פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם
5511/12
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשים:
1. פאוזי אבו דאבי
2. קאסטרו רוסיטה
נ ג ד
המשיב:
מדינת ישראל – משרד הפנים
בקשה
לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים
מינהליים (כב' השופט א' דראל) בתיק
עת"מ 15179-07-12 מיום 10.7.2012
בשם המבקשים:
עו"ד יורם דדיה
החלטה
1.
המבקש 1 (להלן: המבקש ), אזרח ישראלי, והמבקשת 2 (להלן: המבקשת ), אזרחית פיליפינית שנכנסה לארץ כעובדת בתחום הסיעוד בשנת 1997, נישאו זה לזו בשנת 2004. בשנת 2009 הגישה המבקשת בקשה למתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לישראלי. ביום 16.6.2011 דחה המשיב את הבקשה עקב התרשמות שהקשר אינו כן, והמבקשת נדרשה לעזוב את הארץ תוך 14 יום. המבקשת השיגה על החלטה זו. השגתה נדחתה. לטענת המבקשת, ההחלטה הדוחה את ההשגה לא הומצאה לה. ביום 11.6.2012 הוצא למבקשת צו משמורת והיא נעצרה. למחרת היום אישר בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין את צו המשמורת. ביום 10.7.2012 הגישה המבקשת עתירה מינהלית לבית המשפט קמא המכוונת לסירובו של המשיב ליתן לה מעמד או אשרת שהייה. בד בבד עם הגשת העתירה, עתרה המבקשת לצו ביניים לעיכוב הרחקתה עד להכרעה בעתירה. כמו כן עתרה המבקשת, במסגרת בקשה נפרדת, לשחררה ממשמורת בערובה עד לדיון בעתירה. בד בבד עם העתירה, הגישה המבקשת – לטענתה – ערעור מינהלי (הערעור לא צורף לבקשה שלפניי, ולפי הנטען בבקשה אף הוא מכוון להחלטת המשיב לסרב ליתן למבקשת מעמד או אשרה). ביום 10.7.2012 הורה בית המשפט קמא (כב' השופט א' דראל ) למשיב להגיש תשובה לבקשה לשחרור בערובה תוך שבעה ימים. הבקשה שלפניי מכוונת לכך שבית המשפט קמא לא נעתר לבקשה לשחרר את המבקשת ממשמורת בערובה על אתר, ונטען בה, בתמצית, כי שגה המשיב בקביעותיו בדבר כנות הקשר.
2.
ככלל, כדי לתקוף החלטה של משרד הפנים בעניין הרחקה מישראל יש להגיש עתירה מינהלית (סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 ופרט 12(1) לתוספת הראשונה לחוק זה). לעומת זאת, כדי לתקוף החלטה של בית הדין למשמורת של שוהים שלא כדין בעניין משמורת או שחרור בערובה יש להגיש ערעור מינהלי (סעיף 13כא(א) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952). ואולם סעיף 13כא(ב) לחוק הכניסה לישראל קובע הסדר מיוחד: מקום שהוגשה עתירה לבית משפט לעניינים מינהליים נגד החלטה בעניין הרחקה, והיה תלוי ועומד באותו מועד ערעור מינהלי על החלטת בית הדין למשמורת בעניינו של העותר, ידון בית המשפט במסגרת העתירה גם בטענותיו של העותר בעניין המשמורת, והערעור המינהלי יימחק; ואולם, אם טרם הגיש העותר ערעור מינהלי בעניין המשמורת, יכלול גם עניין זה במסגרת העתירה. מכאן, שבנסיבות דנן די היה למבקשת להגיש עתירה מינהלית שתכלול גם את טענותיה בעניין החלטת בית הדין למשמורת.
3.
לגופו של עניין, דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. הסעד שהתבקש בבקשה שהוגשה לבית המשפט קמא – שחרור המבקשת ממשמורת בערובה – אינו משמר את המצב הקיים אלא משנה ממנו. הלכה היא כי צו עשה זמני יינתן במקרים חריגים בלבד ולא מצאתי כי נסיבות העניין מצדיקות לחרוג מן הכלל ולהתערב בהחלטת בית הדין לביקורת משמורת בדרך של צו ארעי עוד קודם לקבלת תגובת המשיב ומתן החלטה בבקשה למתן צו ביניים.
הבקשה למתן רשות ערעור נדחית אפוא. משלא נתבקשה תגובה, איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ו בתמוז התשע"ב (16.7.2012).
ש ו פ ט