רע"א 6759/13 שאקי אבישי נ. המאגר הישראלי לבטוחי רכב "הפול"

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 9.9.2013 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים י' ענבר, י' שבח ו- ש' שוחט ) בע"א 12026-04-12, בגדרו התקבל באופן חלקי ערעור המבקש על סכום הפיצויים שנפסקו לו בת"א 156050/09 בבית משפט השלום תל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא א' קידר ) ביום 14.2.2012, בתביעתו בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים.

2.

ביום 5.6.2007 רכב המבקש על קטנוע. במהלך הנסיעה הוא החליק על הכביש וכתוצאה מכך נחבל בעיקר בקרסול רגל שמאל. המבקש הגיש תביעה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים , התשל"ה-1975. המשיבה (היא המבטחת) לא חלקה על חבותה, והמחלוקת בין הצדדים נסבה על שיעור הנכות שנגרמה למבקש וסכום הפיצוי לו הוא זכאי בגינה. במסגרת הדיון, מונה מומחה בתחום האורטופדיה אשר העריך את נכותו הצמיתה של המבקש, עקב התאונה, בשיעור של 10%. לאחר שבית המשפט בחן את השפעת הנכות על תפקודו ואפשרויות תעסוקתו של המבקש נקבע כי יש להעמיד את שיעור נכותו התפקודית על 10%. לעניין זה הביא בית המשפט בחשבון את עבודתו של המבקש, עובר לתאונה, כטכנאי שירות בחברת "מי עדן", שהיא עבודה הכרוכה במאמץ פיזי. בהתחשב במכלול הנתונים פסק בית המשפט למבקש פיצויים בסכום כולל של 103,541 ש"ח, מתוכם בגין הפסד השתכרות בעבר נפסקו למבקש 17,650 ש"ח, כשבעניין זה ציין בית המשפט כי לא הוכח הקשר הסיבתי בין הירידה בשכרו של המבקש ובין התאונה. בגין הפסד השתכרות בעתיד נפסק על דרך האומדנה פיצוי בסך 60,000 ש"ח. בגין כאב וסבל 18,891 ש"ח, בגין עזרת צד ג' 5,000 ש"ח ובגין הוצאות רפואיות לעבר ועתיד נפסק על דרך האומדנה סכום של 2,000 ש"ח.

3.

כלפיי פסק הדין הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בגדרו השיג המבקש על גובה הפיצויים שנפסקו לו. בית המשפט המחוזי קבע כי הסכום שנפסק מקפח את המבקש במידה המצדיקה את התערבותו, בייחוד בנוגע לסכום הפיצוי שנפסק בגין הפסדי ההשתכרות לעתיד. נקבע כי הסכום שנפסק אינו מתיישב עם הממצאים שנקבעו ביחס לטיב עיסוקו של המבקש והמאמץ הפיזי הכרוך בו. בנתונים אלו, נקבע, כי ראוי היה לפסוק למבקש סכום פיצוי גבוה יותר, לפיכך הגדיל בית המשפט המחוזי את סכום הפיצוי ב -

50,000 ש"ח.

4.

במסגרת הבקשה שב ומשיג המבקש על קביעותיו של בית משפט השלום. כך המבקש משיג על שיעור הנכות התפקודית שנפסק לו, אשר לטענתו אינו משקף את הפגיעה שנגרמה בקרסולו וכן את קביעת בית המשפט ביחס לטיב עבודתו. בעניין זה טוען המבקש כי קביעות אלו אף סותרות האחת את השנייה. כך, נקבעה לו נכות תפקודית, אשר יש לה השלכה על סוגי העבודות בהם יוכל המבקש לעבוד (כדוגמת אלו בהן עסק עובר לתאונה) ומנגד נפסקו לו פיצויים נמוכים בגין הפסד השתכרות לעתיד על דרך האומדנה ומבלי שניתן לכך נימוק. כפי שניתן להבין מהבקשה, המבקש סבור כי פגמים אלו לא נרפאו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. כמו כן, טוען המבקש כי קביעותיהן של הערכאות הקודמות בסוגיות אלו לא נומקו. כך בית משפט השלום לא נימק את קביעותיו בעניין שיעור הנכות התפקודית ואופן חישוב הפיצוי בגין הפסד ההשתכרות לעתיד, ואף בית משפט המחוזי לא נימק את קביעתו בנוגע לסכום הפיצוי שהוסף והסיבה לחישובו באופן גלובלי ולא אקטוארי. עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי נתן את פסק דינו מבלי שניתנה התייחסותו לבקשה שהוגשה על ידו במסגרת הערעור – בקשה להוספת ראיה.

5.

דין הבקשה להידחות מבלי להיזקק לקבלת תשובה. עניינה

של הבקשה אינו אלא בהשגותיו של המבקש על סכומי הפיצויים ושיעורי הנכות שנפסקו לו, כלומר – בנושאים הנטועים בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה. ואולם, רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן אך במקרים בהם הבקשה חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים ומעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית. לא כך הדבר בעניינו. כבר נפסק כי השגות בדבר סכום הפיצויים שנפסקו אינן מהוות עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו למשל: רע"א

4051/08 דויטש נ' עיריית פתח תקווה , פסקה י ( 8.7.2008)). כך גם טענות המבקש בעניין שיעור הנכות התפקודית שנקבעה לו אינן מצדיקות מתן רשות ערעור. וכך נפסק לעניין התערבות בקביעת שיעורי נכות התפקודית שקבעה הערכאה הדיונית:

"כלל מושרש הוא, כי קביעתה של זו מצויה בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, אשר בפניה הובאו כלל הראיות ואשר התרשמה באופן בלתי-אמצעי מהנפגע (ראו ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי , פ"ד נב(3) 792, 801-799 (1995)). לפיכך, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור – לא כל שכן ב'גלגול שלישי' – בקביעותיה של הערכאה הדיונית בכגון דא (ראו למשל ע"א 7871/10 חורי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ , פסקה 8 (22.5.2011))" ( רע"א

6423/12

אוסטרובסקי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע''מ , פסקה 9 (19.12.2012)).

כמו כן, לא מצאתי ממש בטענות המבקש כי קביעותיהן של הערכאות הקודמות לא נומקו כנדרש. עיון בפסקי הדין מעלה כי לקביעות השונות, הן בדבר שיעור הנכות והן בעניין סכומי הפיצויים ואופן חישובם, ניתנו נימוקים. אומנם, המבקש משיג על הנימוק העומד בבסיס הקביעות, אך אין משמע כי אלו נתנו ללא נימוק בצידן.

6.

גם אין בבקשה להוספת ראיה שהוגשה במסגרת הערעור, ואשר לטענת המבקש בית המשפט המחוזי לא נתן עליה את דעתו, לשנות מקביעות אלו. ככלל, בתביעות פיצויים בגין נזקי גוף, לא ניתן יהיה להביא ראיות חדשות במסגרת הערעור אודות שינויים שחלו בתקופה שבין מתן פסק הדין לדיון בערעור, כאשר ביסוד כלל זה עומד ההיגיון הבא:

"בתביעות פיצויים בגין נזקי גוף מקום בו עוסק

בית המשפט בהערכות על נזקים עתידיים בהתבססו על נתונים לא ודאיים, אין בדרך כלל להתיר להביא ראיות חדשות על שינויים שחלו עד מועד הערעור, שהרי הנתונים החדשים שיובאו יהיו גם הם ניתנים לשינוי, עד שלא יהיה קץ להתדיינויות" (אליעזר ריבלין, תאונות הדרכים – תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים 961-960 (2012)).

חריג לכלל האמור קיים כאשר מתברר כי הבסיס לחישוב הפיצויים, אותו ערכה הערכאה הדיונית, בהתאם לראיות שהיו מונחות בפניה, התערער כולו . כאשר השינוי הנדרש הוא "שינוי בלתי צפוי אשר משמיט את הקרקע מתחת לחישוב הפיצויים כפי שנערך בערכאה הראשונה" (ע"א 597/89 טויטו נ' "צור" חברה לביטוח בע"מ , פ"ד מז(2) 874, 879 (1993)). ואולם, במסגרת הבקשה דנא המבקש לא הצביע על כל טעם שבכוחו להסביר מדוע עניינו בא בגדר אותם המקרים החריגים המצדיקים קבלתן של ראיות המתייחסות לאירועים שהתרחשו לאחר מתן פסק הדין, למעט העובדה שבפסק דינו של בית המשפט המחוזי לא היתה התייחסות מהותית לבקשה זו.

לא זו אף זו – הדיון בערעור היה קבוע ליום 9.9.2013 בשעה 09:00. בפרוטוקול הדיון לא הזכיר המבקש קיומה של בקשה להבאת ראיות נוספות, וכל שנאמר בהקשר זה היה שהמבקש העביר לבא כוחו ביום 2.9.2013 מסמך רפואי שלפיו לכאורה קיימת החמרה במצב הקרסול. לא נאמר דבר וחצי דבר על בקשה להגשת ראיות נוספות. ואכן, בקשה זו הוגשה ביום הדיון בשעה 13:19, ככל הנראה רק לאחר סיום הדיון, ומספר דקות לפני החתימה על פסק הדין, שניתן בהעדר הצדדים. עיון במסמך הרפואי אליו התייחס בא כוח המבקש מעלה כי מדובר ב"סיכום ביקור" אצל רופא מיום 29.8.2013. כלומר, אף כי המסמך היה בידי המבקש עוד ביום 29.8.2013 ונמסר לבא כוחו ביום 2.9.2013, דהיינו שבעה ימים לפני מועד הדיון, לא הוגשה בקשה להגשת ראיה חדשה בערעור אלא ביום הדיון בערעור ולכאורה רק לאחר סיום הדיון בו. אין בבקשה כל הסבר לעיכוב הכה משמעותי בהגשתה ואף לא הסבר מדוע לא ניתן היה להצטייד במסמך הרפואי האמור מבעוד מועד. לא ניתן להשלים עם התנהלות זו של הגשת בקשה לא רק "ברגע האחרון" אלא אף "לאחר הרגע האחרון", ודי בכך כדי לשמוט את הקרקע מתחת לבקשה האמורה.

נוכח האמור, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות.