בש"מ 1138/17 עיריית תל אביב יפו נ. דוד הירש

1.

בבקשה שבכותרת עתרה המבקשת למתן ארכה להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב-יפו.

בהתאם להוראות תקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 במועד הרלבנטי נתונים היו למבקשת שלושים ימים להגשת ערעור על פסק הדין (תיקון תשע"ז לתקנות האמורות, אשר לפיו נתונים ארבעים וחמישה ימים להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בעתירה מנהלית, טרם נכנס לתוקף באותו מועד). בפועל פנתה המבקשת להגשת הערעור ארבעים ימים לאחר מועד ההמצאה הנטען של פסק הדין לידיה, והמזכירות סירבה לקבל את הערעור לרישום בשל איחור בהגשתו. למחרת הגישה המבקשת את הבקשה שלפניי, בה מבוקש ליתן ארכה עד למועד ההגשה בפועל. בין היתר נטען כי מדובר בטעות בתום לב, כי לפסק הדין עלולות להיות השלכות רוחב ונתונה לה זכות ערעור עליו, וכי המשיב הגיש בקשה לתיקון פסק הדין ובכך יש כדי להעיד על היעדר ציפייה מצידו לסופיות פסק הדין.

בדיקה העלתה כי בעקבות הבקשה לתיקון פסק הדין שהגיש המשיב אכן נערך תיקון בפסק הדין. על רקע תיקון פסק הדין התאפשר למשיב להגיש עמדתו, האם כלל נדרשת למבקשת ארכה להגשת הערעור (וזאת נוכח הוראת סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט )).

2.

בתגובה שהגיש המשיב נטען על ידו כי התיקון בפסק הדין נעשה בהסכמה מכוח הוראת סעיף 81(ב) לחוק בתי המשפט, ולא מכוח סעיף 81(א) לחוק, ועל כן לא חלה הארכה הסטטוטורית הקבועה בסעיף קטן (ג). בין היתר נטען כי מדובר בתיקון מהותי לפסק הדין, כי לא ניתנה כל הנמקה לתיקון, וכי הבקשה לתיקון פסק הדין הוגשה לאחר שהמועד להגשת בקשה לתיקון פסק דין חלף.

בתשובה שהגישה המבקשת מתנגדת היא לאמור, וטוענת כי חלה הארכה הסטטוטורית מכוח סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט, ולחלופין כי יש ליתן לה ארכה להגשת הערעור.

3.

לאחר עיון בחומר שלפניי סבורה אני כי הכף נוטה למסקנה כי יש לראות בתיקון פסק הדין כתיקון מכוח סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, ועל כן חלה הארכה הסטטוטורית הקבועה בסעיף 81(ג) לחוק.

הדברים עולים מן הבקשה לתיקון פסק הדין שהגיש המשיב עצמו. בבקשה הבהיר המשיב כי התיקון המבוקש - להורות למבקשת למסור פרוטוקולים - " נשמט מהחלטתו של בית המשפט". המשיב הוסיף בהקשר זה כי "מקריאת פסק הדין עולה שבית המשפט הנכבד אמנם מקבל את טענתי כי על [המבקשת] למסור לי את המסמכים שביקשתי, אך נמנע, כנראה מבלי משים , מלתת הנחייה מפורשת בקשר לכך" [ההדגשות הוספו]. בהמשך לכך צוטט קטע מפסק הדין בו נקבע כי היה על המבקשת להעביר למשיב פרוטוקולים, והמשיב שב והדגיש "אין ספק כי העובדה שבית המשפט לא נתן בידי את הסעד המבוקש בנוגע לפרוטוקולים נבע מהשמטה בלבד". המשיב הוסיף בבקשתו כי אמנם הבקשה מוגשת באיחור - כלומר בחלוף למעלה מעשרים ואחד ימים ממועד מתן פסק הדין, בהפנותו בעניין זה להוראת סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט - אך ביקש כי חרף איחור זה ידון בית המשפט בבקשתו.

כלומר, הבקשה כולה מכוונת לעמוד בתנאי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט - הן לעניין תוכן הבקשה (השמטה מקרית) והן בהתייחס למועד הגשתה. בית המשפט הורה על הגשת תגובה מטעם המבקשת, וזו הודיעה כי אין היא מתנגדת למבוקש. כלומר המבקשת לא התנגדה הן למתן הארכה המבוקשת והן לטענה כי התיקון המבוקש הוא תיקון של חסר שהוא בבחינת השמטה מפסק הדין, ובהתחשב בעמדתה זו התקבלה בקשת המשיב ובית המשפט הורה שפסק הדין יתוקן כמבוקש וכי הפרוטוקולים ימסרו למשיב.

4.

נוכח ההשתלשלות המתוארת, ומשהבקשה לתיקון פסק הדין לא הוגשה לכתחילה כבקשה מוסכמת לתיקון מהותי כי אם כבקשה לתיקון השמטה מקרית תוך התייחסות לסד הסמנים הקבוע בהוראת סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, אין מקום לטעמי לקבל את טענתו הנוכחית של המשיב, בדיעבד, לפיה עניין לנו בתיקון פסק דין מכוח סעיף 81(ב) לחוק בתי המשפט. לשון אחר, אין בידי המשיב להיאחז בהוראות סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט על מנת שבית המשפט ייעתר לבקשתו לתיקון פסק הדין, אך להתנער מתוצאותיה הדיוניות של הוראת סעיף 81(א) הנ"ל לאחר שקיבל את מבוקשו בעניין (השוו ע"א 9357/09 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' עמיר , פסקה 7 (10.3.2010) (להלן: עניין חברת החשמל )).

יודגש בהקשר זה כי העובדה שהמבקשת לא התנגדה לבקשה לתיקון פסק-הדין אינה מובילה, כשלעצמה, למסקנה כי עניין לנו בתיקון מכוח סעיף 81(ב) לחוק בתי המשפט, ולא היה בה כדי להסיט בקשה שהוגשה במסלול סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט למסלול סעיף 81(ב) לחוק (ראו עניין חברת החשמל , פסקה 8. והשוו להחלטה זו גם בהתייחס לטענה בדבר היעדר הנמקה); וכי גם בעיתוי מתן ההחלטה אין כדי להוביל למסקנתו של המשיב. בהקשר אחרון זה אדגיש כי בפסיקה נקבע שבית המשפט רשאי להאריך את המועד להגשת בקשת תיקון, וזאת גם ביוזמתו ומבלי שנתבקשה ארכה, ולעיתים אף "ניתן לראות בהחלטת התיקון משום היעתרות להארכת מועד" (ע"א 856/12 צרפתי שמעון בע"מ פרחי ביקל בע"מ , פסקה 6 (12.2.2012); עניין חברת החשמל , פסקה 7; ע"א 5897/14 חיון נ' דסברג , פסקה 4 (7.6.2015)). במקרה דנן המשיב ביקש מפורשות ארכה לתיקון פסק הדין במסגרת הבקשה שהגיש, בקשה לה המבקשת לא התנגדה, ועל כן בהחלטה המתקנת ניתן לראות, מניה וביה, גם החלטה המעניקה מתן ארכה לתיקון. עוד אציין כי היות והבקשה הוגשה ונדונה כבקשה לתיקון מכוח סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, אין מקום לטעמי להכריע במסגרת הדיונית הנוכחית האם בית המשפט היה רשאי להורות על תיקון פסק הדין מכוח סעיף 81(א) הנ"ל. גם אם קיימים בעניין זה פנים לכאן ולכאן, טענה כזו היא טענה אותה יכלה המבקשת להעלות בתגובתה לבקשת התיקון, אך אין בה כדי לשנות מן המסלול הדיוני בו הוגשה הבקשה על ידי המשיב והתקבלה על ידי בית המשפט - ויודגש כי היות ולא נאמר אחרת בהחלטה ההנחה היא כי ההליך נותר כפי שהוגדר על ידי המשיב, מגיש הבקשה - כמו גם מתוצאותיה הדיונות.

לבסוף אציין כי העובדה שבמועד הגשת בקשת הארכה הבקשה לתיקון פסק הדין טרם הוכרעה, כך שהבקשה המקורית לא נסמכה על הארכה הסטטוטורית הקבועה בדין ולא זה היה הטעם שבבסיס הבקשה, אינה גורעת לטעמי מן הארכה הסטטוטורית שנתונה למבקשת משתוקן פסק הדין, ולא מצאתי גם בטיעונים הנוספים שהעלה המשיב כדי לשנות ממסקנה זו.

הנה כי כן, מסקנתי היא כי יש לראות את התיקון בפסק הדין כתיקון מכוח הוראת סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט. לפיכך חלה בענייננו הארכה הסטטוטורית הקבועה בהוראת סעיף 81(ג) לחוק, וכפועל יוצא יש לקבוע כי הודעת הערעור לא הוגשה באיחור וכי יש לקבלה לרישום. לפיכך מתייתר הצורך לדון בבקשת הארכה.

יחד עם זאת מצאתי לחייב את המבקשת בנסיבות העניין בהוצאות המשיב. הבקשה המקורית הוגשה כאמור על יסוד טענה בדבר טעות שבדין, ורק נוכח התפתחות מאוחרת התייתרה הבקשה. דהיינו לכתחילה טעותה של המבקשת היא שהובילה להליך זה, לו נדרש המשיב להגיב. בנסיבות העניין תישא המבקשת בהוצאות המשיב בסך של 3,000 ש"ח.

המזכירות תקבל את הערעור לרישום. לאחר ובכפוף לתשלום האגרה ולהפקדת העירבון יקבע היומן את הדיון בערעור בתוך פרק זמן של כחצי שנה.