פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם 5815/18
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשת:
מדינת ישראל - רשות האוכלוסין וההגירה
נ ג ד
המשיב:
ISSOUF KONE
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום
29.7.2018 בעמ"ן 23774-07-18 שניתן על-ידי כבוד השופטת א' שטמר
בשם המבקשת:
עו"ד רן רוזנברג,
עו"ד לירון הופפלד
בשם המשיב:
עו"ד ענבר בראל
החלטה
1.
בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 29.7.2018 (עמ"ן 23774-07-18, השופטת
א' שטמר ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישה המדינה על החלטתו של בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (להלן: בית הדין ) במתקן המשמורת גבעון מיום 28.6.2018 (תיק 1468605, הדיין ר' מרזוק ).
עיקרי העובדות וההליכים הקודמים
2.
ביום 20.4.2010 נכנס המשיב לישראל שלא כדין, שלא במעבר גבול מורשה. ביום 17.5.2010, במסגרת ראיון שנערך לו ביחידת הטיפול במבקשי מקלט ברשות האוכלוסין וההגירה (להלן: יחידת ה- RSD ), המבקש זוהה כאזרח חוף השנהב והגיש בקשה לקבלת מקלט מדיני בישראל. ביום 10.3.2011 נערך למשיב שימוע על-ידי הממונה על ביקורת הגבולות (להלן: הממונה ) והוצאו כנגדו צו משמורת וצו הרחקה שהורו כי המשיב ישוחרר ממשמורת בתנאי שימסור כתובת מגורים קבועה, יתייצב במשרדיה של רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: הרשות ) פעם בחודש וימלא טפסים לצורך הכנת מסמך נסיעה עבורו.
3.
ביום 27.11.2012 יחידת ה- RSD
מסרה למשיב הודעה לפיה נדחתה הבקשה שהגיש לקבלת מקלט מדיני בישראל. בחוות הדעת של יחידת ה- RSD נקבע כי המשיב לא הוכיח קיומו של פחד מבוסס היטב מפגיעה חמורה בחייו או בחירותו אם ישוב למדינת מוצאו. עוד צוין כי לא מתחוללת בחוף השנהב מלחמה, כי המצב בה השתפר מאוד מאז שהמשיב עזב אותה וכי בהתאם לכך עמדתו הרשמית של משרד החוץ, שאומצה על-ידי מנכ"ל הרשות, היא כי אין מניעה להשיב אזרחים של חוף השנהב לארצם.
4.
בהמשך לכך, יחידת העזיבה מרצון של הרשות תיאמה עבור המשיב טיסה לחוף השנהב ליום 17.2.2013, אך הוא לא התייצב אליה. ביום 24.3.2013 המשיב עוכב על-ידי פקחי הרשות ובתום שימוע שנערך לו אצל הממונה הוצאו בעניינו צו הרחקה וצו משמורת חדשים שהורו כי הוא יוחזק במשמורת עד להרחקתו מישראל. בו ביום אישר בית הדין את צו המשמורת בהתאם לנדרש בסעיפים 13יד-13טו לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל או החוק ).
5.
בהמשך להחלטות המתוארות המשיב הוחזק במשמורת במשך יותר מחמש שנים – מיום 24.3.2013 ועד ליום 5.8.2018. במהלכה של תקופה זו נערכו דיונים רבים בעניינו של המשיב במטרה לקדם את הרחקתו מישראל, אולם המשיב עמד בסירובו לחזור לחוף השנהב, לא שיתף פעולה עם ההליכים להרחקתו, ואף סיכל חמישה ניסיונות להטסתו מישראל. להלן יפורטו עיקרי ההליכים הרלוונטיים לבקשה דנן.
6.
ביום 21.5.2018 הורה בית הדין במתקן המשמורת סהרונים (הדיינת ל' קריספין-בוקר ) כי ככל שהמשיב לא יורחק למדינתו עד ליום 21.6.2018 ולא יוצג מתווה ברור ותחום בזמן להרחקתו הוא ישוחרר ממשמורת ביום 24.6.2018 (התאריך תוקן מיום
24.5.2018 שנכתב תחילה בשל טעות סופר). זאת, בכפוף לתנאים לפיהם, בין היתר, על המשיב יהיה לעזוב את ישראל בתוך ארבעה חודשים מהיום שבו ישוחרר בפועל, ולא – יוכל הממונה להשיבו למשמורת. בית הדין קבע כי המדינה לא הצליחה להרחיק את המשיב מהארץ ואף לא סיפקה מענה לשאלה האם אפשרית הטסתו לחוף השנהב בליווי גם מבלי שהוא ישתף פעולה. על כן, כך נקבע, בשלב זה ההחזקה במשמורת אינה תורמת או מובילה להרחקתו של המשיב מישראל ואין תכלית להמשכתה. בית הדין הדגיש כי הסכמתו של המשיב אינה תנאי הכרחי להרחקתו, אולם, מהשתלשלות העניינים "נדמה כי הרחקתו אינה אפשרית וממילא לא יוצאת אל הפועל".
7.
ביום 11.6.2018 המדינה הגישה לבית הדין בקשה לעיון חוזר בהחלטתו ולביטולה. במסגרת זו עדכנה המדינה כי תואמה למשיב טיסה לארצו בליווי של פקחי הרשות ליום 18.6.2018, וכי טיסה בליווי כרוכה בשרשרת נרחבת של תיאומים, חלקם מחוץ לארץ, וכן בעלויות גבוהות מאוד. ביום 14.6.2018 קיבל בית הדין את הבקשה וקבע כי החלטת השחרור שניתנה בעניינו של המשיב מבוטלת.
8.
ביום 18.6.2018 המשיב נלקח ממשמורת לצורך הטסתו בליווי לחוף השנהב. על-פי דו"ח אירוע חריג שמילא אחד הפקחים ביחס לניסיון הרחקה זה, המשיב לא שיתף בו פעולה, התנגד לניסיון להעלותו למטוס, תוך שהוא מתפרע וצועק, ואף המשיך להתפרע לאחר שהועלה למטוס, כך שבסופו של דבר הטייס הורה על הורדתו מהטיסה. במסגרת האירוע, כך נטען, דחף המשיב את אחד הפקחים של הרשות לכיוון דלת המטוס והאחרון נחבל בראשו. בשלב זה, הוחזר המשיב למשמורת במתקן גבעון.
9.
ביום 28.6.2018 הורה בית הדין כי אם המשיב לא יורחק עד ליום 15.7.2018 הוא ישוחרר ממשמורת בתנאים שנקבעו בהחלטה בעניינו מיום 21.5.2018. בית הדין קבע כי על אף שניסיון ההרחקה של המשיב מיום 18.6.2018 כשל בשל התנהלותו, הרי שבנסיבותיו המיוחדות, בשים לב בפרט לתקופה שבה הוא נתון במשמורת, יש לתחום את תקופת המשמורת כך שאם לא יורחק בתקופה שנתחמה הוא ישוחרר בתנאים שיבטיחו את יציאתו מישראל בכוחות עצמו.
10.
המדינה הגישה ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. ביום 29.7.2018 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור בקבעו כי החלטתו של בית הדין סבירה ומידתית ומאפשרת אופק מסוים לקידום הרחקתו של המשיב מישראל. בית המשפט המחוזי הדגיש את משך הזמן הארוך שבו שהה המשיב במשמורת וקבע כי ככל הנראה אין תועלת בהחזקתו במשמורת. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי ההלכה היא שהחזקה במשמורת לא נועדה למטרה עונשית או לכפייה אלא להגשמת המדיניות לפיקוח על השוהים בישראל שלא כדין ולגירושם. להשלמת התמונה יצוין כי לבקשת המדינה עיכב בית המשפט המחוזי את ביצועו של פסק הדין עד ליום 5.8.2018.
הבקשה שבפני
11.
הבקשה שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בד בבד עמה הגישה המדינה בקשה לעיכוב ביצוע, אשר נדחתה על-ידי ביום 5.8.2018, בהתחשב בכך ששתי ערכאות קודמות הורו על שחרורו של המשיב ממשמורת וכן בהתחשב בשיקולים של מאזן הנוחות, ובהם משך הזמן הארוך שבו שהה המשיב במשמורת עד לשלב זה. בהתאם לכך, בו ביום שוחרר המשיב ממשמורת.
12.
המדינה מכוונת את בקשת רשות הערעור כלפי ההוראה לשחרר את המשיב ממשמורת. לטענתה, יש לקבל את בקשתה מאחר שהיא מעוררת שאלות בעלות חשיבות כללית החורגות מעניינים של הצדדים בהקשר זה. כך, היא טוענת כי יש צורך להבהיר את גבולות ההלכה בנוגע ליישומו של סעיף 13ו(ב) לחוק הכניסה לישראל באשר לשאלת קיומה של אפשרות הרחקה אפקטיבית ולמאמצים לביצוע ההרחקה אף בהיעדר שיתוף פעולה מצידו של המוחזק. עוד טוענת המדינה כי יש לקבל את הבקשה למתן רשות ערעור מאחר שפסק דינו של בית המשפט המחוזי יוצר עיוות דין הכרוך בעצם הקביעה כי יש לשחרר את המשיב ממשמורת תקופה קצרה לאחר שסיכל באופן אלים את הליכי הרחקתו למדינת מוצאו, בפרט כאשר לא קיים כל מכשול להרחקתו של המשיב מלבד התנהגותו. לטענת המדינה זהו תקדים שגוי בעל השלכות רוחב פוטנציאליות.
13.
המדינה מוסיפה וטוענת כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי חורג מההלכה הפסוקה לפיה תנאי להחזקה במשמורת הוא קיומם של הליך הרחקה אפקטיבי או אפשרות גירוש מהארץ שנראית באופק, בעוד פסק דינו של בית המשפט המחוזי נתן משקל גם לקשיים הנובעים מאי-שיתוף פעולה מצד השוהה הבלתי חוקי.
14.
באשר לעניינו הקונקרטי של המשיב, המדינה טוענת כי סעיף 13ו(ב)(1) לחוק הכניסה לישראל קובע ששוהה שלא כדין בישראל לא ישוחרר ממשמורת אם הרחקתו מישראל נמנעת או מתעכבת בשל היעדר שיתוף פעולה מלא מצדו. המדינה מדגישה כי בנסיבות העניין לא קיים אפילו שיתוף פעולה חלקי מצד המשיב, כך שלא היה מוצדק לשחררו ממשמורת.
15.
ביום 21.8.2018 המשיב הגיש את תשובתו לבקשה, בהתאם להחלטתי. המשיב מתנגד לקבלת הבקשה וסומך את ידיו על החלטותיהן של הערכאות הקודמות בהדגישו כי הוא הוחזק במשמורת למעלה מחמש שנים ושוחרר על-ידי הערכאות הקודמות לתקופה קצובה וקצרה של ארבעה חודשים בלבד. המשיב טוען כי המדינה אינה עומדת ברף לקבלת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", בפרט משום שעניינו נדון על-ידי ערכאות בעלות מומחיות ומקצועיות בתחומן. עוד נטען, שפסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא בעל משמעות במקרה הקונקרטי של המשיב בלבד, וכי מעת שהוא שוחרר הוא אף הפך לתיאורטי. המשיב מוסיף וטוען כי ממילא ההחלטות בעניינו תואמות את ההלכה הקיימת לפיה המשמורת לא נועדה למטרה עונשית, אלא לקידום הרחקתו של המוחזק מישראל, ולא כל שכן בהתחשב בפרק הזמן הארוך שבו כבר הוחזק במשמורת. המשיב טוען כי פקחי הרשות שליוו אותו לטיסה האחרונה הם אלו שנהגו כלפיו באלימות והשפלות, וכי הוא ניסה לא אחת לדון עם המדינה בפתרונות חלופיים שעשויים לקדם את הרחקתו. באופן כללי יותר, המשיב טוען כי החזקתו במשמורת כאמצעי להרתעת מבקשי מקלט אחרים יוצרת פגיעה בלתי הכרחית בכבודו ואינה מיועדת לתכלית ראויה.
דיון והכרעה
16 .
בפתח הדברים ראוי לחזור ולהזכיר כי אמת המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ביחס לפסק דין שניתן בערעור מינהלי על החלטה של בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין היא מחמירה, וזאת בהתחשב במומחיותן ומקצועיותן של הערכאות הקודמות שדנו בתיק (בר"ם 378/15 choppala
נ' משרד הפנים , פסקה 15 (25.1.2015); בר"ם 4516/17 ויקי נ' מדינת ישראל משרד הפנים הלשכה לאוכלוסין והגירה , פסקה 15 וההפניות שם (22.6.2017). ראו גם: בר"ם 3809/18 פלוני נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 22 (12.8.2018)).
17.
לגוף הדברים, נקודת המוצא לדיון בבקשה דנן מצויה בעקרונות שכבר הותוו בפסיקה ביחס להחזקתם של שוהים שלא כדין במשמורת. לפי סעיף 13ו(ב)(1) לחוק הכניסה לישראל שוהה שלא כדין בישראל לא ישוחרר בערובה אם "הרחקתו מישראל נמנעת או מתעכבת בשל העדר שיתוף פעולה מלא מצדו, לרבות לענין הבהרת זהותו או להסדרת הליכי הרחקתו מישראל". חוקתיותו של סעיף זה אושרה על ידי בית משפט זה במסגרת בר"ם 696/06 אלקנוב נ' בית הדין לביקורת המשמורת של שוהים שלא כדין (18.12.2006), שם נקבע גם כי נדרשת ביקורת מינהלית קפדנית ועקבית על אופן הפעלתה של הסמכות האמורה, בין היתר על מנת לבחון, מחד גיסא – האם המוחזק במשמורת עדיין מונע או מעכב בהתנהגותו את הרחקתו, ומאידך גיסא – האם המדינה עושה ככל יכולתה כדי לבצע את ההרחקה, והאם ניתן לבצע את ההרחקה גם ללא שיתוף פעולה מצדו.
מקום שלא מתקיים אחד מתנאים אלה, כך נקבע, על הגורם המוסמך לשקול את שחרור המוחזק בערובה, תוך התניית השחרור בתנאים ראויים שיגשימו את מטרת השחרור תוך פגיעה פחותה ככל הניתן בחירותו האישית (שם, בפסקה 22). עוד נקבע בפסיקה כי שוהה שלא כדין לא יוחזק במשמורת אם לא מתקיים בעניינו הליך הרחקה אפקטיבי או שלא נראית באופק אפשרות לגירושו מישראל, שכן תכליתה של המשמורת אינה עונשית במהותה (ראו: בר"ם 7696/16 טומגזי נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה , פסקאות 29-27 וההפניות שם (4.1.2017)). לצד זאת, הובהר כי בחינתה של האפשרות להרחיק שוהה שלא כדין מישראל נעשית על-פי אמת מידה אובייקטיבית, כך שאם שוהה שלא כדין מסכל במו ידיו את הליך הרחקתו מישראל בחוסר שיתוף הפעולה שלו אין לראות בכך מצב של היעדר אפשרות להרחיק אותו, מאחר ש"המפתחות" לשחרור ממשמורת מצויים בידיו (עע"ם 8101/15 צגטה נ' שר הפנים , פסקה 109 לפסק דינה של הנשיאה מ' נאור (28.8.2017)). זאת, גם אם השוהה שלא כדין מתמיד בהימנעותו משיתוף פעולה כאמור לאורך זמן.
18.
לאחר ששיוויתי עקרונות אלה נגד עיני אני סבורה כי דין הבקשה להידחות. העקרונות עצמם ברורים, והבקשה דנן נסבה למעשה על יישומם בנסיבות המקרה. על אף שהמדינה ניסתה לשוות לבקשה נופך עקרוני ותחולה רחבה, אין אלו פני הדברים. מדובר בהחלטה קונקרטית, בעלת אופי נקודתי הנוגעת לעניינו של המשיב בלבד ולנסיבותיו הייחודיות. יתרה מכך, ההחלטה מוגבלת ומצומצמת אף ביחס למשיב, ששחרורו במסגרתה כפוף לתנאים ומוגבל לארבעה חודשים בלבד שבמהלכם עליו לעזוב את ישראל, שאם לא כן הוא יושב למשמורת. אמנם, צודקת המדינה כי אין לאפשר למוחזקים במשמורת "לעשות שבת לעצמם" וליהנות מתוצאותיה של התנהגות המסכלת את הרחקתם, וכאמור, עמדה זו אף הובהרה בפסיקתו של בית משפט זה. אולם, פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו סותר עמדה עקרונית זו, אלא אך משקף את התרשמותן של הערכאות הקודמות כי בשלב זה תצמח תועלת כללית משחרור מוגבל של המשיב באופן שעשוי לתרום לשיתוף פעולה מצדו. ימים יגידו – ולא ימים רחוקים בהתחשב בפרק הזמן הקצר יחסית שנקצב לשחרור. בשלב זה, אין מקום לקבוע כי החלטותיהן של הערכאות הקודמות היו בלתי סבירות. הדברים אמורים ביתר שאת לנוכח הכישלונות החוזרים על עצמם בתהליך הרחקתו של המשיב מישראל בעודו שוהה במשמורת. החלטותיהן של הערכאות הקודמות ביקשו לתת הזדמנות לאפיק שלא נוצל בשנים האחרונות.
19.
סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. בהתחשב במכלול הנסיבות, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ה באלול התשע"ח (5.9.2018).
ש ו פ ט ת