בר"מ 4948/12 אברהם הרמן נ. משרד הרישוי / מדינת ישראל ואח'

בהמשך להחלטתי מיום 26.6.2012, המבקש עומד על כך שהדרך הנכונה להשיג על פסק-הדין של בית המשפט המחוזי – שהורה על מחיקה על-הסף של בקשתו לאישור תובענה ייצוגית – היא בקשת רשות ערעור. אולם, נימוקיו של המבקש לעניין זה אינם ברורים.

בענייננו, לא ראיתי להשתמש בסמכות הקבועה בתקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המתירה לראות בבקשת רשות ערעור שהוגשה בטעות ככתב ערעור. יודגש, כי המבקש לא ביקש לראות בבקשה ככתב ערעור, זאת אף לאחר החלטתי מיום 26.6.2012. עוד אציין כי בהמשך לאמור בהחלטתי מיום 26.6.2012 בעניין היעדר צידוק למתן פטור מאגרה ומעירבון, "התריע" המבקש כי באפשרותו למחוק את ההליך בבית משפט זה וכן את ההליך בבית המשפט קמא (שכבר נמחק), וכי מכיוון שמחיקה אינה מהווה מעשה בית-דין, הוא יוכל "להגיש תובענה חדשה, ובמחי עט, לנסחה במילים אחרות העומדות בקריטריון לחוק התובענות הייצוגיות".

בנסיבות אלה, דומה כי יש למחוק את ההליך הנוכחי – שהוגש במסלול דיוני שגוי – והמבקש יפעל לפי הבנתו.