רע"א 797/15 פלוני נ. עיריית תל אביב

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ד' גנות ) מיום 18.1.2015 בת"א 34461-09-11, בה נדחתה בקשת המבקש לתיקון הפרוטוקול ופסק הדין.

רקע ועיקרי החלטת בית המשפט המחוזי

2.

ביום 10.12.2014 דחה בית המשפט המחוזי את תביעתו של המבקש נגד המשיבה בגין פציעתו, שנגרמה עקב נפילתו בבית החולים איכילוב שבו עבד. בין היתר, ביסס בית המשפט המחוזי את פסיקתו על ביקור שערך במקום הנפילה – בתיאום עם ב"כ הצדדים ובנוכחותם, ובנוכחות המבקש עצמו – וזאת על מנת שיוכל להתרשם ממקום הנפילה. במהלך אותו ביקור, על-פי בקשת השופטת ד' גנות , הצביע המבקש על מקום נפילתו המדויק, בנוכחותם של הנוכחים הנ"ל כולם. כפי שעולה מפסק הדין, התרשם בית המשפט המחוזי בביקורו מהפרש הגובה בין הרצפה לרמפה (שלטענת המבקש, הוא זה שגרם לנפילתו ופציעתו), ומסימון קצה השיפוע (קו אדום רחב שאין קושי להבחין בו). כמו כן ציין בית המשפט המחוזי כי הצבעת המבקש על מקום נפילתו המדויק, במקום בו הפרשי הגובה בין השיפוע לבין הרצפה הם "זעומים ביותר" (וזאת בניגוד לעדותו של המבקש במהלך המשפט), חיזקה את מסקנותיו כי אין קשר בין נפילתו של המבקש לבין קיומו של השיפוע והפרש הגבהים האמור, וכי המבקש היה מודע לקיומו של השיפוע ולהפרש הגבהים (פסקה 22 לפסק הדין). לא נערך פרוטוקול במהלך הביקור.

3.

לאחר שניתן פסק הדין, הגיש המבקש בקשה לבית המשפט המחוזי לתיקונים בפרוטוקול ובפסק הדין, באופן שהפרוטוקול ישקף את הביקור במקום, ושתימחק מפסק הדין התייחסות בית המשפט למקום המדויק שעליו הצביע המבקש בביקור (אשר המבקש חולק עליה).

4.

בהחלטה מיום 18.1.2015 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש לתיקון הפרוטוקול ופסק הדין. בית המשפט המחוזי קבע כי "לא נערך פרוטוקול, שכן לא בוצעו חקירות ולא הוצגו שאלות, למעט בקשתי מהתובע להצביע על מקום נפילתו, והוא אכן עשה כן. אמירתי בפסק הדין בשאלת מיקום הנפילה, כפי שהצביע התובע בביקור במקום הינה מדוייקת, כפי שנעשה לעיני כל הנוכחים, ואין כל מקום לשנות את הכתוב" .

עיקרי טענות המבקש

5.

לטענת המבקש, קביעת בית המשפט המחוזי על מקום ההצבעה המדויק אינה משקפת את המקום עליו הצביע המבקש לאמיתו של דבר. לטענתו, מאחר שלא נערך פרוטוקול בביקור (ממילא לא תועד על אתר המקום עליו הצביע המבקש) ומכיוון שלא ניתנה למבקש הזדמנות להתייחס לקביעה עובדתית של בית המשפט המחוזי בעניין, ששימשה כנימוק לפסק הדין – שגה בית המשפט המחוזי משלא הסכים לבקשת התיקון האמורה.

6.

למען שלמות התמונה, יצוין כי המבקש הגיש ערעור על פסק הדין מיום 10.12.2014 (ע"א 42/15) לבית משפט זה, ובו השיג בין היתר גם על אי-עריכת פרוטוקול במסגרת הביקור האמור וההתייחסויות הנ"ל של בית המשפט המחוזי לעניין הביקור בפסק הדין (סעיף 21 לכתב הערעור). הערעור תלוי ועומד לפני בית משפט זה.

דיון והכרעה

6.

דין הבקשה להידחות.

7.

בגדרה של בקשה לתיקון פסק דין (או החלטה אחרת) המוגשת למותב אשר נתן את פסק הדין, יכולה לבוא התייחסות אך ורק לתיקון טעות בעלת אופי טכני : "טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה"

(כאמור בסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). מדובר בטעות אשר ניתן לומר עליה, ככלל, כי היא "דבר, אשר נכלל בתוך פסק הדין בשל שגגה, או דבר, אשר אינו נכלל בפסק הדין אך היה במחשבתו של השופט ונשמט מפסק הדין" (ע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה , פ"ד לט(2) 589, 590 (1985)). לעומת זאת, בית המשפט אינו מוסמך לתקן טעויות מהותיות

שנפלו בפסק דינו, שכן הדבר נוגד את עקרון סופיות הדיון ואת עקרון גמר המלאכה ( functus officio ).

הדרך היחידה להביא לתיקונים מהותיים בפסק דין או בהחלטה היא רק על דרך של הגשת ערעור, או בקשת רשות ערעור, לפי העניין (ע"א 159/90 סולל בונה בע"מ נ' ברק אור בע"מ , פ"ד מז(4) 17, 21-22 (1993); רע"א 9085/00 שטרית נ' אחים שרבט חברה לבנין , פ"ד נז(5) 462, 475-476 (2003); בר"מ 5720/05 כונס הנכסים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה , פסקאות 6-7 (5.8.2007); רע"א 9078/08 פינקלשטיין נ' טיב בית חרושת לנקניק ובשר מעושן –

שותפות מוגבלת , פסקה 6 (10.4.2009); אורי גורן

סוגיות בסדר דין אזרחי 691 (מהדורה אחת עשרה, 2013) ).

8.

בקשת התיקון שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נוגעת לתיקון טעות מהותית שנפלה, לטענת המבקש, בפסק הדין: התייחסות בית המשפט המחוזי בפסק הדין לביקורו במקום האירוע כחיזוק למסקנות בהכרעתו, וזאת על אף שלא נערך פרוטוקול בעת הביקור. כאמור, תיקונים מהותיים בפסק דין ניתן להביא רק על דרך של הגשת ערעור על פסק הדין – והמערער אכן הגיש ערעור על פסק הדין, בו כלל גם טענות באשר לעניין זה ממש. אם כן, ממילא לא הייתה סמכות לבית המשפט המחוזי להעתר לבקשה לתיקון פסק הדין, וזאת אף מבלי שנדרש היה להתייחס לבקשה

לגופה. ברי אפוא כי גם אין מקום להיעתר לבקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי הנ"ל. השגותיו של המבקש באשר לביקור האמור ידונו, ככל שהדבר ידרש, במסגרת הדיון בערעור שהגיש על פסק הדין.

9.

אציין עוד כי המבקש לא הראה מדוע יש ליתן לו רשות לערער, וטענותיו הן בעלות אופי "ערעורי" לגופו של עניין גרידא. בחינת השיקולים ואמות המידה שנקבעו למתן רשות ערעור על החלטה אחרת שניתנה לאחר מתן פסק דין (רע"א 4036/14 מסעודין נ' אלכסנדר קושניר מנהל הרשות הממשלתית למים ולביוב , פסקה 21 (29.12.2014) (להלן: עניין מסעודין )) מובילה למסקנה כי אין מקום ליתן למבקש רשות לערער. זאת במיוחד לאור העובדה כי ממילא אין סיכוי ממשי לערעורו (לאור כך שאין בסמכות בית המשפט המחוזי לתקן תיקון מהותי בפסק דינו); ובשים לב לכך שהמבקש העלה טענות דומות במסגרת הערעור שהגיש על פסק הדין – כך שממילא אין השלכות משמעותיות על זכויותיו מעצם דחיית הבקשה שלפנינו, ואין צורך לנקוט באותה "מדיניות ליברלית יחסית במתן רשות ערעור" , מדיניות המתייחסת להחלטות שלא ניתן יהיה להשיג עליהן במסגרת ערעור על פסק הדין (המצב "הרגיל" בהחלטות הניתנות לאחר מתן פסק דין, עניין מסעודין , בפסקה 21; השוו גם לרע"א 7209/14 משה נ' לשכת עורכי הדין , פסקה 10 (10.2.2015)). בשולי הדברים אציין כי התייחסותו של בית המשפט המחוזי לביקורו במקום התאונה הייתה נסיבה נוספת ולא מכרעת לצורך הכרעתו בפסק הדין, אשר שימשה אך לחיזוק מסקנותיו שנקבעו. גם בכך יש כדי להפחית את החשש לפגיעה ממשית במבקש.

10.

לפיכך הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.