ע"א 741/10 צים שירותי ספנות משולבים בע"מ נ. יוסף כהן

1.

לפניי בקשת המשיב לדחיית הערעור שבכותרת בשל איחור בהגשתו. המדובר בערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ג' גינת, סגן-נשיא) בתביעת פיצויים שהגיש המשיב כנגד המערערת בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונת עבודה.

2.

פסק-הדין ניתן ביום 16.11.2009 בהעדר הצדדים. ביום 29.11.2009

הומצא פסק הדין למערערת שהגישה בסמוך לכך לבית המשפט המחוזי בקשה לתיקון טעות סופר. עניינה של הבקשה נגע לאופן חישוב נזקו של המשיב בנושא הניידות. בבקשה נטען כי בית המשפט המחוזי חישב את ראש נזק הניידות על-בסיס קביעות המומחה מר קצין, וכי בשל השמטה מיקרית לא נוכו הוצאות הרכב שהמשיב היה נדרש להן אף אלמלא נפגע בתאונה. ביום 17.12.2009 דחה בית-המשפט קמא את הבקשה לתיקון טעות, בנימוק כי טרם התאונה שהה המשיב תקופות ארוכות בים וכי המומחה מר קצין לא הביא בחשבון עובדה זו בחוות-דעתו. מטעם זה, ציין בית המשפט המחוזי כי מצא לנכון לבסס את חישוב הנזק על הערכותיו של מר קצין באשר לנזקו של המשיב לפני ניכוי שווי ההוצאות שהמשיב היה נדרש להן ממילא. בהתחשב בכך, קבע בית המשפט המחוזי כי ככל שנפלה טעות בפסק-הדין כהגדרתה בסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק ) הרי שהינה בהשמטת המילים "לפני הוצאות הרכב שהתובע [המשיב] היה נדרש להן אלמלא התאונה" בסוף הפסקה הדנה באופן חישוב הוצאות הניידות. בית המשפט קמא הוסיף כי "החלטה זו היא חלק בלתי-נפרד מפסק-הדין", ונמנע מפסיקת הוצאות בגין בקשת המערערת על-אף דחייתה. החלטה זו הומצאה למערערת ביום 23.12.2009 . המערערת הגישה את הודעת הערעור לבית משפט זה ביום 31.1.2010 והשיגה במסגרתה על פסק-הדין ועל ההחלטה מיום 17.12.2009.

3.

בבקשה שלפניי טען המשיב כי דין הערעור שבכותרת להידחות נוכח האיחור בהגשתו. נטען כי בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 17.12.2009 נדחתה בקשת המערערת לתיקון טעות, ולפיכך מניין הימים להגשת הערעור צריך להיספר מעת המצאת פסק-הדין ולא מעת המצאת ההחלטה מיום 17.12.2009. לפי טענה זו, הערעור הוגש באיחור של 18 ימים. בתגובתה, טענה המערערת כי דין בקשתו של המשיב להידחות. לטענתה, בקשתה לתיקון טעות סופר אמנם נדחתה, אולם בעקבותיה תיקן בית המשפט את פסק הדין תיקון מהותי ומשמעותי. על כן, נטען כי היא זכאית להגיש את ערעורה ממועד החלטת התיקון וכך אכן פעלה.

4.

בפתח הדברים ייאמר כי לו היה ממש בבקשה שלפניי, הסעד הראוי בגין הגשת הליך באיחור היה מחיקתו מן הרישום ולא דחייתו כנטען על-ידי המערערת, על כל המשמעויות הדיוניות הנלוות לכך (ראו: פסקה ח(3) להחלטת כב' השופט רובינשטיין ברע"א 10640/04 גיא המוביל באשדוד בע"מ נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 3.1.2005)).

5.

לגופו של עניין, הוראות-החוק הרלוונטיות להכרעה בבקשה דנן הם סעיפים 81(א) ו- 81(ג) לחוק בתי המשפט, הקובעים כדלקמן:

81.תיקון טעות בפסק דין

(א) "מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה.

...

(ג) תוקנו פסק דין או החלטה אחרת כאמור בסעיף קטן (א) יראו, לענין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין או ההחלטה האחרת.

...".

כבר נקבע בפסיקתו של בית משפט זה כי סעיף 81 הנ"ל מאפשר לבית המשפט לתקן טעויות בפסק-הדין או בהחלטה אחרת שנתן, כחריג לעקרון "סופיות הדיון". הטעויות בהן מדבר סעיף 81(א) לחוק הן ככלל טעויות טכניות הכוללות, בין היתר, השמטת עניין בשגגה (ראו: ע"א 9357/09 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' עמיר , פס' 5 והאסמכתאות המובאות שם (לא פורסם, 10.3.2010)). סעיף 81(ג) לחוק מוסיף וקובע כי אם תיקן בית המשפט את פסק הדין בהתאם לסעיף 81(א) לחוק, יראו לעניין הערעור את מועד מתן החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין. במילים אחרות- סעיף 81(ג) לחוק קובע הארכת מועד סטטוטורית להגשת ערעור במקרים בהם תוקן פסק-הדין לפי סעיף 81(א) הנ"ל. יוער כי כאשר בקשה לתיקון פסק הדין נדחית ופסק-הדין לא מתוקן, הארכת המועד הסטטוטורית אינה חלה ומרוץ המועדים להגשת ערעור מתחיל כרגיל מיום המצאת פסק-הדין (כאשר הוא ניתן בהעדר הצדדים). שאלת מרוץ המועדים נגזרת, אפוא, מן השאלה האם פסק-הדין תוקן ואין די בעצם הגשתה של בקשת התיקון. זאת, כדי למנוע שימוש לרעה בכלי של בקשה לתיקון פסק-דין כדרך להשיג הארכת מועד בלתי מוצדקת לצורך הגשת ערעור (ראו: בש"א 10384/09 אינספר בניה בטכנולוגיות מתקדמות בע"מ נ' איל , פס' 2 והאסמכתאות המובאות שם (לא פורסם, 18.1.2010)).

6.

בסיום דברים אלה יצוין כי בפסיקתו של בית משפט זה הובעה הדעה לפיה הארכת המועד הסטטוטורית הקבועה בסעיף 81(ג) לחוק תחול, על-פי תכליתה, בנסיבות בהן לתיקון הטכני היתה משמעות מעשית ולו בעניין צדדי (להבדיל למשל מתיקון המתייחס לשגיאת כתיב זניחה). יוער כי בנוגע לפרשנות זו של סעיף 81(ג) לחוק קיימים פנים לכאן ולכאן (ראו: בש"א 7102/01 חברת קוביק בע"מ נ' מיקרוסופט קופורשיין , פס' 7 (לא פורסם, 7.2.2002); אך ראו: ע"א 4395/06 עמותת ז.פ. נ' לוי רמות עבודות עפר, כבישים ופיתוח בע"מ , פס' 7 (לא פורסם, 8.11.2006)). כפי שיפורט להלן, המקרה שלפניי אינו מצריך הכרעה בסוגיה זו.

7.

בהתאם לאמות-המידה האמורות, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. אמת, הבקשה שהגישה המערערת לבית המשפט המחוזי לתיקון טעות סופר נדחתה. עם זאת, בית המשפט קמא ראה להורות על תיקון טעות בהתאם לסעיף 81(א) לחוק, באופן שנוסף לפסק-הדין משפט שהושמט ממנו, המבהיר כי חישוב הנזק בעניין הניידות של המשיב התבסס על הערכותיו של המומחה, מר קצין, לפני

ניכוי שווי ההוצאות שהמשיב היה נדרש להן ממילא. בנסיבות אלה, חלה הארכת המועד הסטטוטורית הקבועה בסעיף 81(ג) לחוק, וזאת הן מבחינה לשונית והן מבחינה תכליתית: במישור הלשוני – סעיף 81(ג) חל לפי לשונו בנסיבות בהן פסק-הדין תוקן לפי סעיף 81(א) לחוק. לעניין זה, אין הכרח כי התיקון נעשה בהתאם לבקשה שהוגשה לבית המשפט שנתן את פסק-הדין. עצם התיקון לפי סעיף 81(א) הוא הקובע בהקשר זה. במישור התכליתי – התיקון שהוכנס לפסק-הדין, שעיקרו הוספת משפט שהושמט, מבהיר את בסיס החישוב של ראש נזק הניידות. עניין זה הוא בעל משמעות מעשית ותורם להבהרת גדר המחלוקת בין הצדדים לצורך הערעור בסוגיה זו. בנסיבות אלה, מתקיימת הצדקה מהותית להחלתה של הארכת המועד הסטטוטורית להגשת ערעור הקבועה בסעיף 81(ג) לחוק, וזאת אף לפי הגישה הפרשנית עליה עמדתי בפסקה 6 לעיל. דומה כי זו היתה גם עמדתו של בית המשפט המחוזי אשר הדגיש כי החלטת התיקון מהווה "חלק בלתי-נפרד מפסק-הדין".

המסקנה המתבקשת, אפוא, היא כי סעיף 81(ג) לחוק חל בנסיבות המקרה ולפיכך הערעור שבכותרת הוגש במועדו. אשר על כן, הבקשה למחיקת הערעור נדחית. בנסיבות העניין, ישא המשיב בשכ"ט המערערת בסך של 1,000 ש"ח בגין הליך זה.