ע"א 5897/14 אברהם יעקב חיון נ. זאב דסברג , מנהל מיוחד על נכסי יהודה ניב

בקשת המשיב 1 לדחיית הערעור על הסף ובקשת המערער לפטור מהפקדת עירבון הועברו להכרעתי נוכח חלופי גברי בלשכת הרשמים.

אלו בקצרה העובדות הצריכות לעניין:

1.

אביו המנוח של המערער, מר אליהו חיון ז"ל, הגיש תביעת חוב במסגרת הליך פשיטת הרגל המתנהל בעניינו של המשיב 2, עו"ד יהודה ניב. המשיב 1 אישר את תביעת החוב בחלקה, ועל הכרעתו הגיש המנוח ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, הדן בהליך פשיטת הרגל. בפסק דין מיום 1.5.2014 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור, והמערער, אשר בא בנעלי אביו המנוח, הגיש ביום 10.6.2014 בקשה לתיקון פליטת קולמוס בפסק הדין, בה ביקש לתקן את כותרת פסק הדין אשר נכללו בה מספר בעלי דין אשר לא נטלו חלק בהליך. בהחלטה שניתנה למחרת היום, 11.6.2014, נקבע "כמבוקש" (להלן: ההחלטה בבקשת התיקון ).

המערער אינו משלים עם הכרעתו של בית המשפט המחוזי בפסק הדין. תחילה הגיש הוא ביום 31.7.2014 בקשה לארכה של שישים ימים להגשת ערעור על פסק הדין (בש"א 5296/14), אולם לבסוף הגיש ביום 2.9.2014 הודעת ערעור על פסק הדין ולמחרת היום ביקש למחוק את בקשת הארכה בציינו כי הערעור הוגש במועדו (ובקשת הארכה אכן נמחקה באותו היום).

2.

אם מביטים על מסגרת הזמנים הרלבנטית עולה אפוא התמונה הבאה: פסק הדין ניתן ביום 1.5.2014; ארבעים ימים לאחר מכן, ביום 10.6.2014, הגיש המערער בקשה לתיקון פליטת קולמוס בפסק הדין והבקשה התקבלה למחרת היום; הודעת הערעור הוגשה ביום 2.9.2014. דהיינו, אם מונים את הימים למן מועד מתן פסק הדין (אשר על פי מערכת "נט המשפט" נשלח למערער באמצעות הפקסימיליה באותו היום) חלף המועד להגשת הערעור ביום 15.6.2014 (והערעור הוגש באיחור), ואילו אם מונים את הימים להגשת ההליך למן מועד מתן ההחלטה בבקשת התיקון הרי שנוכח פגרת הקיץ חלף המועד להגשת הערעור ביום 11.9.2014 (והערעור הוגש טרם חלוף המועד).

לטענת המשיב 1, הטוען

כאמור כי יש לדחות את ההליך על הסף, יש למנות את הימים להגשת ההליך למן מועד מתן פסק הדין ואין מקום להחיל בענייננו את הארכת המועד הסטטוטורית הקבועה בסעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ) וזאת משני טעמים - נוכח מהות התיקון אשר לא שינה "שום דבר מהותי בפסק הדין", וכל הבקשה בעניין נועדה על פי הנטען לשם הארכת המועד להגשת הערעור; ובשל העובדה שהבקשה לתיקון טעות לא הוגשה בתוך סד 21 הימים הנתונים לכך בהתאם להוראת סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט.

המערער לעומת זאת טוען כי בדין מנה את הימים למן מועד ההחלטה בבקשת התיקון, וכי הערעור הוגש במועדו.

לאחר שעיינתי בכל חומר שבתיק ובטיעוני הצדדים סבורני כי דין הבקשה להידחות.

3.

הוראת סעיף 81 לחוק בתי המשפט קובעת כך:

"(א) מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה.

(ב) בהסכמת בעלי הדין רשאי בית המשפט להחליט בכל עת על כל תיקון בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן.

(ג) תוקנו פסק דין או החלטה אחרת כאמור בסעיף קטן (א) יראו, לענין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין או ההחלטה האחרת.

(ד) החלטה לפי סעיף קטן (א) אינה ניתנת לערעור אלא בערעור על פסק הדין או ההחלטה האחרת".

הוראה זו מהווה חריג לכלל "גמר המלאכה", ועל פי לשונה כמו גם בהתאם לפסיקה, סמכות תיקון טעות, שלא בהסכמת הצדדים, מתייחסת לטעויות

טכניות בלבד כגון "טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי" ואין היא מסמיכה את בית המשפט לעסוק בעניינים מהותיים ולתקנם (ראו: רע"א 9567/10 רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ נ' Schiff R.E. International Corp. , פסקה 10 (25.9.2011); רע"א 797/15 פלוני נ' עירית תל אביב-יפו , פסקה 7 (12.2.2015); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 906-910 (מהדורה שביעית, 1995) (להלן: זוסמן ); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 440-442 (מהדורה שלישית, 2012) (להלן: בן-נון וחבקין )). החוק מורה בעניין זה כי בית המשפט רשאי לערוך תיקון טעות כאמור בתוך 21 ימים ממועד ההחלטה או פסק הדין, וכי מקום בו נערך תיקון שכזה, מירוץ הימים להגשתו של הליך ערעורי על

ההחלטה או פסק הדין שתוקנו יחל ממועד התיקון.

בענייננו התיקון שנערך בכותרת פסק הדין - הסרת שמות צדדים שלא היו בעלי דין רלבנטיים לערעור על תביעת החוב - הוא אכן תיקון טכני, כפי שציין המשיב 1, ולמעשה אף הוא אינו חולק על כך שככזה מדובר בתיקון שנעשה מכוח סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט. אלא שלטענת המשיב 1 כיוון שמדובר בהחלטה אשר "לא שינתה דבר מהותי בפסק הדין" אין מקום להחיל את הארכת המועד הסטטוטורית הקבועה בהוראת סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט. המשמעות של קבלת טענתו זו של המשיב 1 היא למעשה כי יש ליצור תתי סיווגים של תיקונים טכניים, ולבחון בכל מקרה קונקרטי עד כמה טכני היה התיקון: מן הצד האחד יש לבחון האם מדובר בתיקון החורג מגדר תיקון טכני כך שבית המשפט כלל לא רשאי היה לערוך אותו מכוח סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט; ומן הצד השני יש לבחון האם התיקון היה כה שולי עד כי אין להחיל בעקבותיו את הוראת הארכה הסטטוטורית הקבועה בסעיף 81(ג) לחוק.

גישה כזו קשה היא בעיני הן נוכח לשונו הברורה של החוק, אשר אין בה כל בסיס להבחנה כאמור, והן מטעמי מדיניות משפטית ויעילות שכן "יצירת אבחנה בין התיקונים השונים עלולה לפגוע בוודאות המשפטית [ו]לעודד הליכים רבים אשר עניינם שאלת תחולתו של סעיף 81(ג) בכל מקרה נתון" (ע"א 4395/06 עמותת ז.פ. נ' לוי רמות עבודות עפר, כבישים ופתוח בע"מ , פסקה 7 (8.11.2006) (להלן: עמותת ז.פ. ). לחשיבות שיש בפשטותם ובבהירותם של כללים הנוגעים להשגה על החלטות שיפוטיות השוו גם רע"א 8813/05 עמותת במות נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (17.8.2006)). נראה כי הגישה הרווחת בפסיקה אכן אינה תומכת ביצירת הבחנות כאמור, וכל אימת שבקשה לתיקון פסק הדין מתקבלת, מירוץ המועדים להגשת ההליך הערעורי נדחה (ראו למשל בש"פ 8276/09 פרפרה נ' מדינת ישראל (11.11.2009). לשקלא ולטריא בעניין זה ראו עניין עמותת ז.פ. , פסקאות 5-7. כן ראו: ע"א 7143/99

רשות הפיתוח נ' יורשי עלי תאופיק עאצי (3.7.2000); ע"א 741/10 צים שירותי ספנות משולבים בע"מ נ' כהן (8.4.2010) (להלן: עניין צים ). לגישה אחרת ראו: בש"א 7102/01 חב' קוביק בע"מ נ' מיקרוסופט קופוריישן (7.4.2002). לקשיים שמעורר ההסדר הקבוע בהוראת סעיף 81 לחוק בתי המשפט ראו: ד"נ 29/83 "סהר" חברה לביטוח בע"מ נ' כהנקא , פ"ד לט(1) 833 (1985); זוסמן , 911-912). עוד אוסיף כי בשים לב לכך שכל אימת שבקשה לתיקון פסק דין או החלטה נדחית מירוץ המועדים להגשת ההליך הערעורי מתחיל כרגיל מיום המצאת פסק הדין או ההחלטה, האפשרות לעשות שימוש לרעה במוסד זה של בקשה לתיקון (אשר החשש מפניו תומך בגישה לפיה לא כל תיקון טעות טכנית יוביל למתן ארכה סטטוטורית להגשת הליך ערעורי), מוגבלת ממילא (ראו: עניין צים , פסקה 5; בש"א 4683/02 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' גולדסיל בע"מ , פסקה 7(ג) (3.7.2002)).

4.

אשר לטענה הנוגעת למועד הגשת הבקשה לתיקון פסק הדין. על פי לשון סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט בית המשפט רשאי לתקן את פסק הדין או ההחלטה בתוך 21 ימים " מיום נתינתם ". ואולם בפסיקה אומצה פרשנות לפיה די בכך שבקשת התיקון הוגשה בתוך תקופת 21 הימים מיום מתן פסק הדין או ההחלטה (ראו: רע"א 4024/06 קינן נ' הירשברנד , פסקה ח (28.1.2007); רע"פ 7383/12 מזרחי נ' מדינת ישראל , פסקה י (21.10.2012)). עוד נקבע בפסיקה כי בית המשפט רשאי להאריך את המועד להגשת בקשת תיקון, וזאת גם ביוזמתו ומבלי שנתבקשה ארכה ולעתים אף "ניתן לראות בהחלטת התיקון משום היעתרות להארכת מועד" (ע"א 856/12 צרפתי שמעון בע"מ פרחי ביקל בע"מ , פסקה 6 (12.2.2012). כן ראו ע"א 9357/09 חברת החשמל לישראל ב"מ נ' עמיר , פסקה 7 (10.3.2010)).

נוכח הלכה זו ומשבית המשפט המחוזי נעתר בפועל לבקשה לתיקון פליטת קולמוס, סבורני כי אין בעובדה שבקשת התיקון הוגשה על ידי המערער באיחור, כדי להוביל אל מסקנתו של המשיב 1 בדבר העדר תחולתו של סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט על ענייננו.

מן הטעמים המפורטים לעיל יש לקבוע לגישתי כי ההחלטה בבקשת התיקון דחתה את מירוץ המועדים להשגה על פסק הדין, ומשכך לא ניתן לקבוע כי הערעור הוגש באיחור.

5.

עוד אוסיף כי גם לו מסקנתי היתה שונה, איני סבורה כי היה מקום להורות על סילוק הערעור על הסף שכן נסיבות העניין מגלות "טעם מיוחד" למתן ארכה. בהקשר זה ראוי ליתן משקל לעובדה שבבקשה לתיקון פליטת קולמוס שהגיש המערער ביום 10.6.2014 - טרם חלוף המועד להגשת הערעור - ציין כי התיקון מבוקש על מנת "למנוע את סרבול הערעור לבית המשפט העליון", כך שהצהיר על כוונתו להשיג על פסק הדין. כן יש ליתן משקל לאי הבהירות שמעוררת פרשנותה של הוראת סעיף 81 לחוק בתי המשפט, עליה עמדתי לעיל, כך שלכל הפחות יש לומר כי אם שגה המערער בכך שהתבסס על הארכה אותה מעניק סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט, מדובר בטעות שבדין המצדיקה מתן ארכה, ואין מקום לחסום בגינה את המערער מהעלאת טענותיו בבית משפט זה (ראו והשוו עניין עמותת ז.פ. , פסקה 8; וכן פסק הדין בערעור על אותה החלטה - בש"א 9785/06 חברת לוי רמות, עבודות עפר כבישים ופתוח בע"מ נ' עמותת ז.פ. (9.1.2007)).

לבסוף איני רואה לקבל את טענות המשיב 1 לפיהן התנהלותו הדיונית של המערער עולה כדי חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט, ומצדיקה כשלעצמה את דחיית ההליך, ואציין כי העובדה שהמערער הגיש תחילה בקשה להארכת מועד ולבסוף החליט לחזור בו ממנה ולהגיש את ההליך בתוך פרק הזמן אשר סבר כי עומד לרשותו להגשתו, וודאי שאינה מקימה כל עילה בהקשר זה.

מכל הטעמים המפורטים לעיל, בקשתו של המשיב 1 לסילוק ההליך על הסף נדחית.

6.

נוכח מסקנה זו נותרה על הפרק בקשתו של המערער לפטור מהפקדת עירבון.

בקשה זו של המערער אינה מבוססת על טענה בדבר חוסר יכולת כלכלית, כי אם על הטענה שעל פי תביעת החוב שהגיש אביו המנוח ושאושרה חלקית, זכאי הוא לקבל מקופת הכינוס סך של 334,960 ש"ח.

המשיבים 1 ו-3 מתנגדים למבוקש וסבורני כי על יסוד החומר שבפניי אין בידי לקבוע בשלב זה מהו הסכום אשר ישולם בסופו של יום למשיב 1, ומתי, ועל כן לא ניתן לקבוע כי בהפקדת הודעת קיזוז יהא משום חלופה וודאית ושוות ערך לעירבון כספי.

אשר על כן המערער יפקיד עירבון בשיעור שנקבע בתוך 30 ימים מעת המצאת החלטה זו לידיו. בהיעדר הפקדה יירשם ההליך לדחייה.

בהתחשב בכלל נסיבות העניין איני רואה לעשות צו להוצאות באיזו מן הבקשות.