בר"מ 6347/10 המכללה הארצית לכדורסל בע"מ נ. עיריית תל אביב - המחלקה לספורט

1.

המבקשות, המפעילות חוגי כדורסל לנוער, הגישו עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, שבמסגרתה ביקשו כי יינתן צו המורה למשיבה 1, עיריית תל אביב-יפו (להלן: העירייה ), "לקבל החלטות שוויוניות על בסיס כללים שוויוניים... שאותם תקבע המשיבה ביחס לשיבוץ ואישור לאגודות הספורט השונות לעבודה עם מתנ"סים, בתי ספר ומתקני ספורט שונים הנמצאים בתחומי המשיבה", וכן "לא להפלות את המבקשות אשר מפעילות חוגים וקבוצות הישגיות בבתי ספר ובמתנ"סים... בענף הכדורסל". לב העתירה נסב על טענת המבקשות כי העירייה סיימה באופן חד-צדדי את ההתקשרות עימן ביחס לפעילות כדורסל לנוער במרכז הספורט "אביב", ומפלה אותן לרעה באופן שיטתי מזה שנים ביחס לעמותות ואגודות ספורט אחרות – ובפרט לעומת המשיבה 3 (להלן: הפועל אוסישקין ) – בכל הקשור להקצאת מתקני ספורט בניהול העירייה ובתנאי השימוש בהם. במסגרת העתירה, שטרם נידונה לגופה, הוגשה בקשה למתן צו ביניים, שבגדרה ביקשו המבקשות כי בית המשפט יורה לעירייה להימנע מסיום ההתקשרות עימן ביחס לשימוש במרכז הספורט "אביב", שבו הפעילו המבקשות חוגי כדורסל לנוער. בנוסף, עתרו המבקשות כי יינתן צו ביניים המורה לעירייה להקצות אולם ספורט בדחיפות לקבוצות הכדורסל שהן מפעילות, על-מנת לאפשר להן לפעול בשנת הלימודים שהחלה זה מכבר. בית המשפט (כב' השופטת א' קובו ) דחה את הבקשה לצו ביניים על שני ראשיה. ראשית נקבע כי חוזה ההתקשרות להפעלת מרכז הספורט "אביב" הסתיים ביום 30.6.10, ולכן מתן צו המחייב את העירייה לפעול לחידוש ההתקשרות, ישנה את המצב הקיים. עוד נקבע כי העתירה והבקשה לצו ביניים הוגשו בשיהוי, בכל הקשור לבקשה להקצאת מגרשים עבור עונת הכדורסל הקרובה, וזאת משום שהמועד האחרון לרישום קבוצות באיגוד הכדורסל חל ביום 11.7.10, בעוד שהעתירה והבקשה לצו ביניים הוגשו במועד מאוחר יותר.

2.

מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה נטען כי בית המשפט המחוזי לא נתן דעתו לפגמים שנפלו – לשיטת המבקשות – בהחלטת העירייה להביא להפסקת ההתקשרות עימן. עוד נטען כי בית המשפט התעלם מן הנזק שעלול להיגרם למבקשות, אם לא יינתן צו הביניים המבוקש, משום שבהיעדר מגרש המוקצה לשימוש קבוצות הכדורסל המסונפות להן – לא ניתן לרשום אותן באיגוד הכדורסל, והן לא תוכלנה לפעול במסגרת עונת הכדורסל הנוכחית. המבקשות חולקות על קביעתו של בית המשפט כי הסעד שנתבקש במסגרת הבקשה לצו הביניים – המשך ההתקשרות עם המבקשות – "משנה את המצב הקיים". לשיטתן, אין מדובר בשינוי המצב הקיים, שכן ההחלטה להפסיק את ההתקשרות עימן היא זו ששינתה את המצב הקיים, ומנעה את המשך ההתקשרות הטבעי בין הצדדים.

3.

בהתאם להחלטתי מיום 6.9.10, הגישו המשיבים את תגובתם לבקשה. העירייה טוענת כי דין הבקשה להידחות על הסף, משום שהיא הוגשה בשיהוי ניכר ביחס למועד שבו נודע למבקשות על החלטת העירייה להפסיק את ההתקשרות עימן. עוד נטען כי הבקשה נגועה באי ניקיון כפיים, הואיל ונעדרו ממנה פרטים מהותיים כגון קיומו של חוזה התקשרות ביחס לשימוש במרכז הספורט "אביב", שלו העירייה אינה צד, אשר הסתיים מאליו ביום 30.6.10. עוד נטען כי הסעד הזמני שנתבקש בבקשה לצו הביניים זהה לסעד העיקרי נושא העתירה, ודינה להידחות גם מטעם זה. בנוסף נטען כי העירייה אינה צד לחוזה ההתקשרות ביחס להפעלת מרכז הספורט "אביב". הצדדים לחוזה היו המבקשות וחברת מוסדות חינוך בע"מ (להלן: חברת מוסדות ). דא עקא שזו האחרונה לא צורפה כמשיבה לעתירה ולבקשה ודי בטעם זה כדי להביא לדחיית העתירה והבקשה למתן צו ביניים על הסף. העירייה מוסיפה וטוענת כי גם לגופם של דברים, ההחלטה לסיים את ההתקשרות עם המבקשות היתה סבירה, נוכח התנהלותן הבעייתית בשנים האחרונות. בין היתר, מצביעה העירייה על התנהלות לקויה של המבקשות בתחום הכספי ועל יחסי עבודה בעייתיים של המבקשות מול מנהלי מתקני הספורט וועדי ההורים הרלוונטיים.

המשיב 2, מועדון ספורט מכבי תל-אביב, טוען כי הוא אינו זוכה ליחס מועדף בכל הקשור לתמיכה תקציבית, וסבור כי ממילא אין עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי בנוגע לצו הביניים. המשיבה 3, הפועל אוסישקין, סומכת ידיה אף היא על החלטת בית המשפט המחוזי וגורסת כי החלטת העירייה נתקבלה כדין. הפועל אוסישקין טוענת כי קבלת הבקשה להקצאת מרכז הספורט "אביב" לשימוש המבקשות במסגרת צו ביניים, תשנה את המצב הקיים ותפגע בה ובאלה הנוטלים חלק בפעילותה.

4.

דין הבקשה להידחות על שני ראשיה.

אשר לחלקה הראשון של הבקשה לצו ביניים, שבמסגרתו נתבקש בית המשפט להורות על חידוש ההתקשרות עם המבקשות ביחס להפעלת מרכז הספורט "אביב": מקובלת עליי מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי משהסתיים חוזה ההתקשרות להפעלת המרכז ביום 30.6.10, מתן צו ביניים בעת הנוכחית, המורה על חידוש ההתקשרות, יביא לשינוי במצב הקיים. לשון אחר, הבקשה היא כי במסגרת צו ביניים "יכפה" בית המשפט על המשיבה ליתן למבקשות, כבר עתה ובטרם בוררה העתירה לגופה, את הסעד המבוקש על ידן. צו כזה אינו ניתן כדבר שבשגרה

ובמקרה זה לא מצאתי כי יש לחרוג מן הכלל (בר"ם 5346/03 מלבסקיה נ' שר הפנים (לא פורסם, 18.6.03); בר"ם 6918/06 וינברג נ' משרד התעשיה והמסחר (לא פורסם, 25.9.06)). לכך יש להוסיף כי חברת מוסדות לא היתה צד לבקשה לצו ביניים שהוגשה לבית המשפט קמא, וממילא אינה צד להליך הנוכחי. אי צירופה כמשיבה לבקשה לצו ביניים, אשר הסעד המבוקש בו נוגע אליה במישרין, הינו טעם נוסף לדחייתה.

אשר לחלקה השני של הבקשה לצו ביניים, שבמסגרתו התבקש בית המשפט להורות לעירייה להקצות מגרש ספורט לשימוש המבקשות בשנת הלימודים הנוכחית: בית המשפט דחה בקשה זו מטעמי שיהוי, הואיל והבקשה הוגשה לאחר שחלף המועד האחרון לרישום קבוצות כדורסל לשנת הלימודים הנוכחית. לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו בין מטעם זה, ובין בשל כך שגם בהקשר זה מדובר בשינוי המצב הקיים, ואף ישנה חפיפה בין סעד הביניים המבוקש לאחד הסעדים המתבקש בהליך העיקרי. עניין זה יוכל אפוא להתברר בגדרה של העתירה.

בקשת רשות הערעור נדחית, אפוא, ללא צו להוצאות.

בשולי הדברים, ומחוץ לגדרה של ההכרעה הפורמאלית בבקשה, אוסיף כי הנחתי היא כי העירייה כרשות ציבורית המופקדת על טובת הכלל לא תמנע עצמה ממציאת פתרון – במסגרת הכללים המקובלים – שיאפשר לבני הנוער והילדים המשתתפים במסגרות השונות שמפעילות המבקשות להוסיף בפעילותם הספורטיבית בתקופת הביניים עד להכרעה בעתירה.