פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בר"ם 5346/03
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
המבקשת:
ז'אנה מלבסקיה
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הפנים
2. ארקדי - נציג משרד הפנים בנתב"ג
3. שר החוץ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים בתל-אביב-יפו מיום 12.6.03 בעת"מ
1329/03 שניתנה על ידי כבוד השופט ע' פוגלמן
החלטה
זוהי בקשה לרשות ערעור כנגד החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לענינים מנהליים (השופט ע' פוגלמן) מיום 12.6.2003 בה נדחתה בקשת המבקשת לצו ביניים, המורה למשיבים להתיר למבקשת להיכנס לישראל לאלתר.
המבקשת, בעלה המנוח ושני ילדיהם היו בעבר אזרחי המדינה, עד אשר אזרחותם בוטלה מאחר וזו הושגה במירמה, והם נאלצו לשוב לארץ מוצאם - רוסיה. ביום 30.5.2003 הגיעו המבקשת יחד עם שני ילדיה, אמה ועוזרה האישי, לישראל ובידיהם אשרות כניסה לישראל אשר הונפקו להם ברוסיה, לשם ביקור של שלושה חודשים. אולם, עם הגיעם לנמל התעופה בן-גוריון, כניסתם סורבה בנימוק שהאשרות ניתנו להם בטעות, וכי בנסיבות בהן נשללה אזרחותם, אין לאפשר את ביקורם בישראל. באי-כוח המבקשת ביקשו מנציג משרד הפנים בשדה התעופה לעכב את הרחקתם מישראל מאחר ופנו לבית המשפט המחוזי על-מנת לקבל סעד זמני, ולטענת באי-כוחה של המבקשת, השופטת התורנית אף הורתה בעל-פה כי יש לעכב את ההרחקה עד למתן החלטה בכתב.
אף על פי כן, הורחקו המבקשת ומשפחתה מישראל, והוחזרו לרוסיה. בעקבות ההרחקה, הגישו באי-כוח המבקשת עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ובה בקשה ליתן לה ולילדיה אשרת כניסה לישראל. במסגרת העתירה ביקשה המבקשת צו עשה כצו ביניים כדי לאפשר כניסתה לישראל לאלתר, ובקשתה נדחתה כאמור, ומכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.
לא ראיתי להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. צו הביניים המבוקש איננו מכוון לשימור מצב קיים, אלא לשנותו, על-ידי מתן צו עשה למשיבים. צו כזה אינו ניתן כדבר שבשגרה, ובמקרה זה אין הצדקה לחרוג מן הכלל, שכן אי מתן צו הביניים המבוקש איננו מונע מן המבקשת סעד אפקטיבי בעתירה העיקרית. לפיכך, על-פי עקרון מאזן הנוחות, אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. יתרה מזאת, הסעד הזמני המבוקש זהה במהותו לסעד העיקרי המבוקש בעתירה, ולפיכך ייבחן בעקבות בירור העתירה לגופו של ענין. אין בידי לנקוט עמדה בשלב זה אם אמנם פעל מי מהמשיבים שלא כדין בטיפול בעניינה של המבקשת, אך אפילו נכונה טענה זו, עליה להתברר במסגרת המתאימה, ואין כל הצדקה למתן צו ביניים מן הסוג המבוקש.
לפיכך הבקשה נדחית.
בשולי הדברים אין לי אלא לחזור על האמור בהחלטת בית המשפט קמא כי חזקה על שר הפנים שיורה על בדיקה מקיפה, הן ביחס לעובדות המקרה הקונקרטי והן ביחס לנוהל הטיפול בהרחקת נכנסים לישראל בנסיבות דומות.
ניתנה
היום, י"ח בסיון התשס"ג (18.6.2003).
ש ו פ ט ת