בר"מ 6020/17 ג'מילה נבייב נ. רשות האוכלוסין וההגירה

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 13.7.2017 (עמ"ן 23417-03-17, השופטת העמיתה י' שטופמן ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישה המבקשת על החלטתו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים ) מיום 25.1.2017 (ערר (ת"א) 4317-16, הדיינת ב' תם ).

2.

המבקשת, אזרחית אזרביג'אן, נישאה לאזרח ישראלי שהכירה בעת שזה ביקר באזרביג'אן. ביום 18.9.2008 נכנסה המבקשת לישראל ברישיון תייר, ובשנת 2009 ילדה את בנה. המבקשת ובן זוגה החלו בהליך מדורג להסדרת מעמדה בישראל, אולם זה הופסק מאחר שנפרדו. בהמשך, הוצא נגד המבקשת צו הרחקה מישראל. עתירה מינהלית שהגישה המבקשת כנגד צו ההרחקה נדחתה ביום 12.7.2011 (עת"ם 41408-06-11, השופט (כתוארו אז) א' יעקב ), וכיום היא מתגוררת באזרביג'אן.

3.

ביום 17.8.2015 המבקשת הגישה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו תביעת מזונות נגד בן זוגה לשעבר (תמ"ש 32592-08-15), וביום 24.1.2016 הגישה נגדו תביעת אבהות (תמ"ש 45596-01-16). דיון בתביעות נקבע ליום 28.12.2016, ולשם השתתפותה בו ניתנה למבקשת – על-פי בקשה שהגישה – אשרת ביקור בישראל. אולם, ביום 25.12.2016, כשהגיעה המבקשת לנמל התעופה בן גוריון, סורבה כניסתה לישראל. על כן, המבקשת הגישה ערר לבית הדין לעררים שהופנה כנגד החלטת המשיבה לסרב לאפשר את כניסתה לישראל ובצדו בקשה לצו ארעי. בו ביום בית הדין לעררים דחה את הבקשה לצו ארעי. בשלב זה הובהר למבקשת כי כניסתה לישראל נמנעה מאחר שעומד נגדה צו הרחקה בתוקף, עובדה שלא צוינה במסגרת פנייתה של המבקשת לקונסוליה הישראלית באזרביג'אן בעניין אשרת הביקור. משלא ניתן למבקשת צו ארעי כמבוקש היא הוחזרה לאזרביג'אן.

4.

ביום 25.1.2017 דחה בית הדין לעררים את הערר שהגישה המבקשת נגד החלטתה של המשיבה לסרב לאפשר את כניסתה לישראל. בית הדין לעררים עמד על סמכותו של שר הפנים לבטל אשרת ביקור שניתנה על-פי חוק, בפרט נוכח קיומו של צו הרחקה. מכל מקום, בית הדין לעררים קבע כי מאחר שחלף מועד הדיון בתביעה שהגישה המבקשת, הפך הערר תיאורטי ולמעשה התייתר. בית הדין לעררים הוסיף כי אם העוררת תהיה מעוניינת להיכנס לישראל בעתיד לצורך ניהול הליכים משפטיים, יהיה עליה להגיש בקשה מסודרת למשיבה על-פי הנהלים הרלוונטיים.

5.

ביום 13.7.2017 דחה בית המשפט המחוזי ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית הדין לעררים. בית המשפט המחוזי קבע אף הוא כי מדובר בערעור תיאורטי, שכן מועד הדיון שנקבע בעניין בנה הקטין של המבקשת חלף זה מכבר. אף בית המשפט המחוזי עמד על כך שאם תרצה המבקשת להגיש בקשה נוספת בעתיד, יהיה עליה לעשות כן בהתאם לנהליה של המשיבה.

6.

הבקשה שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשה נטען כי סירובה של המשיבה לאפשר את כניסתה של המבקשת לישראל לצורך דיון בתביעת המזונות אינו כדין ומנוגד לנהלים. עוד נטען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי פוגע בזכות הגישה של המבקשת לערכאות. כמו כן, המבקשת סבורה כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי על מנת לנהל את התביעה שהגישה היא יכולה להסתפק בהגשת בקשה חדשה למשיבה על פי הנהלים, שכן ניסיון העבר מלמד כי גם אם תינתן לה אשרה היא עלולה להיות מורחקת מישראל.

7.

ביום 9.8.2017 הוריתי על הגשת תגובתה של המשיבה לבקשה, ובהתאם לכך, ביום 17.8.2017 הגישה המשיבה את תגובתה.

8.

בעיקרו של דבר, המשיבה טוענת כי הבקשה אינה מקיימת את אמות המידה המצמצמות שנקבעו בפסיקה לקבלתה של בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". לגופו של עניין, המשיבה סומכת ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

9.

המשיבה מבהירה עוד בתגובתה כי ככל שתבחר המבקשת להגיש בקשה נוספת לאשרת כניסה לישראל לצורך דיון משפטי, דרך המלך לעשות כן היא בהתאם לנוהל 5.4.0001 –"נוהל הטיפול במתן אשרות כניסה מסוג ב/2 (ביקור) בבקשות המוגשות בלשכות הרשות ממדינות המחוייבות באשרת כניסה", ובפרט בהתאם לסעיף ב.3.10 שעניינו "זר המוזמן לצורך דיון משפטי". המשיבה מציינת כי ככל שתבחר המבקשת להגיש בקשה נוספת בעתיד, זו תיבחן לגופה בהתאם לשיקול דעתו של שר הפנים ולנהלי המשיבה תוך בחינת כלל הנסיבות, ולא תידחה על הסף אך בעטיו של צו ההרחקה העומד נגד המבקשת.

10.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

11.

עניינה של המבקשת נדון על-ידי שתי ערכאות, ובכללן בית הדין לעררים, המתאפיין במקצועיות ובמומחיות בתחומי עיסוקו (ראו למשל: בר"ם 5671/17 פלונית נ' רשות האוכלוסין וההגירה – מינהל אכיפה וזרים , פסקה 29 (24.7.2017)).

מדובר אפוא בבקשה בגלגול שלישי על פסק דינו של בית הדין לעררים. בפסיקתו של בית משפט זה נקבע לא אחת כי על בקשה מסוג זה יחולו אמות מידה מצמצמות, בשים לב לאופיו של בית הדין, למידת מומחיותו וכן למספר ה"גלגולים" שעבר ההליך (ראו למשל: בר"ם 5778/15 פלונית נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 13 ( 27.8.2015); בר"ם 2106/17 גברהיווט נ' מנכ"ל רשות האוכלוסין , פסקה 9 ( 19.4.2017) ) . על מנת שתתקבל הבקשה עליה לעורר אפוא שאלה עקרונית, או לחלופין להתאפיין בנסיבות מיוחדות (ראו: בר"ם 6698/15 וולדמארי נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 3 (19.10.2015)).

12.

אמות מידה מצמצמות אלה אינן מתקיימות במקרה דנן. הבקשה אינה מעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינה של המבקשת, ואף לא התרשמתי כי דחייתה תסב למבקשת נזק או תגרום לה לעיוות דין. למעשה, כפי שציינו בית הדין לעררים ובית המשפט המחוזי, נוכח העובדה שחלף מועד הדיון בתביעתה של המבקשת, הפכה בקשתה בשלב זה לתיאורטית בעיקרה. ניתן אמנם להבין את החשש המקנן בליבה של המבקשת שכניסתה לישראל תסורב בשנית. יחד עם זאת, כאשר ייקבע מועד נוסף לדיון בעניינה תוכל המבקשת להגיש בקשה מתאימה כמפורט בתגובת המשיבה, וחזקה על האחרונה שתשקול את עניינה לגופו תוך התחשבות במכלול הנסיבות. ככל שתוגש בקשה נוספת בעתיד ותידחה, שמורה זכותה של המבקשת לעתור כנגד ההחלטה. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי דחיית הבקשה תביא לפגיעה בה.

13.

בשולי הדברים, אוסיף – גם אם למעלה מן הצורך ומבלי לנקוט עמדה באשר לנסיבות המקרה שבפני – כי במקרה שבו מוגשת בקשה לקבל אשרת ביקור בישראל טוב יעשו נציגי המדינה אם יבהירו למבקש כי אם הורחק בעבר מישראל הגשת

הבקשה אינה מייתרת את הטיפול בביטולו של צו ההרחקה או בסיוגו.

14.

סוף דבר: הבקשה נדחית. לפנים משורת הדין ובהתחשב בנסיבותיה המיוחדות של המבקשת, איני עושה צו להוצאות.