בר"מ 61119-10-26 בר"מ 61119-10-26

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט א' ברנד) בעמ"נ 39719-10-26 מיום 20.10.2026, שבגדרו התקבל בחלקו ערעור שהגיש המבקש על החלטתו של בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (הדיין י' בר לב) (להלן: בית הדין), בערר 1798-09-26 מיום 5.10.2026, שבמסגרתו נדחתה בקשתו של המבקש מיום 24.9.2026 לשחרורו ממשמורת. בפסק דינו, קבע בית המחוזי כי יתקיים דיון נוסף בבקשת שחרורו של המבקש בבית הדין עד ליום 26.10.2026. כמו כן, בית המשפט המחוזי לא נעתר לבקשה לשחרור המבקש ממשמורת. 2. בתמצית, המבקש הגיע לישראל בשנת 2001, ברישיון, אך בשלב מסוים חרג מתנאי הרישיון ושהה בישראל שלא כדין. בשנת 2005 הגיש המבקש בקשת מקלט, אשר נדחתה ביום 11.1.2017, וחרף זאת, המבקש נשאר בישראל. ביום 28.2.2022, במסגרת הגנה קבוצתית עקב המצב במדינת מוצאו, ניתן למבקש רישיון נוסף, אשר הוארך לצורך תקופת התארגנות עד ליום 30.5.2026. ביום 28.5.2026, יומיים לפני מועד פקיעת רישיונו, הגיש המבקש בקשה לפתיחה מחדש של בקשת המקלט, בהתאם לפסק הדין בעניין עע"מ 5041/24 המוקד לפליטים ולמהגרים (ע"ר) נ' שר הפנים (18.12.2025) (להלן: הפניה לפתיחה מחדש של בקשת המקלט) בו נקבע כי במהלך תקופת ההתארגנות, יוכלו בודדים יוצאי אתיופיה להגיש למשיבה בקשה לפתוח מחדש את בקשת המקלט שהגישו. ביום 16.9.2026, עוכב המבקש, לאחר שנתפס על ידי פקחי המשיבה. בהמשך לכך, נערך לו שימוע, שלאחריו הוא הושם במשמורת. למחרת, ביום 17.9.2026, נערך בענייננו של המבקש דיון בבית הדין, בו אושרה השמתו במשמורת. 3. ביום 24.9.2026 המבקש הגיש בקשה לבית הדין לשחררו ממשמורת בטענה כי נפלו פגמים בהליך השימוע שנערך לו ובדיון שהתקיים בעניינו. ביום 5.10.2026 דחה בית הדין את בקשתו, לאחר שנקבע כי לא נפל פגם בהליך השימוע. בנוסף, נדחתה טענת המבקש שלפיה יש להוציאו ממשמורת עקב בקשתו לפתיחה מחדש של בקשת המקלט, מן הטעם שתקופת ההתארגנות ליציאתו מישראל חלפה, וסוגיית הרחקתו לגופה אינה בסמכותו של בית הדין. למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 4.10.2026 דחתה המשיבה את הבקשה לפתיחה מחדש של בקשת המקלט, ועד למועד כתיבת שורות אלה טרם הגיש המבקש ערר על החלטה זו. 4. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטתו של בית הדין מיום 5.10.2026, אשר התקבל בחלקו כאמור. בית המשפט המחוזי קבע כי נכון לעת הזו לא קיימת בעניינו של המבקש בקשת מקלט תלויה ועומדת, והמבקש אף לא ערער על ההחלטה מיום 4.10.2026 שלא לפתוח מחדש את בקשת המקלט בעניינו. לפיכך, נקבע כי במצב זה "משתנה נקודת האיזון", שכן קיים בעניינו של המבקש אופק הרחקה, וממילא היה מקום לדחות את הערעור. עם זאת, ובשים לב לפגמים הדיוניים שנפלו בעניינו של המבקש, אימץ בית המשפט את דוקטרינת הבטלות היחסית, והורה על החזרת הדיון בבקשת המבקש להשתחרר ממשמורת לבית הדין, על מנת שידון מחדש בבקשה. עוד נקבע כי על הדיון להתקיים לא יאוחר מיום 26.10.2026. לבסוף, בית המשפט המחוזי לא מצא לנכון להורות על שחרור המבקש ממשמורת. 5. על פסק דין זה הוגשה הבקשה שלפניי, בה מבוקש להורות על שחרור המבקש ממשמורת, או לחלופין להורות על שחרורו בתנאים עד להחלטה החדשה של בית הדין בעניינו. המבקש נסמך, בעיקרו של דבר, על הפגמים אשר נפלו בשימוע ובהליך בבית הדין, אשר עולים לטענתו לכדי עיוות דין. 6. לאחר עיון בבקשה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בתשובה. 7. כידוע, בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", כבענייננו, תתקבל במקרים חריגים בלבד, אשר מעוררים שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים או מקימים חשש לעיוות דין (ראו, מני רבים: בר"מ 35673-09-25 ח'ליל נ' מדינת ישראל, פס' 8 (5.10.2025); בר"מ 1090-01-26 חלאילה נ' מדינת ישראל רשות האוכלוסין וההגירה, פס' 9 (7.1.2026)). עם זאת, כאשר עסקינן בבקשה לשחרור ממשמורת בה נטען לפגיעה בלתי מידתית בזכות לחירות, נקבע כי תינתן רשות ערעור גם כאשר הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, "וזאת בהינתן קיומן של נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת" (בר"מ 6698/15 וולדמארי נ' רשות האוכלוסין וההגירה, פס' 3 (19.10.2015)). המקרה שלפניי אינו בא בגדר מקרים חריגים אלו, באשר לא מצאתי כי מתקיימות בענייננו נסיבות מיוחדות וחריגות. כמו כן, לא מצאתי כי קיים חשש לעיוות דין. חשוב לציין עוד, כי בקשת המבקש לפתיחה מחדש של בקשת המקלט נדחתה, ולא הוגש עליה ערר. לבסוף, אדגיש כי הדיון החוזר בבית הדין צפוי להתקיים לכל המאוחר ביום 26.06.26, וכי אין בהחלטה זו כדי למנוע מבית הדין להורות על שחרורו של המבקש ממשמורת עד להכרעה בענייננו, ככל שהמבקש יגיש לבית הדין בקשה בנדון. 8. בשים לב לכל האמור, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.