ע"א 5573/16 דבורה גולדברג נ. אליהו דרעי

1.

בפניי בקשה אותה הגישו המשיבים למחיקה על הסף של הערעור שבכותרת, הנסב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 10.5.2016.

בבקשה נטען כי הערעור הוגש לאחר שהמועד להגשתו חלף. בעניין זה נטען כי פסק הדין נמסר לבא-כוח המערערת על ידי בא-כוח המשיבים באמצעות שליח ביום 15.5.2016 ובאותו היום אף נשלח לו בהודעת דואר אלקטרוני. עוד צוין כי למחרת היום הודיע בא-כוח המערערת על כוונתה להשיג על פסק הדין, וכעשרה ימים לאחר מכן הגישה המערערת לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצועו. הערעור הוגש, כך נטען, חמישים ותשעה ימים לאחר המועד בו נמסר למערערת פסק הדין, ועוד נטען כי נוכח הפעולות בהן נקטה המערערת על יסוד פסק הדין והצהרתה על כוונתה להשיג עליו היה עליה להגיש את הערעור "מיד וללא שיהוי, ואף לא להמתין לחלוף 45 ימים".

2.

המערערת מתנגדת לבקשה. בתגובתה הצביעה המערערת על כך שבהחלטה מיום 29.5.2016 תיקן בית המשפט המחוזי את פסק דינו מכוח הוראת סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ), ועל כן, כך נטען, יש למנות את הימים להגשת הערעור על פסק הדין למן המועד בו החלטה זו נמסרה לידיה. המערערת הוסיפה כי ההחלטה האמורה מעולם לא הומצאה לידיה כדין אלא אך נצפתה בידי בא-כוחה באתר "נט-המשפט", אך מכל מקום הוגש ההליך במועדו גם אם מונים את הימים להגשת הערעור למן מועד מתן ההחלטה.

3.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי ושקלתי בדבר מצאתי כי דין הבקשה להדחות.

כפי שציינה המערערת בהחלטה מיום 29.5.2016 נקבע כך:

"בפסק הדין מיום 10.5.2016 נפלה טעות ונשמטה הקביעה בדבר מינוי כונס נכסים והסמכתו לפעול בהתאם למבוקש בתובענה ובסיכומי התובעים.

בהתאם להוראת סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 מורה אני על תיקון פסק הדין כאמור.

פסיקתא מתאימה תוגש לחתימה".

הוראת סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט מורה מפורשות כי כאשר נערך תיקון של החלטה או פסק דין בהתאם להוראת סעיף 81(א) לחוק "יראו, לעניין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין או ההחלטה האחרת". הוראת ארכה סטטוטורית זו הוחלה גם מקום בו התיקון בהחלטה "טכני" ביותר (ראו ע"א 5897/14

חיון נ' דסברג, מנהל מיוחד על נכסי יהודה ניב , פסקה 3 (7.6.2015)), וודאי שחלה היא על התיקון שנערך בפסק הדין בענייננו - מינוי כונס נכסים - תיקון שגם על עצם עריכתו ועל תכנו משיגה המערערת בערעור דנן.

הנה כי כן, יש למנות את המועד להגשת הערעור על פסק הדין למן מועד המצאת ההחלטה בדבר תיקון פסק הדין. הערעור הוגש בענייננו בתוך 45 ימים ממועד מתן ההחלטה, ודי בכך על מנת לקבוע כי הוגש במועדו (מבלי שיש צורך להדרש לשאלת מועד ההמצאה של אותה החלטה).

4.

מסקנתי זו מייתרת את הצורך לדון בענייננו בשאלת המועד ממנו היה מקום למנות את הימים הנתונים להגשת הערעור על פסק-הדין לו לא היה נערך בו תיקון (בין היתר השאלה האם יש למנות את המועד למן מועד הצפיה באתר "נט המשפט" או ממועד מסירה בידי בעל דין שכנגד ובשאלת תחולתו של חריג הידיעה).

לבסוף אדגיש - בהתייחס לטענת המשיבים לפיה בנסיבות העניין ונוכח הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין אותה הגישה המערערת בבית המשפט המחוזי והצהרתה כי בכוונתה להגיש ערעור, היה עליה להזדרז ולהגיש את הערעור טרם שחלפו 45 ימים ממועד מסירתו לידיה - כי ככלל בעל דין רשאי להגיש הליך ערעורי בתוך פרק הזמן הקבוע בהוראות הדין. איני סבורה כי הנסיבות דנן מגבשות מצב דברים חריג בו לא היה מקום לעמידתה של המערערת על פרק זמן זה, ובוודאי שאין מדובר במצב המצדיק מחיקה על הסף בשל עיתוי הגשת ההליך הערעורי (ויצוין כי ענייננו שונה מן ההחלטה אליה הפנו המשיבים (רע"א 262/08 נטו מלינדה סחר בע"מ נ' גולדיאן (27.1.2008)), אשר עניינה השגה על החלטת ביניים העשויה להשפיע על מהלך הדיון בערכאה הדיונית (ליישומה של ההלכה ראו למשל רע"א 9489/09 רוזנברג נ' בולוס גד תיירות ומלונאות בע"מ (14.2.2010)).

5.

סיכומם של דברים -

מכל הטעמים האמורים לעיל, הבקשה נדחית.

המשיבים יישאו בהוצאות המערערת בסך של 2,500 ש"ח.

משנותר ההליך על כנו יגישו המשיבים תגובתם לבקשה לעיכוב ביצוע וזאת בתוך 14 ימים ממועד המצאת החלטה זו לידיהם.