בר"מ 6622/07 המועצה המקומית אעבלין נ. אלי אהרוןו/או משק בעלי חיים בע"מ

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענינים מינהליים בחיפה (כב' השופטת ב' בר-זיו).

המשיבים מפעילים עסקי חזיריות בשטחי המבקשת. בשנת 1992 הוקם על ידי המבקשת קו ביוב המוליך שפכים מן החזיריות ומתחבר לקו הביוב של העיר שפרעם השייך לאיגוד ערים חיפה (ביוב) (להלן הקו הישן ). בעת שהוקם הקו הישן לא היתה קיימת מערכת ביוב מוסדרת בשאר שטחי המבקשת והקו שימש אך ורק את המשיבים. בהסכם שנחתם בין המבקשת לבין האיגוד בקשר להקמת הקו והפעלתו נכתב בין היתר כי המשיבים ימסרו לאיגוד מדי חודש את כמות הביוב שרוקנה מן החזיריות, וכמות זו תקוזז מהכמות הכללית של הביוב המועבר משטחי המבקשת. בשנים 2001- 2002 הותקנה מערכת ביוב בכל תחומי המבקשת. מערכת זו מתחברת לקו הישן ומשם מוזרם הביוב לקו שפרעם. על רקע התקנת מערכת הביוב הכוללת לישוב נשלחה למשיבים הודעת תשלום בגין היטל ביוב. המשיבים עררו על הודעת התשלום בפני ועדת הערר בטענות שונות. לעניין הבקשה שלפני חשובה טענת המשיבים כי הם פטורים מתשלום ההיטל בגין הקמת המערכת החדשה כיוון שנשאו בעלויות ההקמה של הקו הישן.

ועדת הערר קבעה כי על פי ההלכה היטל הביוב מוטל בגין כלל עבודות הביוב המתוכננות ברשות ולא בגין עבודה ספציפית ולפיכך החובה העקרונית לשלם את ההיטל מוטלת גם על המשיבים. אולם, הוועדה קבעה כי בנסיבות העניין פטורים המשיבים מתשלום ההיטל, וזאת לפי הוראת סעיף 27 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"ב-1962, הקובע כי בנכס שכבר שולמו עליו דמי השתתפות בגין התקנת ביוב לא יחויב בעל הנכס בהיטל לגבי השלב שבגינו כבר שולם. ועדת הערר קבעה שלא היתה בפניה כל ראיה שבמסגרת הקמת מערכת הביוב הכללית של הכפר בוצע שידרוג או שיפוץ לקו הישן המשמש את המשיבים. כמו כן קבעה הוועדה כי ניתן ללמוד על קיומה של הסכמה בין הצדדים לפיה המשיבים ישאו בעלויות המשולמות לאיגוד בגין הקו הישן, ובכלל זה גם עלויות ההקמה. זאת למדה הוועדה משתיים: ראשית, הצדדים לא הגישו לה תחשיב של עלויות הקמת הקו לעומת התשלומים בהם נשאו המשיבים, ומכך הסיקה הוועדה שקיימת הסכמה לפיה המשיבים ישאו לזמן בלתי מוגבל בעלויות השימוש וההקמה של הקו ללא התחשבנות עם המבקשת. שנית, מן העובדה שבהסכם בין המבקשת לבין האיגוד נטלו המשיבים על עצמם חיובים ישירות מול האיגוד. לפיכך קבעה הוועדה שהמשיבים נשאו בהיטל הביוב בגין הקו הישן דרך התשלומים השוטפים ששילמו במהלך השנים לאיגוד ואין לחייבם בגין הקמת המערכת הכללית.

המבקשת ערערה על הכרעת הוועדה לבית המשפט לעניינים מינהליים. בית המשפט קבע כי הנמקת ועדת הערר לעניין אי הבאת תחשיבים מדויקים של עלות הקמת הקו מול סך התשלומים ששילמו המשיבים צריכה היתה להביא לכאורה דווקא לדחיית הערר כיוון שהמשיבים לא הוכיחו את טענתם כי הם נשאו בתשלום ההיטל בגין הקו הישן. בית המשפט קבע שגם אם היתה הסכמה בין הצדדים לפיה שילמו המשיבים תשלומים ישירות לאיגוד, אין בכך כדי להוכיח את טענת המשיבים לפיה במסגרת תשלומים אלה שולם גם ההיטל בגין הקמת הקו. עם זאת קבע בית המשפט שמבחינת חוק הביוב ייתכן מצב בו תשלום אגרת הביוב מגלם בתוכו גם את תשלום ההיטל. לפיכך החזיר בית המשפט את הדיון לוועדת הערר על מנת שיובאו בפניה ראיות בדבר התשלומים וההוצאות של שני הצדדים. בית המשפט הנחה את ועדת הערר לקבוע על סמך הראיות שיובאו האם אכן נשאו המשיבים בפועל בהיטל הביוב בגין התקנת הקו הישן, ובאיזו מידה, אם בכלל, יש לחייבם בהיטל בגין הקמת מערכת הביוב החדשה.

על פסק דינו של בית המשפט לענינים מינהליים מבקשת המועצה המקומית רשות לערער. בבקשתה טוענת המבקשת כי בית המשפט לענינים מינהליים שגה כאשר החזיר את הדיון לוועדת הערר ולא הכריע בטענות המשפטיות שעלו בפניו. טענתה המרכזית של המבקשת היא שבית המשפט צריך היה להידרש לשאלה האם תשלומים ששולמו לגוף שאינו הרשות המוסמכת לגבות את היטל הביוב יכולים להיחשב כדמי השתתפות לצורך סעיף 27 לחוק הביוב. כמו-כן מעלה המבקשת טענות שונות בדבר קביעות עובדתיות שקבעו ועדת הערר ובית המשפט לענינים מינהליים. כפי שאבאר, אין צורך להתעכב על טענות אלו לעת הזו.

בית המשפט לענינים מינהליים לא הכריע בכל הטענות שהועלו על ידי המבקשת כיוון שסבר שלצורך בירור המחלוקת בין הצדדים נדרש בירור עובדתי נוסף שראוי שייעשה בפני ועדת הערר. אכן, תוצאות הבירור העובדתי המשלים יכולות להביא לצמצום המחלוקות בין הצדדים ולייעול ההכרעה השיפוטית, שכן השאלה מהן העלויות בהן נשאו המשיבים במסגרת תשלום האגרות לאיגוד יכולה להשליך על שאלת חבותם בגין הקמת מערכת הביוב החדשה. בירור עובדתי זה יכול להשפיע גם על ההכרעה בטענה המרכזית של המבקשת בבקשה שלפני. במצב זה, בו החזרת הדיון לוועדת הערר נדרשת על מנת לברר עד תום סוגיה עובדתית מרכזית בתיק, לא מצאתי כי יש עילה להתערב בהחלטת בית המשפט לענינים מינהליים (ראו: בר"ם 8499/06 אליאב נ' עיריית הרצליה (טרם פורסם, 15.11.2006)). למבקשת לא נגרם עוול בהחזרת הדיון לוועדת הערר שכן שמורה לה הזכות להשיג על מסקנות ועדת הערר ולהעלות את טענותיה, ככל שיהיו, בפני בית המשפט לענינים מינהליים (ראו והשוו: רע"א 11057/04 אלטורי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 2.5.2005)) ואם תהא הצדקה לכך גם בבקשת רשות ערעור לבית משפט זה. לפיכך דין הבקשה להידחות.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.