בר"מ 5777/17 מוחמד יונס רשק נ. עיריית ירושלים

1.בפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 4.7.2017 (עת"ם 62766-06-17, השופט א' אברבנאל ). בית המשפט המחוזי דחה בקשה שהגיש המבקש לעיכוב ביצוע של צו הריסה מינהלי של מבנה שהקים עד להכרעה בעתירה מינהלית לביטולו של הצו.

2.מקורה של הבקשה הוא בצו הריסה מינהלי (להלן: צו ההריסה ) שהוצא למבנה של המבקש בשכונת צור באהר בירושלים ביום 28.12.2016 בהתאם לסעיף 238א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

3.המבקש ניהל הליכים לביטולו של צו ההריסה בבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, שקבע בפסק דין מיום 21.2.2017 כי לא הוכח שנפלו בצו פגמים המצדיקים את ביטולו ( ב"ש 5/17, השופטת ס' אלבו ).

ערעורו של המבקש על פסק הדין נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 5.4.2017 (ע"פ 46026-03-17, השופטת ח' מ' לומפ ), ובקשת רשות הערעור שהגיש המבקש על כך נדחתה בהחלטתו של בית משפט זה מיום 11.6.2017 (רע"פ 3314/17, השופט א' שהם ).

4.מאוחר יותר, הגיש המבקש עתירה מינהלית לביטולו של צו ההריסה, ובצידה, כאמור, בקשה שהוגדרה כבקשה לעיכוב ביצועו של צו ההריסה. המבקש מיקד את עתירתו בטענות כנגד מדיניות ההריסה של בתים בשכונת צור באהר למרות שלבי ההכנה המתקדמים של תוכנית בניין עיר (להלן: התוכנית

החדשה ) שעתידה, לפי הטענה, לחול במקום ולהכשיר את חוקיות ביתו של המבקש.

5.בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב ביצועו של צו ההריסה בקבעו כי סיכויי העתירה להתקבל נמוכים. בית המשפט המחוזי עמד על כך שככלל הדרך לתקוף צו הריסה מינהלי היא באמצעות הגשת בקשה לבית המשפט לעניינים מקומיים. בית המשפט המחוזי הוסיף כי הפתח לתקיפתו של צו כאמור בדרך של הגשת עתירה מינהלית הוא צר מאד ומוגבל למקרים שבהם המבקש מעלה טענות כנגד מדיניותה של הרשות (בהפניה לעע"ם 3518/02 רג'בי נ' יושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה , ירושלים, פ"ד נז(1) 196 (2002)). בית המשפט המחוזי קבע כי המקרה שבפנינו אינו נופל בגדרם של חריגים אלה, והצביע על כך שטענותיו של המבקש בנוגע לתוכנית החדשה נדונו כבר בשלוש הערכאות שדנו בצו ההריסה המינהלי במסגרת ההליך הפלילי.

6.המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בדחותו את הבקשה לעיכוב ביצועו של צו ההריסה. לטענת המבקש מאזן הנוחות נוטה לעבר קבלת הבקשה שכן מימוש צו ההריסה יגרום לו לנזק בלתי הפיך. עוד טוען המבקש כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מעקרת את עתירתו מתוכן וכי הדיון בעתירה קבוע למועד קרוב, ליום 7.9.2017. המבקש מוסיף וטוען כי העתירה מתמקדת בתקיפת מדיניות המשיבות ולא בתנאים להוצאת צו ההריסה, ולכן היא ראויה להיות נדונה על-ידי בית המשפט לעניינים מינהליים.

7 . בהחלטתי מיום 17.7.2017 הוריתי למשיבות על הגשת תשובה לבקשה וכן הוריתי על מתן צו ארעי האוסר על מימושו של צו ההריסה עד למתן החלטה אחרת.

8.בתגובה מטעם המשיבות שהוגשה ביום 24.7.2017 הן סומכות את ידיהן על החלטתו של בית המשפט המחוזי. המשיבות מצביעות על כך שטענותיו של המבקש בנוגע להשפעה של התוכנית החדשה על צו ההריסה נדונו כבר בהליך הפלילי, לרבות בהחלטתו של בית משפט זה ברע"פ 3314/17, כנזכר בפסקה 3 לעיל. המשיבות מוסיפות וטוענות כי לא ניתן לתקוף צו הריסה מינהלי שנבחן ואושר על-ידי שלוש ערכאות שיפוטיות באמצעות הגשת עתירה מינהלית על אי קידום הליכי תכנון.

9.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובשאר המסמכים שהונחו בפני באתי לכלל דעה כי דינה להידחות. כלל הוא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות שעניינן בקשה למתן צו ביניים (ראו: בר"ם 1409/16

י.תירוש מסחר בע"מ נ' עיריית קרית אתא – מחלקת גביה והיטלים , פסקה 9 (21.3.2016)), ולא מצאתי לנכון לעשות כן במקרה דנן.

10.כידוע, על בקשות למתן סעד זמני בעתירה חולשים שני שיקולים מצטברים שביניהם קיימת "מקבילית כוחות": סיכויי ההליך ומאזן הנוחות. מבלי לקבוע מסמרות אציין כי לא ראיתי לנכון להתערב בקביעתו של בית משפט המחוזי לפיה סיכויי העתירה קלושים. טענותיו של המבקש בנוגע להשפעת התוכנית החדשה על צו ההריסה נדונו זה מכבר על-ידי שלוש ערכאות, ובכללן בית משפט זה. גם אם יש הצדקה לדון בטענות אלה במישור העקרוני, ואיני קובעת כך, הרי שבשלב זה אין בהן כדי להשפיע על עניינו של המבקש שנדון זה מכבר (ראו: עע"מ 8273/10 אסאנע נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז דרום , פסקה 6 (18.11.2010)). על כך יש להוסיף, כי יש מקום לזהירות בכל הנוגע להליכים שבמהותם הם הליכים כפולים וחוזרים, לאחר שסוגית צו ההריסה כבר נדונה, באופן שתורם לחוסר יעילות דיונית, לבזבוז של משאבי שיפוט ואף עלול להוביל לפסיקות סותרות.

11.נוכח האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. ממילא מתבטל גם הצו הארעי עליו הוריתי בהחלטתי מיום 17.7.2017. המבקש יישא בהוצאות המשיבות בסך של 2,000 שקל.