בר"מ 5846/16מר מוחמד סולימן נ. משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה

1.בפני בקשות רשות ערעור הנסבות על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 18.7.2016 (רע"ם 14032-07-16, רע"ם 14025-07-16 ורע"ם 14030-07-16, סגן הנשיא ק' ורדי ).

בית המשפט המחוזי דחה עררים שהגישו המבקשים על החלטות בית הדין לעררים הפועל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים )

שלא לתת צו ארעי לדחיית כניסתם למתקן השהייה "חולות" (להלן: חולות ). הבקשות מעוררות שאלות דומות לרקען של נסיבות דומות, ועל כן החלטתי לדון בהן במאוחד.

רקע והליכים קודמים

2.המבקשים הם אזרחי סודן השוהים בישראל זה מספר שנים. המבקש בבר"ם 5846/16 (להלן: מוחמד ) נכנס לישראל ביום 15.1.2012; המבקש בבר"ם 5851/16 (להלן: אדם ) נכנס לישראל ביום 14.12.2011; והמבקש בבר"ם 5852/16 (להלן: זאהר ) נכנס לישראל ביום 25.7.2011. בחודש יוני 2016 הוצאו כנגד המבקשים הוראות שהייה מכוח סעיף 32ד לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954 (להלן: הוראות השהייה ). בהתאם להוראות אלה חויב אדם להתייצב בחולות ביום 28.6.2016 ואילו מוחמד וזאהר חויבו להתייצב בחולות ביום 11.7.2016.

3.כל אחד מהמבקשים הגיש, בנפרד, ערר על הוראת השהייה שהוצאה בעניינו לבית הדין לעררים, ובצדו בקשה למתן צו ארעי לדחיית ההתייצבות. ביום 3.7.2016 דחה בית הדין לעררים את הבקשות למתן צו ארעי , בהחלטות נפרדות (ערר (ת"א) 2167-16, ערר (ת"א) 2187-16, ערר (ת"א) 2192-16, הדיין ד' ברגמן ). בית הדין לעררים ציין כי טענותיהם של המבקשים, שהן כלליות באופיין, אינן מצדיקות מתן צו ארעי.

4.המבקשים הגישו בקשות רשות ערעור על החלטותיו של בית הדין לעררים לבית המשפט המחוזי, וצירפו אף להן בקשות למתן צו ארעי. בו ביום קבע בית המשפט המחוזי כי הבקשות מצריכות תשובות, וכן הורה על מתן צווים ארעיים לפיהם המבקשים לא יתייצבו בחולות עד למתן החלטה אחרת בעניינם.

5.לאחר שהתקבלו תשובותיו של המשיב, דחה בית המשפט המחוזי את שלוש הבקשות. בית המשפט המחוזי קבע כי הבקשות הן בעלות אופי כללי וכי הטענות המועלות בהן חלות במידה שווה על כל מי שהוצאה בעניינו הוראת שהייה. כמו כן, בית המשפט המחוזי קבע כי עצם העובדה שהמבקשים הגישו בקשות מקלט אינה כשלעצמה טעם למניעת התייצבות, וכי הבקשות יכולות להתברר במהלך השהות בחולות. בהקשר זה ציין בית המשפט המחוזי כי המשיב הצהיר שתינתן עדיפות לבחינתן של בקשות המקלט שהוגשו על ידי שוהים המצויים במשמורת או בחולות.

6.בנוסף, בית המשפט המחוזי דן בטענת המבקשים לפיה עד להוצאת נוהל שבו ייקבעו קריטריונים ברורים ביחס להוצאת הוראות שהייה וקציבתן, אין המשיב רשאי להוציא הוראות שהייה נוספות. המבקשים נסמכו בעניין זה על בר"ם 4604/16 גברמדהין נ' משרד הפנים (27.6.2016) (להלן: עניין גברמדהין ), שממנו עולה כי בסוף חודש יוני 2016 התחייב המשיב להכין נוהל כאמור לעיל בתוך חודש ימים. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו בקבעו כי ההחלטה בעניין גברמדהין לא השהתה את האפשרות להוציא הוראות שהייה חדשות בהתאם לדין הקיים.

בקשות רשות הערעור והתשובות להן

7.כל אחד מהמבקשים הגיש בקשת רשות ערעור נפרדת על החלטתו של בית המשפט המחוזי וכן בקשה לסעד זמני לעיכוב התייצבותם בחולות עד להכרעה בבקשות. עם זאת, כפי שצוין בפתח הדברים, הטענות שהועלו בשלוש הבקשות – שהוכנו על-ידי אותם באי-כוח – הן זהות בעיקרו של דבר.

8.בפתח דבריהם, המבקשים טוענים כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוססת על מספר קביעות עקרוניות בעלות חשיבות ציבורית אשר טרם נדונו בבית משפט זה: האחת, כי עצם העובדה שבקשת מקלט תלויה ועומדת ללא הכרעה קרוב לשנה אינה טעם לעיכוב או מניעה של התייצבות בחולות; השנייה, כי היעדרם של קריטריונים כלשהם להוצאת הוראת שהייה ולקציבתה של תקופת השהייה אינה מונעת מהמשיב להמשיך ולהוציא הוראות שהייה לחולות; והשלישית, כי שליחתו של אדם לחולות אינה מהווה נזק חמור המצדיק כשלעצמו מתן צו ארעי.

9.בהתייחס להיעדר הקריטריונים, שבים המבקשים ומדגישים כי בעניין גברמדהין הודיע המשיב כי תוך חודש ימים ייקבעו קריטריונים להוצאתן ולקציבתן של הוראות שהייה, וזאת לאחר שהועלו טענות בעניין הוצאתן של הוראות שהייה לתקופה המרבית האפשרית בחוק באופן גורף וללא עריכת הבחנות רלוונטיות. המבקשים טוענים כי למיטב ידיעתם נוהל כאמור לא עודכן ולא פורסם במועד הגשת הבקשות, וכי אין חולק שבמועד הוצאתן של הוראות השהייה כנגדם לא היו קריטריונים כלשהם שהיתוו את אופן הפעלתו של שיקול הדעת המנהלי. לשיטת המבקשים, משמעות הדבר היא בטלות של הוראות השהייה.

10.באשר לקיומן של בקשות מקלט תלויות ועומדות בעניינם של המבקשים, נטען כי יש לתת משקל לכך שהמשיב הפר לכאורה את ההתחייבות שמסר בפני בית משפט זה בבג"ץ 8665/14 דסטה נ' הכנסת (11.8.2015) (להלן: עניין דטסה ) לגבי קידום ההכרעה בבקשות המקלט שבפניו. כך, המבקשים טוענים כי בחלוף שנה ממתן פסק הדין בעניין דסטה

לא חלה כל התקדמות משמעותית בעניין ההכרעה בבקשות המקלט שהוגשו למשיב. על כן, לשיטתם של המבקשים, נדרשת הכרעה בשאלה האם יש משמעות למשך הזמן שבו לא מוכרעת בקשת המקלט של מי שהוצאה נגדו הוראת שהייה.

11.ביום 29.7.2016 הוריתי על מתן צווים ארעיים האוסרים על השמתם של המבקשים בחולות עד להחלטה אחרת. כמו כן, הוריתי על הגשת תשובות לבקשות רשות הערעור.

12.בתשובותיו מיום 11.8.2016 טוען המשיב כי דין הבקשות להידחות. בראשית דבריו מעדכן המשיב כי נוהל רשות האוכלוסין וההגירה מס' 10.9.0001 "נוהל הוצאת הוראת שהייה וראיון קליטה" (7.8.2016) (להלן: הנוהל ) פורסם בנוסחו המעודכן ביום 7.8.2016, וזאת בהתאם להתחייבות המשיב בעניין גברמדהין . המשיב מוסיף כי הנוהל קובע הוראות מפורטות באשר להליך השימוע הדו-שלבי שיש לערוך לצורך בחינת האפשרות ליתן הוראת שהייה וכן קובע רשימה פתוחה של שיקולים מנחים לעניין ההחלטה על משך הוראת השהייה, ובכלל זה גילו של האדם, מצבו הרפואי, עובדת הגשתה של בקשת מקלט לפני יום 16.2.2015 שטרם הסתיים הטיפול בה, וכן מקרים הומניטריים מיוחדים. כן נקבעו בנוהל הוראות ספציפיות בנוגע לאופן חישובה של תקופת השהייה בזיקה לתקופות שהייה קודמות במשמורת או בחולות. נוכח פרסומו של הנוהל, המשיב סבור כי ממילא מתייתרות טענותיהם של המבקשים בעניין זה, ועל כן דין הבקשות להידחות.

13.בנוסף לכך, המשיב סבור כי דינן של הבקשות להידחות משום שהן אינן עומדות באמות המידה המצמצמות למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", בפרט כאשר עסקינן בשאלה הצרה והמתוחמת של דחיית בקשה למתן צו ארעי. בהמשך לכך, המשיב מדגיש כי אין זה המקום לבירור טענות באשר לעצם שליחתם של המבקשים לחולות – טענות אשר תלויות ועומדות בפני בית הדין לעררים.

14.לבסוף, תגובת המשיב נדרשת לטענותיהם של המבקשים באשר לבקשות המקלט שלהם. בנוגע למוחמד, מצוין בבקשה כי נקבע לו ראיון בפני יחידת ה- RSD

( Refugee Status Determination ) ברשות האוכלוסין וההגירה ביום 27.11.2016. בנוגע לאדם ולזאהר, נטען כי בקשות המקלט שלהם הוגשו רק לאחר שזומנו לשימוע לצורך בחינת האפשרות להוציא הוראת שהייה כנגדם (בקשתו של אדם הוגשה ביום 4.11.2015 ושל זאהר – ביום 28.6.2016). בהקשר זה מוסיף המשיב כי הליך הבחינה של בקשות המקלט הוא הליך מורכב וכי נעשים מאמצים רבים לקדמו ככל הניתן.

דיון והכרעה

15.לאחר שעיינתי בבקשות ובתשובות להן הגעתי לכלל מסקנה שדינן להידחות. כידוע, על בקשות מסוג זה חלה אמת מידה מצמצמת (ראו: בר"ם 5893/15 KESTA

נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 8 (1.9.2015); בר"ם 7853/15 זרוגי נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 5 (18.11.2015)). שתי הערכאות שבחנו את טענותיהם של המבקשים קבעו כי הם לא הצביעו על נזק מיוחד שייגרם להם בשל ההשמה בחולות, מעבר למגבלות הכרוכות בכך כשלעצמן. אף אני התרשמתי שטענותיהם של המבקשים הן בעיקרו של דבר בעלות אופי כללי, ועל כן אין מקום להתערבות בקביעותיהן של הערכאות הקודמות. על כך יש להוסיף, כי הבקשות דנן תחומות כולן לשאלת הצו הארעי שהתבקש עד להכרעה בעררים שהגישו המבקשים, אשר איני נוקטת כל עמדה לגביהם.

16.איני מקלה ראש בטענות המבקשים בכל הנוגע לאי-עמידה בפרק הזמן שצוין לקביעת קריטריונים ברורים להוצאת הוראות שהייה וקציבתן ולקצב ההתקדמות בבחינת בקשות המקלט. יחד עם זאת, צודק המשיב כי בנסיבות העניין סוגיות אלה קיבלו מענה. ראשית, משפורסם הנוהל המעודכן התייתרו טענות המבקשים ביחס לכך, ואם ברצונם להעלות טענות עקרוניות בנוגע להוראות הנוהל, עליהם לעשות זאת במסגרת המתאימה. יש לקוות כמובן כי דבר קיומו של הנוהל יפורסם באופן בולט (באתר רשות האוכלוסין וההגירה או בדרך אחרת), לנוכח החידוש הטמון בו, מעבר לכך שהוא זמין באתר של רשות האוכלוסין וההגירה. שנית, באשר לחשיבות הנודעת לטיפול מהיר ויעיל בבקשות המקלט שמוגשות ליחידת ה- RSD

(ראו למשל: עניין דסטה , בפסקאות 4-3 לפסק דינה של השופטת א' חיות ), השתכנעתי כי בנסיבות העניין, נוכח העדכון על ההתפתחות בבחינת בקשתו של מוחמד ובהתחשב במועד הגשתן של בקשות המקלט בעניינם של אדם וזאהר, אין בסיס להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. לא למותר להזכיר כי המשיב הצהיר בפני בית הדין לעררים כי "נעשים מאמצים רבים [...] לטיפול וקידום מתן החלטה בבקשות פרטניות לקבלת מקלט מדיני שהוגשו, תוך נתינת תעדוף לבקשות למקלט מדיני שהוגשו על ידי השוהים במשמורת או במרכז השהייה 'חולות'" (פסקה 53 לכתב התשובה שהוגש לבית הדין לעררים). יש לקוות שהתחייבות זו אכן מקוימת גם למעשה.

17.סוף דבר: הבקשות נדחות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.