בש"א 8407/21 איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ. מנשה חיים גבאי

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 19.9.2021 בע"א 50184-02-20 (להלן: פסק-הדין ). בהחלטה מיום 11.10.2021 תיקן בית המשפט קמא את פסק-דינו (להלן: החלטת התיקון ), ובהחלטה נוספת, מיום 22.11.2021, דחה בית המשפט בקשה להבהרת פסק-הדין (להלן: ההחלטה בבקשת ההבהרה ). הסוגיה הדיונית הטעונה הכרעה נוגעת למועד אשר החל ממנו יש למנות את מניין הימים להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-הדין: האם ממועד מתן פסק-הדין; האם ממועד מתן החלטת התיקון; או שמא ממועד מתן ההחלטה בבקשת ההבהרה.

2.

רקע הדברים הדרוש לענייננו הינו כדלקמן: בפסק-הדין מושא הבקשה מיום 19.9.2021 הכריע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת העמיתה ש' דותן ) בערעור שהגיש המשיב 1 (להלן: המשיב ) על פסק-דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט העמית א' קידר ) מיום 30.6.2019 שניתן בשלוש תביעות מאוחדות שנדונו בפניו בקשר עם תאונת דרכים שבה היה מעורב רכבו של המשיב. לאחר מתן פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, הגישה המבקשת "הודעת הבהרה ובקשה". בהחלטת התיקון מיום 11.10.2021 ציין בית המשפט המחוזי כי בקשה זו במהותה הינה בקשה לפתיחה מחדש של ההליך ולדיון בסוגיית היקף הנזק, והבהיר כי:

"המשיבה [המבקשת בהליך שבכאן - ר' ג'] מבקשת לתקן את סכום החיוב ומפנה לראיות שונות, שלהשקפתה, תומכות בגישתה אלא שעיון בכתב ההגנה שהוגש על ידה ובסיכומיה בבית המשפט קמא ולפניי, מעלה כי מעבר להכחשה סתמית של הנזק הנטען, טיעוניה לא התייחסו לראשי הנזק הנטענים על ידי המערער למעט שוויים של שרידי הרכב שנמכרו.

בתגובתו אישר המערער [המשיב 1 בהליך שבכאן - ר' ג'] כי שרידי הרכב נמכרו ב-40,000 ש"ח והסכים לחילופין לתיקונו של פסק הדין על ידי הפחתת סכום זה מן החיוב.

בהסתמך על הוראת ס"ק (ב) לסעיף 81 לחוק בתי המשפט, החלטתי לקבל את הבקשה באופן חלקי ולהפחית מהסכום שנפסק 40,000 ש"ח".

3.

ביום 12.10.2021 הגיש המשיב בקשה להבהרה נוספת של פסק-הדין וכן להבהרת החלטת התיקון. לאחר שהוגשו תגובות לבקשה ניתנה ביום 22.11.2021 ההחלטה בבקשת ההבהרה בה נקבע, בין היתר, כי אין צורך במתן הבהרות נוספות.

4.

ביום 8.12.2021 הגישה המבקשת את הבקשה להארכת מועד שלפניי. בבקשה טוענת המבקשת, כי מאחר שפסק-דינו של בית המשפט המחוזי תוקן לשיטתה ביום 22.11.2021 (הוא מועד מתן ההחלטה בבקשת ההבהרה), הרי שבהתאם לסעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט או: החוק ) רואים את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק-הדין ומשכך רשאית היא לשיטתה להגיש בקשת רשות ערעור על פסק-הדין עד ליום 23.1.2022, שישים ימים לאחר מתן ההחלטה בבקשת ההבהרה. למעשה, על רקע טענה זו, הבקשה להארכת מועד הוגשה לטענת המבקשת "למען הזהירות בלבד", מקום בו ייקבע, בניגוד לעמדתה, כי המועד להגשת ההליך הינו מיום מתן החלטת התיקון (11.10.2021). המשיב מתנגד לבקשה וסבור כי המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-הדין אינו נמנה כלל ממועד מתן החלטת התיקון או ממועד מתן ההחלטה בבקשת ההבהרה, אלא ממועד מתן פסק-הדין המקורי בהליך (19.9.2021). זאת, משום שהחלטת התיקון ניתנה מכוח סעיף 81(ב) לחוק בתי המשפט ובהתאם לסעיף 81(ג) לאותו חוק, מקום בו תוקן פסק-דין לפי סעיף 81(ב) לחוק, המועד להגשת ההליך נמנה מיום מתן פסק-הדין ולא מיום מתן החלטת התיקון.

5.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי הדין הוא עם המשיב וכי המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-הדין נמנה מעת מתן פסק-הדין ולא ממועד החלטת התיקון או ההחלטה בבקשת ההבהרה. סעיף 81 לחוק בתי המשפט, העומד במוקד המחלוקת הדיונית בין הצדדים, קובע כדלקמן:

"(א) מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, ׳טעות׳ - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה.

(ב) בהסכמת בעלי הדין רשאי בית המשפט להחליט בכל עת על כל תיקון בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן.

(ג) תוקנו פסק דין או החלטה אחרת כאמור בסעיף קטן (א) יראו, לענין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין או ההחלטה האחרת.

(ד) החלטה לפי סעיף קטן (א) אינה ניתנת לערעור אלא בערעור על פסק הדין או ההחלטה האחרת".

סעיף 81 לחוק בתי המשפט מעגן אפוא את סמכותו של בית המשפט לתקן החלטה שיפוטית שיצאה תחת ידו וזאת בשני מסלולים חלופיים מרכזיים: המסלול הראשון המעוגן בסעיף 81(א) לחוק עניינו בתיקון טעות בתוך 21 ימים מעת מתן ההחלטה או פסק-הדין מקום בו מדובר ב"טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה". המסלול השני, הקבוע בסעיף 81(ב) לחוק, מסמיך לכאורה את בית המשפט להחליט על כל סוג של תיקון בפסק הדין או בהחלטה והוא אינו מוגבל בסד הזמנים של סעיף 81(א) לחוק ויכול להיעשות "בכל עת". כמו כן, תנאי בסיסי לתיקון מעין זה הינו הסכמת בעלי הדין (ראו, ע"א 9357/09 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' עמיר , פיסקה 5 (10.3.2020)).

6.

כפי שצוין לאחרונה בבש"א 4765/21 מ.ר.ר.ג יזמות בע"מ נ' אנשי העיר פרויקטים בע"מ , פיסקה 8 (21.11.2021), אחת הנפקויות המרכזיות לאבחנה בין שני מסלולי התיקון המעוגנים בסעיף 81 לחוק בתי המשפט הנ"ל נוגעת למניין הימים להגשת ערעור על פסק-הדין או על ההחלטה שתוקנו. כך, סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט קובע כי המועד להגשת הליך ערעורי, מקום בו תוקנו פסק-דין או החלטה לפי סעיף 81(א) לחוק, הינו מיום מתן החלטת התיקון. במקרה שבו התקבלה בקשה תיקון פסק-דין או החלטה לפי סעיף 81(א), ניתנת אפוא הארכת מועד "סטטוטורית" להגשת ההליך הערעורי על פסק-הדין או ההחלטה המקורית. ואולם, הארכת מועד "סטטוטורית" זו אינה מוקנית בחוק כאשר בית המשפט מפעיל את סמכות התיקון בהתאם לסעיף 81(ב) לחוק. במקרה אחרון זה, המועד להגשת הליך ערעורי על פסק הדין או על ההחלטה שתוקנו נמנה מן המועד המקורי שבו ניתן פסק-הדין או ההחלטה, ולא מיום החלטת התיקון.

7.

במקרה דנן, סבורני כי תיקונו של פסק-הדין, במסגרת החלטת התיקון מיום 11.10.2021, נעשה מכוח סעיף 81(ב) לחוק בתי המשפט ולא מכוח סעיף 81(א) לאותו חוק. מסקנה זו נלמדת בראש ובראשונה מהחלטת התיקון עצמה שבה הבהיר בית המשפט קמא ברחל בתך הקטנה כי סמכות התיקון המופעלת על ידו במקרה זה הינו מכוח סעיף 81(ב) לחוק. ברור, כי לאופן שבו סיווג בית המשפט קמא את החלטת התיקון יש ליתן משקל של ממש לעניין בחינת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-הדין. ואכן, בחינת אופייו של התיקון שנעשה בפסק-הדין מלמדת כי אין מדובר כלל בתיקון של "טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה" כאמור בסיפה של סעיף 81(א) לחוק. אכן, בענייננו לא תוקנה "טעות" העוסקת בדבר-מה אשר היה בדעתו של בית המשפט בעת מתן ההחלטה השיפוטית, ובהיסח הדעת נשמט או נפלה בו שגגה, אלא בתיקון מהותי של ממש בפסק-הדין, שבמסגרתו הוחלט להפחית מן הסכום הפסוק סכום חדש מסוג שלא אוזכר בפסק-הדין המקורי, וזאת מתוקף הסכמת הצדדים.

8.

המסקנה הנובעת מן האמור לעיל היא כי מדובר בענייננו בתיקון של פסק-הדין מכוח סעיף 81(ב) לחוק בתי המשפט. על כן, המועד להגשת הליך ערעורי על פסק-הדין נמנה מיום מתן פסק-הדין (19.9.2021) ולא מיום מתן החלטת התיקון (11.10.2021). לא מצאתי ממש בטענת המבקשת כי יש למנות את מניין הימים ממועד מתן ההחלטה בבקשת ההבהרה . גם אם אקבל את טענת המבקשת כי לאחר מתן פסק-הדין הוגשו בקשות ותגובות רבות על ידי בעלי-הדין, אין בכך כדי להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-הדין. זאת, משום שבקשת ההבהרה נדחתה על-ידי בית המשפט. חשוב להדגיש בהקשר זה כי "בעצם הגשתה של בקשת הבהרה או תיקון על ידי בעל דין אין כדי להקנות הארכת מועד אוטומטית, ועל בעל הדין להגיש את ההליך הערעורי במועדו" (בש"א 7016/13 שטיגליץ נ' וכטל (3.11.2013); עוד ראו, בש"א 3119/16 Fidam Select

(בפירוק) נ' אקמן , פיסקה 3 (27.05.2016); בש"א 3506/19 רזניק פז נבו נאמנויות בע"מ, הנאמן למחזיקי אגרות החוב (סדרה א') שהנפיקה חברת אורבנקורפ אינק נ' גיא גיסין הנאמן לביצוע הסדר הנושים של החברה , פיסקה 4 (3.6.2019)).

9.

בהתחשב בדברים האמורים, המבקשת רשאית הייתה להגיש בקשת רשות ערעור על פסק-הדין עד ליום 28.11.2021, שכן פסק-הדין הומצא לה ביום 23.9.2021. הבקשה להארכת מועד שלפניי מיום 8.12.2021 הוגשה אפוא בחלוף המועד. לא מצאתי בנימוקי הבקשה "טעם מיוחד" המצדיק את מתן הארכה המבוקשת, כפי דרישת תקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. נתתי דעתי בהקשר זה גם לכך שבסופו של יום מדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", על כל המשתמע מכך לעניין סיכוייו הלכאוריים של ההליך מושא הבקשה להארכת מועד וכן נתתי משקל לכך שהבקשה להארכת מועד הוגשה בחלוף המועד האחרון להגשת בקשות רשות הערעור.

10.

התוצאה היא כי הבקשה להארכת מועד נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיב 1 בסך של 2,500 ש"ח.