פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם 5147/19
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשים:
1.
Sinan Guler
2.
Benli Oruc
3.
Tamer
Karakoc
4.
Eracil
Bayram
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל - רשות האוכלוסין וההגירה
בקשת רשות ערעור על
החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 27.6.2019
בעמ"ן 42870-06-19 שניתנה על-ידי כבוד השופט מ' כדורי
בשם המבקשים:
עו"ד מיכל תג'ר,
עו"ד עלא ח'אטר
בשם המשיבה:
עו"ד רן רוזנברג
החלטה
1.
הבקשה שבפני נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 27.6.2019 (עמ"ן 42870-06-19, השופט מ' כדורי ). בית המשפט המחוזי קיבל בחלקה בקשה לעיכוב ביצוע של החלטה שנתן בית הדין לעררים הפועל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן בהתאמה: בית הדין לעררים ו -חוק הכניסה לישראל ) ביום 11.6.2019 (ערר (י-ם) 5722-18, הדיין מ' דורפמן ).
2.
המבקשים, שהם אזרחי תורכיה, נכנסו לישראל על-פי רישיון עבודה מסוג ב/1 שקיבלו כעובדים בחברת בנייה תורכית שמבצעת פרויקטים בישראל – יילמזלר אינטרנשיונל בע"מ (להלן: יילמזלר או החברה ). המבקשים עזבו את עבודתם בחברה על רקע טענותיהם כי זו פוגעת בזכויותיהם והעסקתם היא בתנאי עבדות.
3.
לאחר שהמבקשים עזבו את עבודתם בחברה הם פנו לקבל רישיונות עבודה שיאפשרו להם לעבוד אצל מעסיקים אחרים, וכן לחולית סחר בבני אדם במשטרת ישראל על מנת לקבל הכרה כקורבנות החזקה בתנאי עבדות. זה קרוב לשנתיים מתנהלת חקירת משטרה הנוגעת לפעולות שביצעה החברה כלפיהם.
4.
פניית המבקשים בענייני רישיונות עבודה נענתה תחילה בשלילה על-ידי המשיבה, רשות האוכלוסין וההגירה. הם הגישו ערר על כך לבית הדין לעררים, שקיבל אותו והורה – בהחלטה העומדת ביסוד ההליך שבפני – כי יש להיענות לבקשתם לקבלת רישיונות עבודה. המשיבה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטה זו, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע. בית המשפט המחוזי קיבל בחלקה את הבקשה, תוך הבחנה בין מי שטרם חלפו 63 חודשים מאז נכנס לארץ (היא התקופה הנקובה בסעיף 3א(ג) לחוק הכניסה לישראל) לבין מי שכבר שוהה בישראל תקופה כזו ויותר.
5.
בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצועה של החלטת בית הדין לעררים. בבקשה נטען כי אי-הענקת רישיון עבודה למבקשים או לחלקם, גורמת להם לפגיעה כלכלית ברורה וכן משליכה על יכולתם להוסיף להתגורר בישראל שנחוצה בשל תרומתם הצפויה לחקירת המשטרה.
6.
במהלך בירור הבקשה, שבמהלכו הגישו הצדדים מספר רב של תגובות, עלה כי הדיון בערעור בבית המשפט המחוזי קבוע ליום 7.1.2020. כן עלה כי שלושה מארבעת המבקשים (המבקשים 4-2) קיבלו רישיון עבודה מסוג ב/1 שתוקפו צפוי לפוג ביום 31.12.2019 ובהתאם לו הם מועסקים כיום בתאגיד בענף הבניין, וכי בעניינו של המבקש 1 חלפו 63 החודשים האמורים זה מכבר ובהתאם להחלטתו של בית המשפט המחוזי לא הוענק לו רישיון עבודה. כן עלה כי אין צפי קונקרטי לסיומה של חקירת המשטרה כך שעלה חשש כי אם המבקש 1 יורחק מישראל, זו תתקיים בהיעדרו. בהתאם לכך, עוד קודם להשלמת הגשת התגובות כולן כבר ביום 12.8.2019 צו ארעי האוסר על נקיטת הליכי אכיפה נגד המבקש 1.
7.
תגובתה המשלימה של המשיבה הוגשה אך ביום 23.12.2019 לאחר שקיבלה מספר ארכות לעשות כן. בשלב זה התברר כי אין צפי קונקרטי לסיומה של חקירת המשטרה. בתגובתה ציינה המשיבה כי היא מסכימה להותיר את הצו הארעי שניתן בעניינו של המבקש 1 עד למתן החלטה אחרת של בית המשפט המחוזי בתום הדיון בערעור.
8.
לנוכח כל האמור ובמכלול נסיבות העניין, ראיתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור לפיה. בעיקרו של דבר, אני סבורה כי בעת הזו יש להורות על "הקפאת" המצב על כנו במובן זה שרישיונות העבודה שניתנו למבקשים 2-4 ייוותרו בעינם ויוארכו עד למתן החלטה אחרת של בית המשפט המחוזי בתום הדיון בערעור, בנוסף לכך שהצו הארעי עליו הוריתי בעניינו של המבקש 1 ייוותר בעינו גם כן עד להכרעה בערעור, כפי שהסכימה המשיבה. מאזן הנוחות נוטה לכך באופן מובהק. אשר למבקש 1, אני סבורה כי בנסיבות העניין, לנוכח התמשכות החקירה, כמו גם העובדה שהמשיבה מאשרת כי ישנם עובדים בענף הבניין שמצויים בישראל יותר מ-63 חודשים, ראוי בעת הזו להותיר לו לשהות בישראל. אשר למבקשים 4-2, דומה שהפסקת עבודתם בעת הזו תגרום לנזק כבד יותר באופן יחסי.
9.
לפני סיום אציין, למעלה מן הצורך, כי הגם שהתמונה המלאה אינה בפני, העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים – מעוררות לכאורה שאלות. ביסוד ההליך דנן עומדת האפשרות של הרחקת עובדים שהתלוננו על פגיעה בזכויותיהם מישראל, בה בעת שחקירת משטרה הקשורה בכך עודה מתנהלת. על פני הדברים, חוסר יכולתם של עובדים אלה לעבור לעבוד אצל מעסיק אחר לפי הרישיון שקיבלו מעורר שאלות על רקע פסיקתו של בית משפט זה בעבר (ראו: בג"ץ 4542/02 עמותת "קו לעובד" נ' ממשלת ישראל , פ"ד סא(1) 346 (2006)), גם כאשר מביאים בחשבון את ההחלטות הספציפיות שהתקבלו לגבי העסקה בענף הבנייה. מכל מקום, ההכרעה בשאלות אלה אינן נדרשת בשלב זה, הממוקד אך בסעדים הזמניים שהתבקשו בהליך המתנהל בבית המשפט המחוזי.
10.
סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור מתקבלת ובהמשך לכך הערעור מתקבל באופן חלקי כאמור בפסקה 8. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, א' בטבת התש"ף (29.12.2019).
ש ו פ ט ת