רע"א 7301/12 שמעון בן סימון נ. כלל ,חברת לביטוח בע''מ

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 12.12.2012 של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיאה י'

גריל והשופטים ע'

גרשון ו- י'

וילנר ) ב-ע"א 20099-11-11, בגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו מיום 19.5.2011 של בית משפט השלום בעכו (כב' השופטת ש'

פיינסוד - כהן ) ב-ת"א 7677-05-08, בו נקבע כי המשיבה תשלם למבקש פיצוי בסך 5,000 ש"ח בגין כאב וסבל שנגרמו לו כתוצאה מתאונת דרכים בה נפגע אשר ארעה עת נהג ברכב המבוטח על-ידי המשיבה.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש נפגע בתאונת דרכים אשר ארעה ביום 16.12.2005. לטענתו, בעקבות התאונה החל לסבול מתופעות ומתחלואים שונים, בייחוד בתחום בריאות הנפש, והוא תבע את המשיבה בבית משפט השלום. במסגרת ההליך בבית משפט השלום, מונה ד"ר פ' וייל (להלן: המומחה ) כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, בתחום הרפואה הפסיכיאטרית. בחוות דעתו קבע המומחה, כי לא מתקיים קשר סיבתי בין התופעות שבתחום בריאות הנפש עליהן התלונן המבקש לבין תאונת הדרכים, שכן תופעות אלה התקיימו אצל המבקש עוד טרם התאונה. המבקש חלק על קביעתו של המומחה והעיד מטעמו את הגב' ג' דויטש (להלן: המטפלת ), אשר טיפלה במבקש במסגרת של "רפואה משלימה", ואשר העידה, כי המבקש אכן סובל מתופעות שונות הקשורות במצבו הנפשי. ברם, כפי שקבע בית המשפט השלום, המטפלת נמנעה מלבחון את שאלת הקשר הסיבתי שבין מצבו של המבקש לבין התאונה, שכן שיטת הטיפול עליה היא אמונה אינה מתמקדת בשאלת הגרימה אלא במצב הרפואי הנתון. נוכח האמור קבע בית המשפט, כי יש לאמץ את חוות דעתו של המומחה. עם זאת, נקבע, כי יש ממש בדברי המטפלת לפיהם גם בהינתן תופעות רפואיות קודמות בתחום הנפשי, עשוי אירוע מסוים לשוב ולהציפן. משכך, נפסקו למבקש פיצויים בגין כאב וסבל בסכום של 5,000 ש"ח. כמו כן חויבה המשיבה בהוצאות המבקש בסכום כולל של 1,500 ש"ח. על פסק הדין ערער המבקש לבית המשפט המחוזי.

3.

ערעורו של המבקש בפני בית המשפט המחוזי התמקד בטענה לפיה סכום הפיצוי שנפסק מקפחו בהיותו נמוך יתר על המידה, ובבקשה כי בית המשפט יורה על מינוי מומחה רפואי אחר. הערעור נדחה. נקבע, כי חוות דעתו של המומחה – בה נקבע שלא מתקיים קשר סיבתי בין התופעות מהן סובל המבקש לבין תאונת הדרכים בה נפגע, כמו גם תשובותיו של המומחה לשאלות ההברה שנשאל על-ידי בא-כוח המבקש, עמדו לנגד עיני בית משפט השלום עת פסק את דינו. הוסף, כי המבקש נמנע מלזמן את המומחה לחקירה. נפסק, כי אין המקרה דנא בא בגדר המקרים החריגים בהם יורה בית המשפט על מינוי מומחה רפואי אחר. בית המשפט אף קבע, כי הגם שסכום הפיצויים שנפסקו למבקש הוא על הצד הנמוך, אין הוא כזה המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור.

הבקשה

4.

בבקשה נטען, וזה עיקר, כי סכום הפיצויים שנפסק למבקש מקפחו, והוא נמוך משמעותית מסך נזקיו. המבקש הוסיף והעלה, בין היתר, מספר טענות עובדתיות באשר להפסדי שכר שנגרמו לו, וטענות עובדתיות נוספות.

דיון והכרעה

5.

לאחר העיון באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להורות על הגשת תשובה. הלכה מושרשת היא, כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן אך במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית, ציבורית או חוקתית בעלת משקל, החורגת מ-ד' אמותיהם של הצדדים בהליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)), מקרה זה, במובהק, אינו בא בקהלם של מקרים אלו.

6.

אין הבקשה, בכל הכבוד, מגלמת אלא מחלוקת בדבר סכום הפיצוי המגיע למבקש מאת המשיבה. בעניין זה, ובזה בלבד, מתמקדת הבקשה דנא. המבקש אינו מעלה בבקשתו טענה כלשהי מעבר לכך.

מעבר לצורך, ולגופו של עניין יצוין, כי חוות דעתו של מומחה רפואי מטעם בית המשפט אינה מחייבת את בית המשפט, שהוא הפוסק האחרון. ברם, הכלל אשר נקבע בדין הוא, כי בית המשפט לא יסטה ממסקנותיו של המומחה הרפואי אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות (ע"א 9598/05 פלוני נ' חברת ביטוח "המגן" בע"מ , פסקה 7, (28.3.2007)). במקרה דנא, בית משפט השלום – חרף חוות דעתו הברורה של המומחה, לפיה אין מתקיים קשר סיבתי בין התופעות הרפואיות מהן סובל המבקש לבין תאונת הדרכים, הלך כברת דרך מסוימת לקראת המבקש והכיר בדבריה של המטפלת לפיהם אפשר שהתאונה גרמה להצפה מחודשת של אותן תופעות ופסק לו פיצוי מסוים, הגם שהוא על הצד הנמוך. קביעת סכום הפיצויים מסורה לערכאה הדיונית, ואין ערכאת הערעור מתערבת בה אלא במקרים חריגים בהם נפלה "טעות בולטת", וכפי שקבע בית המשפט המחוזי – מקרה זה אינו נמנה עליהם (לעניין היקף התערבותה של ערכאת הערעור בסכום הפיצויים, ראו: ע"א 741/10 כהן נ' צים חברת השיט הישראלית בע"מ , פסקאות 9-8 והאסמכתאות שם (12.10.2010)).

7.

נוכח האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תשובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות.