רע"א 8716/17 פלוני נ. קופת חולים לאומית

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הנשיא א' פרקש , סגן הנשיא מ' דרורי והשופט ע' שחם ) בע"א 5255-06-17 שניתן ביום 16.10.2017. במסגרת פסק דין זה נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' סגן הנשיא א' רובין ) בת"א 16297-10-12 מיום 26.3.2017, אשר דחה תביעה שהוגשה על-ידי המבקשים בעילה של רשלנות רפואית.

רקע והליכים קודמים

2.

תחילתו של ההליך בתביעה שהגישה פלונית, ילידת שנת 1943 (להלן: המנוחה ) לבית משפט השלום בטענה כי המשיבה התרשלה באבחון גידול סרטני בפיה (להלן: הגידול ). יוער כי לאחר שאובחן הגידול, ביום 17.5.2004 נותחה המשיבה, ולאחר שעברה טיפולי הקרנות וכימותרפיה ועברה ניתוחים נוספים, נפטרה ביום 17.2.2013, תוך כדי ניהול ההליך. התביעה תוקנה באופן שהמבקש 1 הוא עיזבון המנוחה, והמבקש 2 הוא בעלה אשר תביעתו היא כיורש של המנוחה וכתלוי בה.

המבקשים טענו בתביעה כי המנוחה נפטרה כתוצאה של ההתרשלות באבחון הגידול. נטען כי נוכח הסימפטומים שהעידו על קיומו של הגידול, היה על רופאת המשפחה של המנוחה (להלן: הרופאה ), המועסקת על-ידי המשיבה, לחשוד בקיומו במועד מוקדם יותר ולהפנות את המנוחה לרופא מומחה. עוד נטען כי התקיימו מספר רב של ביקורים אצל הרופאה בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2003 אשר כלל לא תועדו (להלן: הביקורים הנוספים ). כן נטען כי קיימות רשומות בעלות תוכן שונה המתעדות את אותו הביקור מיום 29.10.2003 (להלן: הרשומות השונות ), ומכאן שאלו "פוברקו" על-ידי המשיבה, כלשון המבקשים, ודי בכך על מנת לקבל את התביעה. אעיר כבר עתה כי המבקשים צרפו לתביעתם חוות דעת של מומחה ברפואת משפחה בלבד ולא מומחה בתחום האונקולוגיה. ארחיב על משמעות הדברים בהמשך.

המשיבים התגוננו וטענו כי התביעה התיישנה. עוד נטען כי הביקורים הנוספים להם טוענים המבקשים כלל לא אירעו, כי הרופאה לא התרשלה, וכי לא הוכח קשר סיבתי בין ההתרשלות הנטענת למות המנוחה.

3.

בית משפט השלום דחה כאמור את התביעה. נקבע כי תביעת העיזבון (להבדיל מתביעת התלויים) התיישנה. לגוף העניין נקבע כי לא הוכחה התרשלות במועד אבחון הגידול, ובין היתר מכיוון שלא הוכחה טענת המבקשים לפיה נוכח גודל הגידול שנמצא בניתוח, היה על הרופאה לאתר תסמיניו בביקור ביום 29.10.2003. בעניין זה אימץ בית משפט השלום את עמדת המומחה מטעם המשיבה כי את קצב התקדמותו של הגידול ומועד הופעת התסמינים נדרש היה להוכיח באמצעות חוות דעת של אונקולוג, ולא ניתן להסתפק בחוות דעת של רופא מומחה בתחום רפואת המשפחה.

בנוסף, נדחתה טענת המבקשים בדבר ביקורים נוספים אצל הרופאה שלא תועדו, ובין היתר מכיוון שאף המומחה הרפואי מטעם המבקשים בתחום רפואת המשפחה לא תמך בסופו של דבר בטענה זו. אשר לרישום השונה ברשומות הרפואיות - אי ציון מספר בדיקות שערכה הרופאה למנוחה והעדר ממצאים בבדיקות אלו, וכן הפנייתה לביצוע בדיקות שונות - נקבע כי ההבדל בין הרשומות אינו משמעותי, וכי הראיות תומכות בטענת המשיבה לפיה ההבדל נובע משוני בפורמט ההדפסה ולא בשינוי המסמכים על ידה. לעניין זה אימץ בית משפט השלום את האמור בחוות הדעת הרפואית מטעם מומחה המשיבה לפיה ניתן לשנות רשומה אך בתוך 72 שעות מהמועד שנערכה, וציין כי הרשומות השונות הודפסו בפער של מספר שנים. עוד קבע בית משפט השלום כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי. נקבע כי לא הובאה ראיה לטענה כי אלמלא ארעה ההתרשלות הנטענת הייתה המנוחה בין החיים או שמותה היה מתרחש במועד מאוחר מכפי שארע בפועל. לאור כל האמור, דחה בית משפט השלום את התביעה והשית על המבקשים את הוצאות המשיבה בסכום של 20,000 ₪.

על פסק דינו של בית משפט השלום הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי.

4.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור (למעט בעניין ההוצאות שהושתו על המבקשים). כן נדחתה הבקשה לאפשר הגשת חוות דעת נוספת בתחום רפואת המשפחה. כמו כן, נדחתה בקשת המבקשים, שהועלתה על ידם לראשונה בעת הדיון בעל-פה בערעור, לאפשר להם להגיש חוות דעת רפואית של מומחה בתחום האונקולוגי.

בית המשפט המחוזי קבע כי אין להתערב בקביעת בית משפט השלום כי לא הוכחה התרשלות הרופאה, ובין היתר מכיוון שלא ניתן לקבוע כי היה עליה לאבחן ולגלות סימפטומים של הגידול בביקור מיום 29.10.2003 נוכח גודלו, בהעדר ראייה על קצב התפתחות הגידול מטעם המבקשים.

לעניין הרשומות הרפואיות נקבע כי אומנם אין להקל ראש בעובדה שהמשיבה הנפיקה רשומות שונות ובעצם העובדה שניתן לשנות הרשומות. עם זאת, לא ניתן לקבוע כממצא פוזיטיבי כי הרשומות זויפו לצורך ניהול המשפט, כטענת המבקשים. עוד נקבע כי ההבדל בין תוכן הרשומות השונות אינו מהותי, ואין בו כדי להקים חבות ברשלנות.

זאת ועוד, בית המשפט המחוזי אימץ את קביעת בית משפט השלום כי המבקשים לא הוכיחו את הקשר הסיבתי בין ההתרשלות הנטענת לבין התוצאה המצערת וזאת בשל העדר חוות דעת רפואית בתחום האונקולוגי.

בית המשפט המחוזי אף דחה את הבקשה לאפשר למבקשים להגיש כתב תביעה מתוקן וחוות דעת של מומחה בתחום האונקולוגי, בעיקר בשל סופיות הדיון, וכן משלא ניתן טעם ראוי לאי הגשת חוות הדעת במועד, ובשים לב למועד קרות האירועים ולמשך ניהול ההליך לפני בית משפט השלום.

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור כנגד חיוב המבקשים בהוצאות, זאת לאור הרשומות השונות שהמשיבה הנפיקה אשר גרמו לסרבול והתארכות ההליך.

הבקשה דנן

5.

המבקשים מרכזים טענותיהם בעיקר בעניין הרשומות השונות. לטענת המבקשים, בקשתם העוסקת בשאלת מהימנות רשומות רפואיות, נוגעת לכלל המתדיינים ומגלה חשיבות משפטית וציבורית. עוד נטען כי הרשומות השונות אינן אותנטיות וכי הרשומה המקורית הוסתרה מעיני בית המשפט; כי בהתנהלות המשיבה יש כדי להביא לשיבוש הליכי משפט, וכן כי לכאורה מדובר בעבירה פלילית של זיוף רשומות רפואיות. בנוסף נטען כי לא ניתן לקבוע שלא היו ביקורים נוספים אצל הרופאה אשר לא תועדו. עוד סבורים המבקשים כי די בנזק הראייתי שיצרה המשיבה, על מנת לקבל את הערעור. עוד נטען כי די בחוות דעתו של המומחה הרפואי מטעמם (המומחה בתחום רפואת המשפחה) לפיה המנוחה נפטרה עקב האיחור באבחון הגידול, כדי להוכיח קיומו של קשר סיבתי, ולמצער כדי להעביר את נטל השכנוע בעניין זה אל כתפי המשיבה. לבסוף נטען כי שגה בית המשפט המחוזי עת לא אפשר למבקשים להגיש חוות דעת נוספת של המומחה בתחום רפואת המשפחה, וכן חוות דעת של רופא מומחה בתחום האונקולוגי.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה שוכנעתי כי דינה להידחות. הבקשה דנן נוגעת לצדדים להליך זה בלבד והיא אינה מעוררת שאלה שראוי לה, לפי טיבה ומהותה, לזכות לבירור משפטי נוסף במסגרת ערעור "בגלגול שלישי" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). כמו כן, דחיית הבקשה לא תגרום עיוות דין ממשי המצדיק מתן רשות ערעור. על כן, משלא מתקיימות במקרה זה אמות המידה שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", דין הבקשה כאמור להידחות.

לא נעלמה מעיני טענת המבקשים באשר להשלכות הציבוריות שיש לסוגיית הרשומות השונות . אומנם בית המשפט המחוזי העביר ביקורת בנוגע ל התנהלות המשיבה והאפשרות להנפיק שתי רשומות רפואיות ממוחשבות שונות, וכן הורה הוא להעביר עותק מפסק הדין למנהל הכללי של משרד הבריאות. אולם, לגוף הדברים, נקבע כי אין ברשומות השונות כדי ללמד על התרשלות המשיבה. לפיכך, נותרה הבקשה נוגעת כאמור אך למחלוקת בין הצדדים להליך זה .

לעצם העניין בהתייחס לביקורים הנוספים ולרשומות השונות אעיר כי אין להתערב בקביעות בית משפט השלום כי לא הוכחו הביקורים הנוספים, וכי ההבדל ברשומות השונות הוא טכני ונוגע לפורמט ההדפסה, שכן בית משפט זה אינו נדרש לטענות בדבר קביעת עובדות וממצאים, בהינתן יתרונה של הערכאה הדיונית אשר יכולה להתרשם באופן בלתי אמצעי מהעדים ולצלול אל נבכי הראיות, אלא במקרים חריגים ( ע"א 989/03 א' חטר-ישי, משרד עורכי-דין נ' חיננזון , פ"ד נט(4) 796, 807 (2005); ע"א 11172/05 אלון נ' חדד , פסקה 8 (21.10.2009) ; ע"א 4175/12 תעשית אבן וסיד בע"מ נ' גדיר , פסקה 14 (10.3.2014) ). עוד אעיר כי טענות והאשמות חמורות בעלות גוון פלילי, דוגמת שיבוש הליכי משפט וזיוף, אין לטעון בעלמא כפי שעשו המבקשים. על המבקש להוכיח טענות כאלו רובץ נטל כבד במיוחד, ובית המשפט יבחן את הראיות המובאות לפניו בעניין זה בקפדנות (ע"א 3546/10 מישאלי נ' קליין , פסקה 14 (18.4.2012); ע"א 45/15 נבולסי נ' נבולסי , פסקה 13 (15.5.2017)).

7.

למעלה מן הנדרש אציין בקצרה כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. במסגרת התביעה בבית משפט השלום היה על המבקשים להוכיח תחילה כי הרופאה התרשלה בעת הביקור ביום 29.10.2003 בכך שלא אבחנה תסמינים המעידים על קיומו של הגידול ולא הפנתה את המנוחה לרופא מומחה או לכל בדיקה מתאימה אחרת. על מנת להוכיח התרשלות זאת, נדרשה גם חוות דעת של רופא מומחה בתחום האונקולוגי. חוות דעת כזו לא הוגשה כאמור מטעם המבקשים. די היה בכך כדי לדחות את תביעתם. זאת ועוד, גם אם היה עולה בידי התובעים להוכיח כי הרופאה התרשלה בתפקידה, עדיין הייתה עומדת לפניהם משוכה נוספת והיא הוכחת הקשר הסיבתי בין ההתרשלות הנטענת לבין הנזק. דהיינו, היה עליהם להוכיח כי אלמלא האיחור באבחון הגידול היו סיכויי החלמתה של המנוחה גבוהים יותר, ופטירתה הייתה נמנעת, ולמצער מתרחשת במועד מאוחר יותר (על-פי דוקטרינת אובדן סיכויי ההחלמה). המבקשים לא עמדו גם בנטל הוכחה זה, ואף לוּ לכאורה, שכן גם בעניין זה היה עליהם לצרף חוות דעת של מומחה בתחום האונקולוגיה.

8.

אשר לדחיית הבקשה לצרף חוות דעת בתחום האונקולוגי בעת הדיון בערעור בבית המשפט המחוזי - בקשה המצריכה תיקון של כתב התביעה ושמיעת המשפט מראשיתו בערכאה הדיונית - אין לי אלא לשוב ולאשר את קביעת בית המשפט המחוזי כי ראוי לדחות את הבקשה. הגם שמצינו בפסיקה כי בית המשפט רשאי להורות על תיקון כתב התביעה אף בשלב הערעור (ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי , פ"ד מו(3) 214, 218 (1992)), קשה להלום מקרה אשר יצדיק להיעתר לבקשה מעין זו, ודומני כי אפשרות זו תהא שמורה אך למקרים נדירים וחריגים. ברי כי המקרה שלפנינו אינו נמנה עמם, שכן מדובר בבקשה להגשת חוות דעת מומחה בתחום האונקולוגיה שאמורה הייתה להיות מצורפת עוד לכתב התביעה שהוגש לבית משפט השלום (כאמור בתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). תיקון המחדל אינו יכול להיעשות בשלב הערעור, לאחר שהסתיים ההליך בערכאה הדיונית.

9.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובת המשיבה, אין צו להוצאות.