בר"מ 3661-24 בר"מ 3661-24

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט נ' פלקס) בעת"מ 29696-04-24 מיום 30.4.2024, שבמסגרתה נדחתה בקשתה של המבקשת למתן צו ארעי, שעניינו הוראה למשיבים לצרף את המבקשת לקבוצת אזרחי ישראל אשר נטען כי עתידה לצאת מרצועת עזה ולהיכנס לישראל בימים 2.5.2024-1.5.2024.

רקע בתמצית

2.המבקשת, כך נטען, היא ילידת ישראל, הרשומה במרשם האוכלוסין הישראלי, ומתגוררת ברצועת עזה מאז היותה בת כ-3 שנים (להלן גם: הרצועה). ביום 8.4.2024, לנוכח המצב הביטחוני השורר ברצועה, הגישה המבקשת בקשה לזיהוי והנפקת דרכון ישראלי, בהתאם לנוהל מס' 3.2.0012 "נוהל ניסויי לבירור זהותם של תושבי רצועת עזה הטוענים כי הינם אזרחי ישראל לצורך קבלת דרכון ישראלי וכניסה לישראל" (24.9.2015) (להלן בהתאמה: בקשת ההנפקה ו-הנוהל). שלושה ימים לאחר מכן, הגישה המבקשת עתירה לבית המשפט המחוזי שבגדרה עתרה, בין היתר, כי בית המשפט יורה למשיבים להשיב לבקשת ההנפקה; וכי יוסדר הליך הנפקת הדרכון עבורה לשם חילוצה מהרצועה לישראל. ביום 18.4.2024, עדכנו המשיבים כי ביום 16.4.2024 נדחתה בקשת ההנפקה של המבקשת, מן הטעם שבדיקת המסמכים שהגישה העלתה כי לא ניתן לקבוע על-פיהם את זהותה; וכי לשם טיפול בבקשת ההנפקה, על המבקשת להוכיח את זהותה באמצעות פסק-דין הצהרתי המתבסס על בדיקה גנטית לפי חוק מידע גנטי, התשס"א-2000 (להלן גם: החלטת המשיבים). עוד ציינו המשיבים, כי אם ברצון המבקשת להשיג על ההחלטה הנ"ל, עליה לעשות כן באמצעות הגשת ערר פנימי בהתאם לנוהל מס' 1.6.0001 "נוהל טיפול בבקשות ובעררים על החלטות לשכות ומטה רשות האוכלוסין וההגירה" (24.2.2022).

ביום 24.4.2024 הגישה המבקשת עתירה מתוקנת לבית המשפט המחוזי שבה ביקשה כי יורה למשיבים להנפיק עבורה דרכון, מסמך נסיעה זמני או "לפעול בכל דרך אחרת על מנת לצאת מרצועת עזה ולהיכנס לישראל" כך שיצורפו פרטיה לרשימות ליציאת ישראלים מהרצועה. ביום 30.4.2024 הגישה המבקשת בקשה לצו ארעי אשר יורה למשיבים לצרפה לקבוצה העתידה לצאת מהרצועה לישראל בימים 2.5.2024-1.5.2024. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה וקבע, בין היתר, כי בשלב זה נראה שלא עלה בידי המבקשת להוכיח כי היא זו אשר רשומה כאזרחית ישראלית במרשם האוכלוסין הישראלי, באופן המצדיק הנפקת דרכון שיאפשר לה להיכנס לישראל; כי לא קיים "עוגן" ש"ניתן לבטוח בו במידת וודאות מספקת לשם הקמת הנחה כי אכן המבקשת היא אותה אזרחית ישראל"; כי אין בתעודה שהציגה המבקשת מטעם רשויות חמאס בעזה כדי להוות מסד ראייתי מספק לביסוס המסקנה הנ"ל; וכי לנוכח האמור, החלטת המשיבים "לכאורה סבירה". לפיכך, ובשים לב לקביעתו כי סיכויי העתירה נמוכים, וכי עולה ספק ביחס לאפשרות השבת הגלגל לאחור אם יוכח כי המבקשת אינה אזרחית ישראלית, נדחתה הבקשה כאמור.

על החלטה זו מוגשת הבקשה שלפניי.

הבקשה דנן

3.בבקשתה, טוענת המבקשת, בין היתר, כי שגה בית המשפט המחוזי עת קבע כי הכנסת המבקשת לישראל עשויה לייצר מצב בלתי הפיך, לנוכח המנגנונים השונים הקיימים לאכיפת הדין בנוגע לשוהים בלתי חוקיים; כי דחיית הבקשה עשויה להביא למצב בלתי הפיך בשל הסכנה לחיי המבקשת ברצועה, ולפיכך מאזן הנוחות נוטה לטובתה באופן מובהק. עוד טוענת המבקשת, כי בידיה לפעול להוכחת זהותה בהתאם לנוהל; כי בעניינה קיים "עוגן" המבסס את זהותה, בדמות אַחֶיהָ אשר הינם אזרחי ישראל; וכי הניחה מסד ראייתי לזהותה ועל המשיבים מוטל הנטל לבסס ראיות אלו.

4.מנגד, טוענים המשיבים, בעיקרו של דבר, כי למעשה, הצו הארעי המבוקש הוא צו עשה, אשר בית משפט זה אינו נוהג להיעתר לו במסגרת בקשה לסעד זמני, בייחוד כאשר הוא חופף לסעד העיקרי המבוקש בעתירה, כבענייננו. עוד נטען, כי הבקשה (ואף העתירה גופא) נגועה באי-מיצוי הליכים לנוכח זכותה של המבקשת להגיש ערר על החלטת המשיבים. עוד גורסים המשיבים כי דין הבקשה להידחות אף לגופה, מן הטעם שסיכויי העתירה נמוכים; וכי הנטל להוכחת הזהות, מוטל על המבקשת.

דיון והכרעה

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

6.הלכה עמנו כי בית משפט זה ייעתר לבקשת רשות ערעור על החלטה בנוגע למתן סעד זמני במקרים חריגים בלבד (ראו, מני רבים: בר"מ 8325/14 בן רז השקעות ופיתוח בע"מ נ' ועדת הערר לתכנון ולבניה – מחוז צפון, פס' 15 (29.12.2014); בר"מ 4016/14 מ.ס קבלאן חברה קבלנית בע"מ נ' מועצה מקומית חורפיש, פס' 16 (17.6.2014)). איני סבורה כי ענייננו בא בגדר מקרים חריגים אלו, המצדיקים התערבות בהחלטת הערכאה הדיונית כאמור. במקרה דנן, בית המשפט המחוזי קבע כי סיכויי העתירה אינם גבוהים; וכי ספק אם מתן הסעד הארעי יאפשר את "השבת הגלגל לאחור". די בכך כדי לדחות את הבקשה.

7.יתר על כן, כפי שציינו המשיבים, הבקשה לסעד ארעי שהוגשה על-ידי המבקשת, היא בפועל צו עשה שעניינו שינוי המצב הקיים. ידוע הוא, כי תכליתו העיקרית של הסעד הזמני היא שמירת המצב הקיים, וזאת על-מנת למנוע את ניצולה לרעה של תקופת הביניים עד להכרעה בהליך העיקרי. לפיכך, צו עשה זמני כאמור, אשר זהה במהותו לסעד העיקרי המבוקש, יוענק במשורה ובצמצום. בשים לב לכך, בהתחשב בקביעתו של בית המשפט המחוזי באשר לדלות חומר הראיות, ולנוכח מהות הסעד הארעי המבוקש, לא ראיתי להתערב בהחלטתו כאמור (ראו, למשל: בר"מ 5511/12 אבו דאבי נ' מדינת ישראל משרד הפנים, פס' 3 (16.7.2012); בר"מ 6347/10 המכללה הארצית לכדורסל בע"מ נ' עיריית תל אביב – המחלקה לספורט מינהל החינוך התרבות, פס' 4 (16.9.2010); עע"מ 5582/11 נאות דברת פיתוח ובניין בע"מ נ' עיריית רחובות, פס' 9 (27.10.2011)).

8.סוף דבר: הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.