רע"א 9311/17 פלוני נ. פלוני

1.

בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו (כב' סגנית הנשיא י' שבח , השופט ש' שוחט והשופט י' אטדגי ) בע"א 44792-11-16 שניתן ביום 30.10.2017. במסגרת פסק דין זה התקבל חלקית ערעורו של המבקש ונדחה ערעורם שכנגד של המשיבות על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב - יפו (כב' השופט הבכיר י' בשן ) בת"א 20193-11-12 מיום 13.10.2016 לפיו התקבלה תביעתו של המבקש ונקבע כי הוא עבר תאונת עבודה ובהתאם נפסקו לו פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש, יליד שנת 1962, תושב רמאללה, נפגע בתאונת עבודה שארעה ביום 14.5.2007, שעה שנדחף מצינור כבד משקל אל דופן תעלת חפירה בה עמד (להלן: התאונה ). המשיבה 1 היתה מעסיקתו של המבקש בעת התאונה, המשיבה 2 היתה היזם והמשיבה 3 היא מבטחתה של המשיבה 2. בית משפט השלום קבע כי המשיבות 1 ו- 2 הפרו את חובת הזהירות הקונקרטית כלפי המבקש בכך שהנהיגו שיטת עבודה מסוכנת בעטיה נגרמה התאונה.

לגבי שיעור נכותו של המבקש, בית משפט השלום מינה כמומחה רפואי בתחום האורתופדי, את ד"ר חנן טאובר (להלן: המומחה ). בחוות דעתו ציין המומחה כי בבדיקתו את המבקש נמצא חוסר יישור סופי של ירך שמאל, וכן הגבלה בסיבוב הפנימי. בצילום שנערך אותרו סימני ארתריזיס מדיאלית של מפרק הירך. בגין כך העריך המומחה כי למבקש נותרה נכות בשיעור של 10%, וכי הנכות תחמיר ובחלוף 10 שנים תעמוד היא בשיעור של 20%, ו- 10 שנים לאחר מכן הנכות תעלה כדי שיעור של 30%. עוד העריך המומחה כי נכותו הזמנית של המבקש בחצי השנה הראשונה לאחר התאונה היתה בשיעור של 20%. המומחה אף השיב לשאלות הבהרה ונחקר בבית המשפט. בית משפט השלום אימץ את חוות דעתו של המומחה שהייתה מהימנה עליו. אשר לגובה הפיצוי - בית משפט השלום דן בהרחבה בשאלת הפסדי השתכרותו של המבקש שהיה עובד כפיים. בית המשפט קיבל את עמדת המבקש כי הסכום הממוצע של 2,600 ש"ח העולה מתלושי השכר שלו קודם לתאונה אינו משקף את השכר שהשתלם לו בפועל מאת המשיבה 1, וזאת בעיקר לאור ניהול רישום מפורט שערך המבקש בנוגע להכנסותיו, לפיו עמד השכר החודשי הממוצע על סך של 4,200 ש"ח. בית משפט השלום העריך את הכנסתו השנתית של המבקש על בסיס יומי בסכום של 50,000 ש"ח (שהם כ- 4,200 ש"ח לחודש). עוד נקבע כי אין בראיות בסיס לחישוב אריתמטי של הפסדי המבקש בעבר, ובשים לב לנתוני ההכנסה השנתיים ולנכות הרפואית המהווה מדד לסדר גודל הגריעה מכושר העבודה, הוערכו הפסדי השתכרות המבקש בעבר בסכום גלובאלי של 60,000 ₪. לגבי הפסדי ההשתכרות לעתיד נקבע כי בשים לב להחמרה הצפויה במצבו של המבקש ובאי הבהירות בנוגע לתוחלת חיי העבודה שהייתה צפויה לו אלמלא התאונה, הוערכו ההפסדים בסכום גלובאלי של 80,000 ש"ח. עוד העריך בית משפט השלום את הפיצוי בגין העזרה שניתנה למבקש סמוך לאחר התאונה והוצאות הנסיעה בסך של 5,000 ש"ח, ואת הנזק שאינו ממוני בסך של 80,000 ₪. סך הכל הוערכו נזקי המבקש בסכום כולל של 225,000 ש"ח, ולאחר ניכוי תגמולי המוסד לביטוח הלאומי הועמד הפיצוי המגיע למבקש בסך של 198,155 ש"ח. עוד נפסק לזכות המבקש שכר טרחת עורך דין בסך של 40,000 ש"ח, וכן הוצאות.

3.

המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי והמשיבות הגישו ערעור שכנגד. ערעור המבקש נסב על מיעוט הסכומים אשר נפסקו כפיצוי. הערעור שכנגד צומצם בתום הדיון בערעור רק לשאלת אי הטלת אשם תורם על המבקש.

בפסק דינו, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור באופן חלקי ודחה את הערעור שכנגד. בכל הנוגע לערעור המבקש לגבי מיעוט הפיצוי, נקבע כי בשים לב למגבלות האורתופדיות של המבקש וההחמרה הצפויה במצבו כפי המצוין בחוות דעתו של המומחה, וכן בשים לב לקביעת בית משפט השלום בדבר ההכנסה החודשית הממוצעת של המבקש בסך של 4,200 ₪, יש להוסיף לפיצוי שנקבע סכום נוסף של 45,000 ₪, בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור 20% ומס ערך מוסף.

על פסק דין זה הוגשה הבקשה דנן.

הבקשה דנן

4.

המבקש סבור כי אף לאחר תוספת הפיצוי עליה הורה בית המשפט המחוזי, הסכום הכולל שנפסק מקפח אותו באופן המצדיק התערבות בית משפט זה. בשאלת בסיס השכר סבור המבקש כי עלה בידו להוכיח שכושר שכרו במועד מתן פסק הדין עמד על סך של 8,000 ש"ח. עוד נטען כי שיעור הנכות התפקודית והגריעה מהשכר עולים בהרבה על שיעור הנכות הרפואית. לבסוף נטען כי בית משפט השלום לא פסק ריבית על הפסד ההשתכרות בעבר; לא נפסק הפסד פנסיה, וכן לא נפסק פיצוי בגין עזרת הזולת וניידות לעתיד. המבקש מלין גם על כך שבית המשפט המחוזי לא פסק לזכותו שכר-טרחה בערעורו, ואף לא הורה על השבת אגרת הערעור.

דיון והכרעה

5.

דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה. עיון בבקשה מעלה כי היא

נוגעת לצדדים להליך זה בלבד והיא אינה מעוררת שאלה שראוי לה, לפי טיבה ומהותה, לזכות לבירור משפטי נוסף במסגרת ערעור "בגלגול שלישי" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). כמו כן, דחיית הבקשה לא תגרום עיוות דין ממשי המצדיק מתן רשות ערעור. זאת ועוד, נפסק לא אחת כי גם אם ארעה טעות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, ואיני קובעת כך, אין בה כשלעצמה להצדיק הענקת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (רע"א 3663/17 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני , פסקה 4

(19.6.2017)).

על כן, משלא מתקיימות במקרה זה אמות המידה שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", דין הבקשה להידחות.

6.

למעלה מן הדרוש אציין כי לאחר שעיינתי בחוות דעתו של המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, ועל בסיס קביעותיו של בית משפט השלום בנוגע לבסיס השכר ולהיות הנכות הרפואית מדד לגריעה מכושר השתכרותו של המבקש, ובשים לב לאופי עבודתו של המבקש קודם לתאונה ולגילו במועד התאונה - סבורני כי אף אם הפיצוי בכללותו נותר על הצד הנמוך גם לאחר התוספת עליה הורה בית המשפט המחוזי, לא ניתן לומר לגביו כי הוא חורג מגבולות הסביר, באופן המצדיק התערבות.

כבר נפסק כי לערכאה המבררת נתון שיקול דעת נרחב בפסיקת הפיצויים (ע"א 5884/08 כפר ויתקין מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית נ' המוסד לביטוח לאומי , פסקה י"ב (26.8.2010)). ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בהערכת הנזק שנעשתה על-ידי הערכאה הדיונית, אף אם היא סבורה כי ראוי היה להעריך באופן שונה את הנזקים, אלא מקום בו הפיצוי שנפסק אינו סביר (ע"א 487/82 נדלר נ' שדה , פ"ד לח(4) 21, 25 (1984); רע"א 975/16 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ , פסקה 6 (4.5.2016); ע"א 9159/08 עילית חברה לביטוח בע"מ נ' גורודיצקי , פסקה 7 (16.12.2010)). זאת ועוד, נקבע כי כל אימת שהפיצוי בכללותו סביר, לא תידרש ערכאת הערעור לבחון כל ראש נזק לעומקו, ודי בבחינת ראשי הנזק מ"מעוף הציפור" כל עוד לא נתגלתה טעות בולטת במי מהם (ע"א 1164/02 קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני-קטין , פסקה 7 (4.8.2005); ע"א 741/10 כהן נ' צים חברת השיט הישראלית בע"מ , פסקה 8 (12.10.2010) (להלן: עניין כהן ); ע"א 3222/10 ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני , פסקה 19 (28.6.2012)). בהתאם, נפסק כי אף אם ערכאת הערעור לא מצאה להתערב בסכום הפיצוי אשר נפסק על-ידי הערכאה הדיונית, אין זה אומר בהכרח כי ערכאת הערעור מאשרת כל קביעה וקביעה באשר לראשי הנזק השונים (עניין כהן . ראו בעניין זה הבחינה התלת שלבית שתיעשה על-ידי ערכאת הערעור בנוגע לפיצוי שנפסק בערכאה הדיונית).

7.

אעיר עוד כי אחת מטענותיו המרכזיות של המבקש נוגעת לבסיס שכרו. בקביעתו בעניין זה קיבל בית משפט השלום את עמדתו של המבקש לשכר גבוה בהרבה מהשכר המצוין בתלושי השכר, וזאת בהתבסס על הרישומים שערך המבקש. די בטעם זה כדי לדחות את טענת המבקש לבסיס שכר כפול כמעט מזה שנקבע על-ידי בית משפט השלום. מה גם שמדובר בקביעה המעוגנת בעדויות ובראיות שהובאו לפני בית משפט השלום, אשר ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בה אלא במקרים חריגים, ולא זהו המקרה שלפנינו (ע"א 5630/90 תדמור נ' ישפאר חברה אלקטרונית למסחר בע"מ , פ"ד מז(2) 517, 524 (1993); ע"א 989/03 א' חטר-ישי, משרד עורכי-דין נ' חיננזון , פ"ד נט(4) 796, 807 (2005); רע"א 8716/17 פלוני נ' קופת חולים לאומית , פסקה 6 (18.1.2018)).

8.

לבסוף, איני מוצאת להתערב אף בכך שבית המשפט המחוזי לא ראה לפסוק שכר-טרחה לטובת המבקש בערעור וכן את החזר האגרה, באשר סבורני כי לא זהו המקרה החריג המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור בסוגיית ההוצאות ושכר הטרחה (רע"א 1242/15 מ. אדלר הנדסה בע"מ נ' קטן , פסקה 18 (12.4.2016); רע"א 7998/17 פלוני נ' רשות המיסים - פקיד שומה תל-אביב , סעיף 9 (13.11.2017)).

9.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.