בר"מ 5209/15 ח'ליל ח'לאילה נ. ראש עיריית סכנין

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 19.7.2015 (עת"ם 16386-07-15, השופט א' קיסרי ). בהחלטה זו דחה בית המשפט המחוזי בקשה למתן צו ביניים שיאסור על הקמת פס הפרדה בקטע מסוים של כביש 805, כמפורט להלן.

רקע והליכים קודמים

2.

הבקשה נסבה על העבודות בקטע מסוים מכביש מספר 805, אשר חוצה את העיר סח'נין. בסמוך לכביש זה ניצבת תחנת דלק אשר למבקש יש זכויות בה (להלן: תחנת הדלק ). מהליכים קודמים עולה כי מזה מספר שנים מתכוונות הרשויות להקים פס הפרדה בנוי לאורך הכביש, היינו אי-תנועה במרכזו ולאורכו של הכביש (להלן: פס הפרדה ). בכלל זה, תוכננה הקמת פס הפרדה גם במקטע הנמצא בחזיתה של תחנת הדלק. מאחר שמדובר בכביש דו-סטרי פס הפרדה כאמור עתיד למנוע כניסת כלי רכב הנעים ממזרח למערב במישרין לתחנת הדלק (בעוד שעד אז התאפשרה הכניסה לתחנה משני הכיוונים).

3.

המבקש חשש שמא הצבתו של פס ההפרדה תפגע בהכנסותיה של תחנת הדלק. בהמשך לכך ובשים לב לטעמים התעבורתיים שעמדו ביסוד התוכנית להוסיף את פס ההפרדה המבקש פעל לקידומה של יוזמה חלופית להקמתו של מעגל תנועה מול תחנת הדלק, חלף הקמת פס הפרדה.

4.

על רקע קידום תוכניותיהן של הרשויות המבקש הגיש עתירה בנושא (להלן: העתירה הראשונה ) לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. ביום 24.5.2014 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (עת"ם 9683-12-13, השופטת ר' למלשטרייך-לטר ), אשר קיבל את העתירה בעיקרה. בפתח פסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי הסמכות להחליט בנושא הסדרי התנועה הרלוונטיים לעתירה נתונה ל"רשות התמרור המקומית", כהגדרתה בתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה ), וכי החלטתה של רשות התמרור המקומית דורשת את הסכמתה של רשות התמרור המרכזית (המוגדרת אף היא בתקנות התעבורה). בהמשך לכך נדרש בית המשפט המחוזי לשאלה מיהי רשות התמרור המקומית הרלוונטית בנסיבות העניין.

בפסק הדין נקבע כי נתיבי ישראל, החברה הלאומית לתשתיות תחבורה (להלן: נתיבי ישראל ) , היא רשות התמרור המקומית הרלוונטית. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי קבע כי החלטתה של נתיבי ישראל להעדיף הקמת פס הפרדה על-פני מעגל תנועה אינה סבירה, במובן זה שלא ערכה איזון ראוי בין השיקול התעבורתי לבין הפגיעה הצפויה בעותר. לצד זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי לשם הקמה של מעגל תנועה כאמור נדרשת גם הסכמתה של רשות התמרור המרכזית, היינו של המפקח על התעבורה למחוזות חיפה והצפון, המשיב 2 לבקשה דנן (להלן: המפקח ). בית המשפט המחוזי הורה אפוא למבקש ולנתיבי ישראל לפנות למפקח על-מנת לקדם תוכנית כאמור.

5.

בהמשך לפסק הדין בעתירה הראשונה הגישה נתיבי ישראל למפקח תוכנית עם פתרון תעבורתי חלופי בדמות הקמת מעגל תנועה בקטע הכביש הרלוונטי. תוכנית זו זכתה לאישורו של המפקח. עם זאת, כפי שיפורט בהמשך, היא לא יצאה בסופו של דבר אל הפועל עקב התנגדותו של ראש עיריית סח'נין, הוא המשיב 1 (להלן בהתאמה: ראש

העירייה ו- העירייה ).

6.

ביום 23.6.2015 שלח ראש העירייה מכתב למהנדס התנועה הראשי של נתיבי ישראל, ובו הביע התנגדות להקמתו של מעגל תנועה במקום. במכתב זה צוין כי התכנון שבמסגרתו אושרה הקמתו של מעגל תנועה במקום לא תואם עם העירייה, וכי היא מבקשת לבחון חלופות אחרות.

7.

המבקש טוען כי עקב מכתבו זה של ראש העירייה נגנזו התוכניות להקמת מעגל תנועה. במקומן, כך מתברר, חודשו התוכניות להקמתו של פס הפרדה בכביש. על רקע זה, המבקש הגיש ביום 8.7.2015 עתירה נוספת לבית המשפט המחוזי, היא העתירה העומדת ביסוד הבקשה דנן. הסעד שהתבקש בה היה הקמת מעגל תנועה מול תחנת הדלק. בד בבד עם העתירה הגיש העותר גם בקשה לצו ביניים שיאסור על הקמת פס הפרדה בקטע הכביש הרלוונטי. בו ביום, בית המשפט המחוזי נתן צו ארעי שהורה למשיבים להימנע מלפעול להקמת פס הפרדה.

8.

ביום 19.7.2015, לאחר הגשתה של תגובת המשיבים, החליט בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה למתן צו ביניים וביטל את הצו הארעי שנתן. בהחלטתו זו קבע בית המשפט המחוזי כי סיכויי העתירה הם "לכל הפחות לא ברורים" וכי גם בהתחשב במאזן הנוחות אין מקום לתת צו ביניים. באשר לסיכויי העתירה, בית המשפט המחוזי קבע כי ראש העירייה הוא "רשות תמרור מקומית בנוגע לתחום העיר סכנין", ומכאן שנתונה לו הסמכות לקבוע הסדרי תנועה במקום. באשר למאזן הנוחות, בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת ראש העירייה לפיה המצב הקיים בשטח גורם לשיבושי תנועה ומסכן את משתמשי הדרך. כמו כן, נקבע כי הקמת פס הפרדה בכביש לא תמנע את השבת הדברים לקדמותם אם המבקש יזכה בעתירתו.

בקשת רשות הערעור, התגובות לה והתפתחויות נוספות

9.

הבקשה שלפני נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה למתן צו ביניים. המבקש טוען כי לעירייה לא נתונה סמכות להכתיב את הסדרי התנועה בקטע הכביש הרלוונטי וכי הסמכויות נתונות לרשות התמרור המקומית והמרכזית, ושתיהן נתנו את הסכמתן לתוכנית שהוצעה על-ידו. המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו כי ראש העירייה הוא רשות תמרור מקומית, ומצביע על כך שקביעה זו מנוגדת לאמור בפסק הדין בעתירה הראשונה לפיו נתיבי ישראל היא רשות התמרור המקומית בנסיבות העניין. לבסוף, המבקש מצביע על כך שהעירייה, וראש העירייה בפרט, תמכו לאורך כל הדרך בהקמתו של מעגל תנועה במקום. לטענת המבקש, התנגדותו הפתאומית של ראש העירייה למהלך נובעת משיקולים פוליטיים.

10.

בהחלטתי מיום 28.7.2015 הוריתי על מתן צו ארעי האוסר על ביצוע עבודות להקמתו של פס הפרדה מול תחנת הדלק. כמו כן, הוריתי למשיבים להגיש את תגובתם לבקשה.

11.

ביום 30.7.2015 הגיש ראש העירייה הודעה שלפיה העבודות לבנייתו של פס ההפרדה בקטע הכביש הרלוונטי כבר הושלמו עוד לפני מתן החלטתי מיום 28.7.2015.

12.

בתגובה להודעה זו, המבקש הגיש ביום 4.8.2015 בקשה למתן "צו עשה זמני" שיורה על הסרתו של פס ההפרדה בקטע שנמצא מול תחנת הדלק. המבקש טען כי במגעים שניהל עם ראש העירייה בסוף חודש יולי של שנה זו הבטיח לו האחרון בעל-פה להקצות פרק זמן בן שבועיים עד שייבנה פס ההפרדה. חרף זאת, כך נטען, בפועל הוקם פס ההפרדה בתוך ימים ספורים ובלי שניתנה למבקש אפשרות להתנגד לכך.

13.

ביום 4.8.2015 הורה השופט ע' פוגלמן , בהתייחס להודעה מטעם ראש העירייה, כי עד להכרעה בבקשת רשות הערעור לא ייעשו שינויים נוספים בשטח מושא הבקשה.

14.

כל המשיבים התנגדו למתן הסעד המבוקש. ראש העירייה הדגיש בתגובתו כי בנייתו של פס ההפרדה הושלמה עוד בטרם ניתן הצו הארעי, ובשלב זה כבר מדובר ב"מעשה עשוי". בנוסף לכך, ראש העירייה טען כי העבודות להקמת פס ההפרדה כלל לא בוצעו על-ידי העירייה כי אם על-ידי משרד התחבורה. המפקח טען כי התשתית העובדתית שעליה נסמכת הבקשה השתנתה באופן מהותי, ועל כן הבקשה במתכונתה הנוכחית התייתרה. הוא הוסיף כי טענותיו של המבקש צריכות להיות מופנות לנתיבי ישראל, היא רשות התמרור המקומית, אשר כלל לא צורפה כמשיבה. לגופם של דברים, המפקח ציין כי אכן, במהלך חודש יוני 2015 הוא נתן את הסכמתו העקרונית להקמתו של מעגל תנועה במקום, בהתאם להצעתו של המבקש. זאת, מתוך הנחה שהעירייה תומכת בהצעה. אולם, עם היוודע דבר התנגדותו של ראש העירייה, הוא קיים דיונים נוספים שבסיומם נתן את הסכמתו לשני הפתרונות שהוצעו לקטע הכביש הרלוונטי – הן לתוכנית שעניינה הקמת מעגל תנועה (התוכנית שבה תומך המבקש) והן לתוכנית שעניינה הקמת פס הפרדה (התוכנית שבה תומך ראש העירייה). המשיבים 6-3 , שבבעלותם בניין מסחרי אשר נמצא בסמוך לתחנת הדלק, טענו כי הקמתו של מעגל תנועה במקום תשבש את כניסתם של כלי רכב לשטח הבניין.

15.

בתגובה נוספת מטעם המבקש מיום 2.9.2015 הוא שב וחזר על הטענות שהציג קודם לכן. המבקש הוסיף וטען כי מאז הוקם פס ההפרדה פחתו ההכנסות של תחנת הדלק בצורה משמעותית.

דיון והכרעה

16.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות.

17.

כידוע,

בהחלטה הנוגעת למתן צו ביניים נדרש בית המשפט לשני שיקולים: סיכויי העתירה ומאזן הנוחות (ראו למשל: בר"ם 6672/09 מילגם שירותים בע"מ נ' עיריית חדרה , פסקה ז' (23.8.2009)). בין שיקולים אלה מתקיים יחס של מקבילית כוחות, בכפוף לכך שאת הבכורה יש לתת למאזן הנוחות (ראו למשל: בר"ם 5961/15 אלגרבי נ' רשות מקרקעי ישראל , פסקה 8 (4.9.2015)).

18.

בנסיבות העניין מצטרף שיקול משמעותי נוסף לבחינתה של הבקשה – העובדה כי התשתית העובדתית שעליה היא מבוססת השתנתה מעת שהוגשה. כזכור, הבקשה הוגשה במקור למתן צו ביניים שיאסור על הקמתו של פס הפרדה. רק בהמשך התברר כי במועד הגשת הבקשה כבר הושלמו בעיקרן העבודות הדרושות לכך. בהתאם לכך, גם השתנה בפועל הסעד המבוקש – מצו שתכליתו להקפיא את המצב הקיים לצו "עשה" שעניינו שינוי המצב בשטח. אם כן, התשתית העובדתית העומדת בבסיס הבקשה במתכונתה הנוכחית לא נבחנה על-ידי בית המשפט המחוזי וממילא הכרעתו לא ניתנה ביחס אליה. מבחינה זו, במידה רבה עומדת בפנינו עתה בקשה "חדשה". בנוסף לכך, בקשה זו מעוררת קושי מבחינת הסעד המבוקש בה. כידוע, "צו עשה זמני" המשנה מצב קיים ראוי שיינתן במקרים חריגים בלבד, מקום בו בית המשפט נוכח כי התערבותו חיונית בכדי למנוע תוצאה קשה ביותר (ראו למשל: בר"ם 5511/12 אבו דאבי נ' מדינת ישראל (16.7.2012)). אינני סבורה שהמקרה שלפנינו נמנה עם אותם מקרים חריגים שבהם ישנה הצדקה למתן צו עשה.

19.

בצד זאת יצוין, כי מערכת הנסיבות והשתלשלות האירועים שפורטו בבקשה ובתגובות לה מעוררות תמיהה. קשה להתעלם מכך שבפסק הדין בעתירה הראשונה נקבע שההחלטה על הקמתו של פס ההפרדה לא הייתה סבירה באותה עת, ומכך שבאותו פסק דין אף צוין כי "עיריית סח'נין הודיעה שהיא מקדמת בברכה פתרון שיאפשר פניה לתחנת הדלק משני כיווני הנסיעה". כמו כן, דומה שקביעתו של בית המשפט המחוזי בהחלטה מושא הבקשה לפיה ראש העירייה הוא רשות התמרור המקומית אינה עולה לכאורה בקנה אחד עם פסק הדין בעתירה הראשונה. לכך יש להוסיף כי אם יש ממש בטענת המבקש כי ניהל דין ודברים עם העירייה בכל אותה עת הרי שלכאורה גם "מהירות הבזק" שבה בוצעו העבודות במקום מעוררת שאלות. העירייה אינה אמורה אפוא להתרשם מתוצאות הליך זה כי במישור המהותי עמדתה התקבלה. הדברים אמורים, כמובן, מבלי לקבוע מסמרות – לכאן או לכאן. למותר להבהיר כי אינני נוקטת גם כל עמדה ביחס לממד הבטיחותי של כל אחת מהחלופות.

20.

לנוכח האמור לעיל, בשלב זה, לשם שימור המצב הקיים (להבדיל ממתן "צו עשה") אני מורה כי ככל שלא הושלמו העבודות להקמת פס ההפרדה בקטע הכביש הרלוונטי, אין מקום להמשיך בביצוען עד להכרעה בעתירה או עד למתן החלטה אחרת (להוציא הסדרת מפגע בטיחותי בשטח הרלוונטי, ככל שקיים).

21.

סוף דבר: הבקשה נדחית, בכפוף לאמור בפסקה 20 לעיל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.