רע"א 6423/12 אדוארד אוסטרובסקי נ. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע''מ

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 15.7.2012 (ע"א 30122-03-12; כב' סגן הנשיאה י' גריל והשופטים ע' גרשון

ו- ב' טאובר ), במסגרתו נדחה ערעור על פסק דינו מיום 1.2.2012 של בית משפט השלום בחיפה (ת"א 13030-11-08; כב' הנשיא א' רקם ), אשר חייב את המשיבה, מבטחת רכבו של המבקש, בתשלום פיצויים בסכום של 355,000 ש"ח בגין פגיעות שונות שנגרמו למבקש בתאונת דרכים.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש, יליד 1966, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 26.7.2008, שעה שנהג בכביש החוף, סטה מהדרך ופגע בגדר. כתוצאה מהפגיעה, נפצע המבקש בעיקר בעצם הבריח השמאלית ובכתפו השמאלית. בעקבות פציעות אלה, עבר המבקש טיפולים רפואיים שונים, ביניהם ניתוח לאיחוי שבר עצם הבריח השמאלית ביום 11.5.2010.

3.

המבקש הגיש תביעה לבית משפט השלום לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ). המשיבה לא חלקה על חבותה, והמחלוקת בין הצדדים נסבה על שאלת גובה הנזק בלבד. במסגרת הדיון בבית משפט השלום, מוּנה ד"ר טנצמן, מנתח אורתופדי, כמומחה רפואי מטעם בית המשפט (להלן: המומחה הרפואי ) לצורך קביעת נכותו של המבקש. המומחה הרפואי העריך את נכותו של המבקש בשתי חוות דעת: בחוות הדעת הראשונה, מיום 31.10.2009, שנערכה לפני הניתוח שבוצע לאיחוי שבר עצם הבריח השמאלית, הוערכה נכותו הרפואית של המבקש בשיעור של 10% בגין השבר בעצם הבריח השמאלית ובשיעור של 5% בגין הגבלה קלה בטווח התנועה של הכתף השמאלית. בחוות הדעת המשלימה, מיום 24.5.2011, שנערכה לאחר הניתוח האמור, הוערכה נכותו הרפואית של המבקש בשיעור של 20% בגין הגבלה "משמעותית" (ועל כך להלן) בטווח התנועה של הכתף השמאלית וכן בשיעור של 10% בגין צלקת מעל עצם הבריח השמאלית.

4.

בפסק דינו, אימץ בית משפט השלום את קביעת המומחה לעניין נכותו הרפואית של המבקש, כפי שזו נכללה בחוות הדעת המשלימה, וקבע כי שיעור הנכות הרפואית המשוקללת עומד על 28%. עוד קבע בית המשפט כי שיעור נכותו התפקודית של המבקש, בשים לב למהות הפציעה, הטיפולים הרפואיים להם נזקק המבקש, קביעות המומחה בחוות הדעת ונתונים נוספים, עומד על 20%. בסופו של יום, פסק בית המשפט למבקש פיצויים בגין ראשי הנזק השונים, בסכום כולל של 355,000 ש"ח (לאחר ניכוי שוויים המוערך של התשלומים התכופים שקיבל המבקש מהמשיבה). יצוין, כי בגין ראש הנזק של הפסדי השתכרות לעבר נפסק סכום גלובלי של 80,000 ש"ח (לתקופה של 42 חודשים), בין היתר בהתחשב בבסיס השכר שהועמד על 5,400 ש"ח נטו נכון ליום מתן פסק הדין, באי הסדירות התעסוקתית של המבקש עובר לתאונה, בכך שהמבקש לא פעל להקטנת נזקו על ידי מציאת עבודה שמתאימה למגבלותיו וכן בהתחשב בגמלאות ששולמו למבקש על ידי המוסד לביטוח לאומי (הבטחת הכנסה ונכות כללית).

5.

ערעור המבקש וערעור שכנגד שהגישה המשיבה נדחו על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט סמך את ידיו על פסק דינו של בית משפט השלום וקבע כי לא מצא מקום לסטות מקביעותיו של זה. מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

נימוקי הבקשה

6.

המבקש טוען כי עניינו יוצא דופן ומחייב את התערבותו של בית משפט זה. זאת, לשיטתו, נוכח הטעויות החמורות שנפלו בפסקי הדין של הערכאות הקודמות. כך, טוען המבקש כי טעה בית המשפט משאימץ את קביעתו של המומחה והעמיד את שיעור נכותו הרפואית בגין הפגיעה בכתף על 20% בלבד, שכן בחוות דעתו קבע המומחה כי ההגבלה בטווח תנועת הכתף היא "משמעותית" . המבקש טוען כי הפרשנות הנכונה למילה "משמעותית" היא "ניכרת" ועל כן יש להעמיד את שיעור הנכות האמור על 30%, בהתאם לסעיף 35(1)(ד) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, או לחלופין על 25%. עוד נטען, כי היה על בית המשפט לקבוע כי למבקש נותרה נכות רפואית אף בשל בקיעים זעירים בעמוד השדרה הצווארי, נתון אשר עמד בפני המומחה, בשיעור של 10%. בשל נכויות אלה, טוען המבקש שהיה על בית המשפט לקבוע כי שיעור נכותו הרפואית המשוקללת עומד על 43.3% ולכל הפחות, על 39.25%. אשר לנכותו התפקודית, שהוערכה על ידי בית משפט השלום בשיעור של 20%, נטען כי שיעורה הנכון הוא 60%; זאת במיוחד נוכח עיסוקו של המבקש, כמתקין קירות גבס, המצריך עבודה ב"שתי ידיים בריאות ללא הגבלה". לחלופין, נטען כי שיעור הנכות התפקודית צריך להיות שווה לשיעור הנכות הרפואית. נוסף על אלה, מלין המבקש על קביעות נוספות של בית משפט השלום. בין היתר, מלין המבקש על כך שנקבע כי הייתה מוטלת עליו החובה להקטין את נזקו על ידי מציאת עבודה חלופית, בעוד שהוא פנה ללשכת התעסוקה במטרה למצוא עבודה, אך כזו לא נמצאה עבורו ועל כן הוא מקבל גמלת הבטחת הכנסה.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להורות על הגשת תשובה. כידוע, מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן אך במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית, ציבורית או חוקתית חשובה, החורגת מן העניין שלצדדים הישירים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) ). במקרה דנן לא מצאתי כי מתעוררת שאלה כאמור ועל כן דינה של הבקשה להידחות.

8.

גם לגופם של דברים, סבורני כי אין מקום להתערב בפסקי הדין של הערכאות הקודמות. כידוע, קביעתה של הנכות הרפואית לצורך חוק הפיצויים נעשית על ידי מומחה רפואי מטעם בית המשפט (סעיף 6א לחוק הפיצויים; א' ריבלין תאונת הדרכים: תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים 615-613 (מהדורה רביעית, 2012)) . ככלל, חוות דעתו של המומחה הרפואי לא מחייבת את בית המשפט, שהוא הפוסק האחרון בעניין זה. ואולם, הכלל הוא כי בית המשפט לא יסטה ממסקנותיו של המומחה הרפואי אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות (ע"א 9598/05 פלוני נ' חברת ביטוח "המגן" בע"מ , פסקה 7 (לא פורסם, 28.3.2007)). בענייננו, קבע המומחה הרפואי בחוות הדעת המשלימה מיום 24.5.2011 כי קיימת "הגבלה משמעותית בטווח התנועה של הכתף השמאלית" . לפיכך, העמיד את שיעור נכותו של המבקש, בגין הפגיעה, על 20%. לאחר כתיבת חוות הדעת המשלימה, במסגרת שאלות הבהרה שנשלחו מטעם המבקש, נשאל המומחה הרפואי אודות קביעתו זו, והשיב, במכתב תשובה מיום 8.8.2011, כי לדידו שיעור נכות של 20% אכן תואם את הממצאים הקליניים והרנטגניים, וכי ההגבלה אותה תיאר בחוות דעתו המשלימה כ"משמעותית" איננה "הגבלה קשה" המצדיקה קביעת שיעור נכות גבוה יותר. המומחה הרפואי הטעים, כי לשיטתו ניתן להחליף את המילה "משמעותית", בה נקט, במילה "בינונית". כאמור, בית משפט השלום אימץ את מסקנתו של המומחה הרפואי ובית המשפט המחוזי לא ראה לנכון להתערב בקביעה זו. ניסיונו של המבקש "לפרש" את דברי המומחה הרפואי לא יכול לסייע בידו, שכן, כפי שפורט לעיל, המומחה הרפואי גילה דעתו בצורה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי למיטב בדיקתו והערכתו, למבקש קיימת נכות בשיעור של 20% בשל הפגיעה בכתפו השמאלית, וכי בנקיטתו במילה "משמעותית" לא התכוון אלא לכך שההגבלה בטווח התנועה של כתפו השמאלית של המבקש היא בינונית . גם בקביעתו של המומחה הרפואי, לפיה אין לקבוע אחוזי נכות בגין בקיעים זעירים בעמוד השדרה הצווארי, לא מצאתי כל הצדקה להתערב. סבורני, אם כן, כי לא נפלה כל טעות בהעמדת שיעור הנכות הרפואית המשוקללת על 28%.

9.

עוד אוסיף, כי לא מצאתי שיתר טענותיו של המבקש מצדיקות מתן רשות ערעור. אשר לקביעת שיעור הנכות התפקודית (וליתר דיוק, שיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות), כלל מושרש הוא, כי קביעתה של זו מצויה בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, אשר בפניה הובאו כלל הראיות ואשר התרשמה באופן בלתי-אמצעי מהנפגע (ראו ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי , פ"ד נב(3) 792, 801-799 (1995)). לפיכך, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור – לא כל שכן ב"גלגול שלישי" – בקביעותיה של הערכאה הדיונית בכגון דא (ראו למשל ע"א 7871/10 חורי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ , פסקה 8 (לא פורסם, 22.5.2011)). בענייננו, העמיד בית משפט המחוזי את הפגיעה בתפקודו של המבקש על שיעור של 20% ואיני רואה כל טעם המצדיק סטייה מקביעתו זו.

10.

אשר לעניין סכום הפיצויים שנפסק, סבורני כי לא נפלה טעות בולטת בפסיקתו של בית משפט השלום, ועל כן גם בכך אין מקום להתערב (לעניין היקף התערבותה של ערכאת הערעור באשר לגובה הפיצויים, ראו: ע"א 741/10 כהן נ' צים חברת השיט הישראלית בע"מ , פסקאות 9-8 והאסמכתאות המובאות שם (לא פורסם, 12.10.2010); רע"א 4051/08 דויטש נ' עיריית פתח תקוה , פסקה י' (לא פורסם, 8.7.2008)).

אציין אך, למען הסר ספק, כי קביעתו של בית המשפט לפיה המבקש לא פעל די לחיפוש אחר עבודה המותאמת למגבלותיו, אינה טעונה תיקון; שכן, רשאי היה בית המשפט להסיק כך נוכח מכלול הראיות, ובכללן התרשמותו הבלתי-אמצעית מן המבקש, וזאת הגם שהלה הראה כי הוא פנה ללשכת התעסוקה במטרה למצוא עבודה חלופית וכי הוא מקבל גמלת הבטחת הכנסה (ראו והשוו ע"א 4180/91 פלס מבנים וקונסטרוקציות בע"מ נ' אלימלך , פסקה 3 (לא פורסם, 16.3.1994)).

11.

נוכח כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תשובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות.