בר"מ 6594/13 יואב ירון נ. עיריית תל אביב

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ד"ר מ ' אגמון-גונן ). בהחלטה נדחתה בקשת המבקשים להורות על "חידוש ההליכים" בתובענה ייצוגית שהסתיימה בהודעת חדילה.

2.

המשיבים 4-2 (להלן – התובעים הייצוגיים ) הגישו בשנת 2010 תובענה מינהלית נגד המשיבה 1, עיריית תל אביב-יפו (להלן – העירייה ), ועמה בקשה לאשרה כתובענה ייצוגית. הטענה המרכזית בהליך נגעה לאופן בו נוהגת העירייה לחשב את הריבית לגבי סכומי פיגורים בגין תשלומי חובה שלא שולמו במועד. התובעים הייצוגיים טענו, כי העירייה מבצעת את החישוב בשיטה של "ריבית דריבית" ולא ב"ריבית צמודה". זאת, לטענתם, בניגוד להוראת סעיף 1 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980. יוער, כי בהליכים ייצוגיים נוספים אשר הוגשו נגד רשויות מקומיות אחרות, הועלו טענות דומות לאלה שהועלו בהליך דכאן נגד עיריית תל אביב-יפו (ראו בהקשר זה, בש"א 4846/12 יוסף נ ' עיריית נס ציונה (25.6.2012)).

3.

ביום 1.8.2011 הגישה העירייה לבית משפט קמא "הודעה על חדילת גביה" (להלן – הודעת החדילה ). בהודעה ציינה העירייה, בין היתר, כי בכוונתה לחשב מעתה את הריבית על תשלומי פיגורים כריבית צמודה ולא בדרך של ריבית דריבית. זאת, החל מיום הגשתה של הודעת החדילה. בעקבות הגשת ההודעה ניתנה על ידי בית המשפט לענינים מינהליים החלטה הדוחה את ההליך. זאת, מכוח סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006. בהמשך לכך ניתן ביום 21.6.2012 פסק דין בו נפסקו גמול לתובעים הייצוגיים (150,000 ש"ח) ושכר טרחה לבאי-כוחם (בסך 500,000 ש"ח).

4.

ביום

12.5.2013, כשנה לאחר תום הדיון בהליך, הגישו המבקשים בקשה לחידושו ולצירופם כמבקשים בבקשת האישור. יצוין, כי המבקשים, כמו גם באי כוחם, לא נטלו חלק פעיל בהליך הייצוגי עד שזה הסתיים בהודעת החדילה. טענתם המרכזית של המבקשים הייתה, כי העירייה מפרה את הודעת החדילה בכך שהיא ממשיכה לחייב תשלומי חובה שבפיגור בריבית דריבית ממועד היווצרות החוב ועד ליום 1.8.2011 (יום מסירת הודעת החדילה). העירייה והתובעים הייצוגיים המקוריים התנגדו לבקשה. יוער בשולי הדברים, כי לטענת המבקשים הם נמנים עם חברי הקבוצה שיוצגה על ידי התובעים הייצוגים. אולם, התובעים הייצוגיים סבורים, מנגד, כי המבקשים לא נמנו כלל עם חברי הקבוצה שיוצגה על ידם (ראו, סעיפים 20-17 לתגובת התובעים הייצוגיים, אשר צורפה כנספח 3 לבקשת רשות הערעור).

5.

ביום 8.7.2013 דחה בית המשפט לענינים מינהליים את הבקשה. בית המשפט ציין כי פסק הדין שניתן בהליך, בעקבות הודעת החדילה, הקים השתק ומונע את חידוש ההליך. "בקשה לחידוש ההליך", כך נקבע, אינה מתיישבת עם הדין ואינה תואמת מושכלות יסוד של מניעות דיונית. זאת, בין אם הייתה הבקשה מוגשת על ידי מי שהיה בעל דין בהליך המקורי, ומקל וחומר, שעה שהיא מוגשת על ידי מי שמבקש להצטרף להליך לאחר שזה הסתיים, בלא שהיה בעל דין בהליך המקורי. עוד הוסיף בית המשפט וציין, כי טענת המבקשים לפיה העירייה לא מקיימת את הודעת החדילה, אינה נקייה מספקות. יצוין, כי בהחלטתו עמד בית המשפט על כך שלאחרונה הוגשה בקשה חדשה לאישור תובענה ייצוגית נגד העירייה. בגדר אותו הליך הועלו טענות דומות לאלה שהועלו על ידי המבקשים דכאן, היינו כי העירייה מפרה את הודעת החדילה. המבקשים אינם משלימים עם החלטת בית המשפט המחוזי ומכאן בקשת רשות הערעור.

6.

מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה המבקשים נקטו הליך שאינו מוכר מבחינה דיונית. המבקשים לא הצביעו על כל הוראת דין המאפשרת להם לעתור ל"חידוש" הליך ייצוגי לאחר שזה הסתיים בהגשת הודעת חדילה ובמתן פסק דין. ההליך אותו נקטו המבקשים אינו יכול להוות, אם כן, אכסניה דיונית לצורך העלאת טענה כגון דא. מובן, כי אין במסקנה זו כדי להביע כל עמדה, לגבי מסלולים דיוניים אחרים (ככל שקיימים), המוכרים בדין, בהם ניתן להעלות טענות שעניינן אי קיום הודעת חדילה שחתמה את הדיון בהליך ייצוגי מסוים. אדגיש, בנוסף, כי אין לראות בדבריי משום הבעת עמדה, ולוּ במשתמע, לגבי הטענה כי העירייה אינה מקיימת את הודעת החדילה.

7.

הבקשה נדחית בלא שנדרשה תשובה, ועל כן לא ייעשה צו להוצאות. המבקשים נקטו הליך שאינו מוכר בדין, ומטעם זה אין צורך להידרש לשאלה הנוגעת לדרך ההשגה על החלטת בית המשפט המחוזי (ערעור בזכות או בקשת רשות ערעור).