בר"מ 5691/16 אברהם כהן ויצמן נ. עיריית אשדוד

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 14.6.2016 (עמ"ן 41757-10-15, השופטת ר' ברקאי ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישה המבקשת על החלטתה של ועדת הערר לעניין ארנונה כללית שליד עיריית אשדוד (להלן: ועדת הערר ) מיום 30.6.2015.

רקע והליכים קודמים

2.המבקשת, חברת אברהם כהן ויצמן (1986) בע"מ, התקשרה בחוזה עם חברת מכולנוע טרמינל בע"מ (להלן: מכולנוע ) לפיו היא תקבל רשות לעשות שימוש בשטח של כ-8 דונם במתחם הנמצא בתחומי נמל אשדוד (להלן: השטח ). שטח זה הוא חלק משטח גדול יותר של כ-50 דונם שבו קיבלה מכולנוע רשות לשימוש בלעדי מחברת נמלי ישראל – פיתוח ונכסים בע"מ. במסגרת החוזה בין הצדדים נקבע כי המבקשת תשלם למכולנוע, בין היתר, את דמי הארנונה המוטלים בגין השטח, בעוד התשלומים "לגורמים המחייבים" יבוצעו על-ידי מכולנוע.

3.המבקשת החזיקה בשטח בתקופה שבין 10.4.2010 ועד ל-30.6.2011. ביום 27.3.2011 העבירה מכולנוע הודעה לעיריית אשדוד (להלן: העירייה ) לפיה המבקשת היא שמחזיקה בשטח ועל כן יש להעביר את חיובי הארנונה לשנת 2011 אליה. להשלמת התמונה יוער כי תשלומי הארנונה בגין שנת 2010 שולמו במלואם על-ידי מכולנוע והם אינם במחלוקת.

4.ביום 17.7.2011 שלחה העירייה למבקשת דרישת תשלום בגין חוב ארנונה בסך של כ-63,464 שקלים. בעקבות זאת, הגישה המבקשת השגה למנהל הארנונה בעירייה, ובו טענה כי על מכולנוע לשלם את חיוב הארנונה לפי החוזה בין הצדדים. השגה זו נדחתה, לאחר שנקבע כי העירייה אינה צד לסכסוך שבין המבקשת לבין מכולנוע.

5.ביום 24.5.2012 הגישה המבקשת ערר על חיוב הארנונה האמור לוועדת הערר. המבקשת טענה כי לפי החוזה בינה לבין מכולנוע, חובת תשלום הארנונה חלה על מכולנוע ואילו היא חייבת בתשלום כלפי מכולנוע בלבד בגין חלקה היחסי בשטח. ביום 30.6.2015 דחתה ועדת הערר את הערר על הסף, בקבעה כי על-פי פקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: פקודת העיריות ) מעת שנמסרה לעירייה הודעה על המחזיק בנכס בפועל, על המחזיק לשאת בתשלום ארנונה. ועדת הערר קבעה כי אין בסמכותה לבחון חוזים והסכמים, וכי המבקשת רשאית לפנות לבית המשפט המוסמך בהליך המתאים בכל הנוגע למחלוקת שבינה לבין מכולנוע.

6.על החלטתה של ועדת הערר הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי. בערעורה שבה המבקשת וטענה כי על-פי החוזה בין הצדדים החוב לשלם את הארנונה מוטל על מכולנוע. כמו כן, טענה המבקשת כי העירייה שינתה את שם החייב בארנונה לפי הודעתה של מכולנוע מבלי שהמבקשת ידעה כי הודעה כאמור נמסרה לעירייה, ומבלי שניתנה לה זכות טיעון בנוגע לכך. מנגד, חזרה העירייה על טענתה לפיה היא פעלה על-פי דין בהתאם להודעה שנמסרה לה על שינוי המחזיק.

7.בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של המבקשת, בקבעו כי חיובה של המבקשת בתשלום הארנונה נובע מהודעת מחזיק שנמסרה לעירייה. בית המשפט המחוזי הוסיף ועמד על כך שהמבקשת אכן החזיקה בנכס בתקופה הרלוונטית, וכי עובדה זו אינה שנויה במחלוקת. בית המשפט המחוזי ציין כי להגדרת המונח "מחזיק" לצורך חיוב בארנונה ניתנה בפסיקה פרשנות רחבה, הכוללת גם את מי שאין לו חזקה בלעדית ואת מי שעושה בנכס שימוש כבר רשות. על כן, כך נקבע, המבקשת חייבת בתשלום הארנונה. בית המשפט המחוזי התייחס אף לכך שהודעתה של מכולנוע בדבר שינוי המחזיק בנכס נעשתה לכאורה בניגוד לחוזה שבין הצדדים. הוא קבע כי אין בכך כדי לגרוע מן החובה המהותית שחלה על מחזיק הנכס לשלם ארנונה, וכי אין בהסכמות החוזיות שבין הצדדים כדי לחייב את העירייה. על כן, נקבע כי ככל שיש למבקשת טענות חוזיות כלפי מכולנוע – עליה למצותן במישור המתאים לכך, וללא קשר למחלוקת עם העירייה בעניין תשלום הארנונה. לבסוף, בית המשפט המחוזי ציין כי מנסיבות המקרה עולה כי ראוי לשקול אימוצו של נוהל שיעסוק בקבלת הודעה על שינוי המחזיק בנכס מקרקעין, וזאת על מנת למנוע מצב של דיווח בלתי הוגן.

בקשת רשות הערעור

8.הבקשה דנן היא למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשת שבה וטוענת כנגד חיובה בתשלום הארנונה, ובכלל זה בנוגע לכך שחיוב זה סותר את הוראות החוזה שנחתם בינה לבין מכולנוע. בנוסף לכך, המבקשת מעלה טענות כנגד השינוי שנעשה ברישום המחזיק בשטח על-ידי העירייה בעקבות הודעתה של מכולנוע. לשיטתה של המבקשת, שינוי זה נעשה שלא כדין וללא הצדקה, מבלי שניתנה למבקשת הזדמנות לטעון כנגדו. בהקשר זה, מציינת המבקשת כי בשנת 2010 שילמה מכולנוע בעצמה את תשלום הארנונה, בהתאם לחוזה בינה לבין המבקשת, ואילו בשנת 2011 היא שינתה את גישתה ללא כל הודעה מוקדמת.

9.המבקשת טוענת כי מסירת הודעה על החלפת זהותו של מחזיק הנכס מבלי לעדכן את החייב היא סוגיה עקרונית אשר מצדיקה מתן רשות ערעור לבית משפט זה. לשיטתה, מדובר במצב שבו רשות שלטונית מטילה על אדם חיוב כספי על סמך הודעה של צד ג', בלא שנמסרת בפועל לאותו אדם הודעה על הטלת החיוב ובלא שניתנת לו זכות טיעון. המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי היה ער אף הוא לקושי זה, ועל כן התייחס בפסק דינו לצורך בגיבוש נוהל בעניין.

דיון והכרעה

10.לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. מדובר בבקשה ב"גלגול שלישי", שעל קבלתה חלות אמות מידה מצומצמות, בשים לב למאפייניה הקונקרטיים, ובכלל זה לאופיו של הטריבונל שהכריע במחלוקת בערכאה הראשונה ומידת מומחיותו (ראו: בר"ם 1874/12 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון נ' אנג'ל (1.5.2012); בר"ם 2237/11 הוועדה המקומית לתכנון ובניה "שורקות" נ' גרמנוב , פסקאות 14-13 (23.9.2012); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי

600 (מהדורה שלישית, 2012)). בחינת הבקשה על רקע אמות המידה האמורות מעלה כי אין הצדקה להיעתר לה. כידוע, שאלות יישומיות מתחום הארנונה אינן מקימות על-פי רוב עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו: בר"ם 1114/14 יוסף נ' עיריית באר שבע , פסקה 13 (13.4.2014), וההפניות המובאות שם).

11.לא השתכנעתי מן הטענות כי הבקשה מעוררת שאלה עקרונית ביחס להסדר הקבוע בסעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות בעניין מסירת הודעה לרשות המקומית על חדילת בעלות או החזקה בנכס. פרשנותן של הוראות אלו, כמו גם תכליתו של ההסדר הקבוע בהן, נדונו זה מכבר מהיבטים שונים בפסיקתו של בית משפט זה (ראו: בר"ם 7856/06 איגוד ערים אילון (ביוב, ביעור יתושים וסילוק אשפה) נ' מועצה אזורית חבל מודיעין (16.3.2008); בר"ם 867/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ

(17.4.2008) (להלן: עניין דור אנרגיה )). טענותיה של המבקשת מכוונות, בעיקרו של דבר, נגד יישומם של עקרונות אלה על המקרה דנן על-ידי בית המשפט המחוזי. איני רואה מקום להתערב בקביעות אלה, לא כל שכן במסגרת דיון בגלגול שלישי.

12.למעלה מן הצורך, יש לזכור שחיובה של המבקשת בארנונה מבוסס, בראש ובראשונה, על מצב הדברים בשטח. המבקשת אינה חולקת על כך שהחזיקה בשטח בפועל בתקופה הרלוונטית. בנסיבות אלה, אין מדובר בחיוב המבוסס כל כולו אך על מידע שנמסר בהודעה על שינוי המחזיק. אף המבקשת אינה טוענת כי אילו ניתנה לה הזדמנות היא הייתה מצביעה על כך שלא החזיקה בשטח למעשה, ובפועל טיעונה מסתמך רק על ההסכמות החוזיות בינה לבין צד שלישי, שאינן רלוונטיות להליך זה.

13.עוד אוסיף, במישור העקרוני, כי אכן ראוי לשאוף לכך שבכל רשות מקומית יהא נוהל ברור באשר לאופן קבלת הודעות על חילופין בזהותו של המחזיק בנכס, וזאת על מנת למנוע דיווח לא הוגן לרשות בעניין זה. לצד זאת, ראוי לשוב ולהזכיר כי תכליתם של סעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות היא להקל מהנטל המוטל על הרשות המקומית בגביית תשלום הארנונה, מתוך הכרה בכך שאין ביכולתה של הרשות לערוך בדיקה אקטיבית באשר לזהותו העדכנית של המחזיק בכל נכס ונכס בשטחה (ראו: עניין דור אנרגיה , בפסקאות 29-28 לפסק דינו של השופט י' דנציגר ). ברי כי כל נוהל בתחום זה אמור להעמיד בבסיסו גם תכלית זו.

14.סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.