בר"מ 6089/10 דן שלמה אואן נ. מדינת ישראל - משרד הפנים

לפניי בקשה לעיון בתיק שבכותרת.

איני רואה צורך לחזור על ההלכות הידועות בקשר ליישומן של הוראות תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (ראו בעניין זה, למשל, ע"א 8849/01 סבוב נ' פז-גל חברה לשווק בע"מ , פ"ד נט(5) 385 (2005); בג"ץ 10003/08 לוי נ' מ. לסר בע"מ (5.4.2012)). בעיקרו של דבר, אם אין איסור בדין לעיון – וזה המצב בענייננו – נקודת המוצא היא שיש לאפשרו, זאת לאור זכות העיון הנתונה לכל אדם, אשר נגזרת מעיקרון פומביות הדיון. אם מי מבעלי-הדין מתנגד לעיון, הרי שעליו לשכנע בקיומו של טעם כבד משקל המצדיק שלילת עיון.

בענייננו, שני הצדדים בתיק הביעו תמיהות לגבי הנימוק שהציג מבקש העיון, אך שניהם – בסופו של יום – הותירו את העניין לשיקול דעתו של בית המשפט. יודגש, כי המבקשים התייחסו בתגובתם לזכות לפרטיות – ואכן יש בתיק פרטים בעלי אופי אישי – אך בד-בבד הדגישו כי אין להם דבר להסתיר, וכי אם ישלים המבקש את התמונה העובדתית, הרי שהם "סומכים את ידם על שיקול דעת בית המשפט". לאור זאת, הוריתי למבקש העיון להגיש תשובה לתגובות, והוא אכן עשה כך ופירט לגבי התלונה שהגיש למשטרה, אשר לצורך ביסוסה הוא חפץ לעיין בתיק, כאשר לפי עמדתו העניין טרם בא לסיומו.

איני רואה מקום להרחיב בדברים בכל הנוגע לגורל התלונה שהגיש מבקש העיון במשטרה. השאלה המרכזית הצריכה בחינה בבקשה שלפניי היא אם הוכח טעם מספק שלא לאפשר עיון בתיק. איני סבור כי זה המצב – בפרט שעה שהמשיב, כאמור, הותיר את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט, וגם המבקשים, חרף הסתייגותם, לא הביעו התנגדות חד משמעית, בכפוף לכך שהמבקש ישלים את נימוקי הבקשה. אדגיש עם זאת כי אני מתיר את העיון אך ורק למטרה שצוינה בבקשה.

בשולי הדברים אציין כי מבקש העיון עותר שלא להעביר לידי הצדדים בתיק את תשובתו לתגובות, זאת "מחשש לשיבוש הליכי חקירה ומשפט". בלי להכריע בשאלת קיומה של עילה לבקשה זו, הרי שבשלב זה יוּשם המסמך במעטפה חתומה בתיק.

סיכומם של דברים, אני מתיר למבקש לעיין בתיק, בהתאם לאמור לעיל ועל-פי הנהלים המקובלים.