בר"מ 5771/18 שרון חכון נ. עמידר חברה לאומית לשיכון בישראל בע"מ

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 16.7.2018 (עת"ם 2394-06-18, השופט העמית א' שילה ).

רקע והליכים קודמים

2.

מקורה של הבקשה שבפני בסכסוך הנוגע לזכויות הקשורות למבנה ברחוב אנג'ל 10 ברמלה, המנוהל על-ידי המשיבה 1, עמידר חברה לאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן: עמידר ). במבנה מספר יחידות, ובהן יחידת מגורים הממוקמת בחלקו המערבי (להלן: הדירה ). המבקשים הם בנו וכלתו של ראובן חכון ז"ל (להלן: המנוח ) שהיה בעל זכויות בדירה מכוח חוזה שכירות מוגנת. במהלך השנים המנוח בא בדברים עם עמידר בעניין רכישת הבעלות בדירה, ובין הצדדים אף התנהלו הליכים משפטיים בנוגע אליה. המבקשים מצוינים בצוואתו של המנוח כיורשים (הליך הנוגע לקיום הצוואה נדון בבית המשפט לענייני משפחה).

3.

המבקשים טענו כי המנוח רכש מעמידר זכויות בדירה, ולשם תמיכה בטענה זו צירפו לבקשה מסמך מיום 28.1.2014 הנושא את הכותרת "הצעת מחיר לדייר לרכישת הנכס במכר/חכר המוחזק על ידו". ביום 29.5.2018, כך נטען, גילו המבקשים כי המשיבות פרסמו מכרז המציע למכירה את הנכס המשמש כיחידת המגורים המזרחית המכונה יחידה 1 , שלה מוצמד גג ששטחו 82.1 מ"ר, וכן נכס המכונה יחידה 3 אשר בפועל הוא גג ששטחו 85.9 מ"ר, ולו מוצמדים מספר שטחים נוספים בגג המבנה. להשלמת התמונה יצוין כי הדירה עצמה – להבדיל משטחי הגג המצויים במרכז המחלוקת – אינה מוצעת למכירה במסגרת המכרז.

4.

ביום 3.6.2018 הגישו המבקשים עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי נגד עמידר ורשות מקרקעי ישראל, המשיבה 2. העתירה כוונה נגד הליכי המכרז, ובצדה הוגשה בקשה למתן צו ביניים לפיו יוקפאו הליכי המכרז עד להכרעה בעתירה. בעיקרו של דבר, טענו המבקשים כי גג המבנה, המוצע למכירה במכרז, הוא רכוש משותף השייך גם להם מתוקף היותם יורשיו של "בעל הזכויות" בדירה על-פי צוואתו, ועל כן המשיבות לא רשאיות להציעו למכירה.

5.

ביום 5.6.2018 נתן בית המשפט המחוזי צו ארעי לפיו "אין להחליט" על זוכה במכרז עד להחלטה אחרת, וכן הורה למשיבות להגיש את תגובתן לבקשה למתן צו ביניים עד ליום 14.6.2018. משלא הוגשה התגובה, החליט בית המשפט המחוזי ביום 18.6.2018 להוציא צו ביניים בהתאם למבוקש.

6.

ביום 20.6.2018 הגישו המשיבות את תגובתן לבקשה. בתגובתן טענו המשיבות כי דין העתירה והבקשה להידחות על הסף, בין היתר מחמת אי-גילוי עובדות מהותיות וחוסר ניקיון כפיים. בהקשר זה, המשיבות עדכנו כי הליך קודם שבו פתחה עמידר לפינוי וסילוק ידו של המנוח, המבקשת 2 ובני משפחה נוספים מהדירה (ת"א 51662-11-10) הסתיים בהסכם פשרה (להלן: הסכם הפשרה ). הסכם הפשרה, שלו ניתן תוקף של פסק דין , כלל בין השאר התחייבות מצד הנתבעים באותו הליך "שלא להפריע לפעילות עמידר בכל דרך שהיא, בכל הקשור למכרז המתנהל ע"י עמידר לגבי יחידה 1 (כולל הגג וזכויות הבניה) הסמוכה לדירה המקורית והמסומנת בתשריט בסיפרה 1".

בנו סף, נקבעו בהסכם הפשרה תנאים למכירת הנכס, שבהם נדרש לעמוד המנוח כדי להשלים את הרכישה, וביניהם – תשלומים אשר עליו להעביר לעמידר. עוד ציינו המשיבות בתגובתן כי המנוח לא המציא את כל המסמכים שנדרשו ממנו לצורך חתימה על הסכם מכר מחייב (ובהם העתק דיווח לרשויות המס). להשלמת התמונה יצוין כי המשיבות צירפו טיוטה של הסכם מכר שלטענתן היה אמור להיחתם עם המנוח. טיוטה זו מציינת שטחים שנועדו להיות מוצמדים לדירה, וזאת ללא גג המבנה.

7.

בית המשפט המחוזי הורה למבקשים להגיב לתגובת המשיבות, ולאחר שעשו כן, הורה בית המשפט המחוזי ביום 16.7.2018 על ביטול הצו שניתן על ידו. בית המשפט המחוזי הפנה בהחלטתו לנוסחו של הסכם הפשרה, וציין כי במסגרתו "הסכימו הצדדים לכך שהגג יימכר בהליך המכרז ורכישת הדירה לא כללה את הגג". עוד ציין בית המשפט המחוזי, כי יש להצטער על כך שהמבקשים לא גילו את דבר קיומו של הסכם הפשרה ואת תוכנו מלכתחילה.

בקשת רשות הערעור

8.

בבקשה דנן חוזרים המבקשים, בעיקרו של דבר, על הטענות שהעלו בפני בית המשפט המחוזי. לשיטתם, יש לפרש את הסכם הפשרה כמתייחס רק לחלק בגג המבנה הקשור ליחידה 1 בהליכי המכרז. המבקשים חוזרים על הדחיפות בבחינת הבקשה, אשר נובעת מכך שלדבריהם "בימים הקרובים" צפויות המשיבות להכריז על הזוכה במכרז וכן טוענים בהרחבה כי בית המשפט המחוזי לא עמד בחובת ההנמקה המוטלת עליו.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. כידוע, אמת המידה להתערבות בהחלטות שעניינן בקשה למתן צו ביניים היא מצמצמת (ראו: בר"ם 2287/16

ר.ג.א לסביבה בע"מ נ' המועצה האזורית עמק חפר , פסקה 14 (12.4.2016); בר"ם 4541/17 קושניר נ' המועצה האזורית לב השרון , פסקה 7 (16.7.2017)) . השיקול הדומיננטי בבקשות מסוג זה הוא מאזן הנוחות (ראו למשל: בר"ם 1837/18 אלקיים נ' משרד הפנים רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול , פסקה 6 וההפניות שם (19.3.2018)). בהתחשב בכך שהנכס העומד במרכזו של ההליך אינו דירת המגורים, אלא הגג של המבנה שבו מצויה הדירה, התרשמתי שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים. בנסיבות אלה, אינני צריכה להידרש לסיכויי ההליך, וממילא לא ניתן לקבוע מסמרות בשלב זה באשר להיקף תחולתו של הסכם הפשרה על כל שטחי הגג. טענה זו תתברר במסגרת הדיון בעתירה עצמה בבית המשפט המחוזי.

10.

בשים לב למכלול הנסיבות, ובהן גם להסדר הפשרה – שלא צורף על-ידי המבקשים מלכתחילה – החלטתו של בית המשפט המחוזי היא מנומקת דיה ולא מצאתי כי יש מקום להתערב בה (ראו והשוו: רע"א 6393/11 סולבר חצור בע"מ נ' עזרא , פסקה 4 (8.11.2011)).

11.

סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.