אך משום היסח הדעת הושמט העניין מן הנוסח הסופי. כך או כך, נחה דעתי כי יש לראות בהוספת המשפט המבוקש תיקון טכני בעיקרו; תיקון הבא בגדרו של סעיף 81(א) לחוק; תיקון המשרת את המטרה המועילה של מניעת הצורך בהגשת ערעור על דבר טכני וטריוויאלי (ראו שלמה לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 244 (מהדורה שניה 2008))

ואוסיף עוד, כי גם המשיבים 2-1 עצמם הכתירו את בקשתם כ"בקשה לתיקון סופר", ויש אפוא קושי בטיעון אחר בעת הזו כי אופי התיקון ומשמעותו הם אחרים. אציין, כי לא נעלמה מעיני העובדה כי בקשת התיקון הוגשה לכאורה מעבר לסד 21 הימים הקבוע בסעיף 81(א) לחוק. אלא שמועד זה ניתן להארכה, אף במשתמע, ומכל מקום אין לפני טענה כי התיקון נעשה בחוסר סמכות מטעם זה בלבד. לבסוף, יש ליתן משקל בנסיבות המקרה לכך שבקשת התיקון הוגשה בתוך המועד להגשת הערעור לבית משפט זה. המערערת לא היתה יוזמת התיקון והיא נגררה אפוא להליך של תיקון, שנתקבל, והביא ממילא להארכת המועד. משזו מסקנתי, והתיקון היה לפי סעיף 81(א) לחוק, כך, חל ממילא סעיף 81(ג) לחוק והמועד להגשת הערעור על פסק הדין נמנה מיום החלטת התיקון. על פי מניין ימים זה, הוגש הערעור במועד ודין הבקשה למחיקתו בשל האיחור, להדחות.

8.

ודוק: אין בידי לקבל את הטענה לפיה עצם העובדה כי המערערת הסכימה לתיקון המבוקש, הביאה לכך כי מדובר בהכרח בתיקון טעות שלפי סעיף 81(ב) לחוק, והערעור הוגש באיחור. כך הדבר, שכן סוג התיקון והמועד בו הוא מתוקן הם "תנאי הסף" לתחולת סעיף 81(א) לחוק, בלא קשר להסכמת בעלי הדין לתיקון. משמעות הדבר היא כי אם אכן מדובר ב"טעות" כמשמעה בסעיף 81(א) לחוק, והבקשה מוגשת תוך המועד שנקצב לכך, יחולו סעיף 81(א) לחוק והארכת המועד של סעיף 81(ג) לחוק, בין אם התיקון היה בהסכמה ובין אם לאו. היה ולא מתקיימים תנאי הסף של תחולת סעיף 81(א) לחוק, אם בשל אופי התיקון וה"טעות" ואם בשל המועד בו נתבקש התיקון (אם לא נתבקשה אורכה או שלא ניתנה), יכול להיעשות התיקון לפי סעיף 81(ב) לחוק ואז יש רלבנטיות והכרח להסכמת בעלי הדין.

9.

התוצאה היא, כי דין הבקשה למחיקת הערעור להידחות והוא ימשיך להתברר כמקובל. המשיבים ישאו בשכ"ט המערערת בסך של 3,500 ₪ בגין בקשה זו. סכום זה ישא ריבית והצמדה כדין מיום החלטתי ועד התשלום בפועל. החלטתי זו תתויק בתיקי השופטים שישבו בדין.