בר"מ 6669/21 פלוני נ. מתאם פעולות הממשלה בשטחים- ועדשת המאוימים

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 20.9.2021 (עת"ם 30909-09-21, השופטת א' נחליאלי חיאט ). בית המשפט המחוזי דחה בקשה למתן צו ביניים שהגישו המבקשים בגדרה של עתירה מנהלית.

2.

המבקשים הם תושבי האזור שמבקשים לקבל היתר לשהות בישראל בשל טענת מאוימות. לטענתם, הם נמלטו מהכפר שבו התגוררו בעקבות חשש לחייהם על רקע שיתוף פעולה עם גורמי ביטחון ישראלים.

3.

המבקשים פנו לוועדת המאוימים בבקשה לקבל היתר שהייה זמני, ובהמשך לכך זומנו לתחקור אצל קצינת המאוימים בנציגות תרקומיא. קצינת המאוימים דחתה את הבקשה. המבקשים הגישו מספר עררים למרכזת של ועדת המאוימים ונדחו.

4.

מקורה של הבקשה דנן בעתירה שהגישו המבקשים ביום 20.9.2021 לבית המשפט המחוזי. בד בבד עם הגשת העתירה הגישו המבקשים גם בקשה למתן צו ביניים לפיו הם לא יורחקו משטחי ישראל עד להכרעה בעתירה.

5.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה למתן צו ביניים, מבלי לבקש את

תגובת המשיב. בהחלטתו ציין בית המשפט המחוזי כי לבקשה לא צורפו המסמכים הדרושים לביסוסה. בית המשפט המחוזי הדגיש כי המסמכים שצורפו לבקשה, ובפרט המסמך הנחזה להיות גזר דין בעניינם של המבקשים, אינם ברורים וחסרים בהם הפרטים הרלוונטיים. כן צוין כי לא צורפו כלל המסמכים הרלוונטיים מההליך שהתקיים בפני קצינת המאוימים. בנוסף, בית המשפט המחוזי התייחס לכך שהמבקשים לא מיצו טענותיהם בערר שהגישו על החלטת קצינת המאוימים, במובן זה שלא העלו בו טענות קונקרטיות לגופם של דברים.

6.

בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. המבקשים טוענים כי הגישו מסמכים שונים המבססים את הסכנה הנשקפת להם. בראשם, כך נטען, מצויים מסמכים אשר מהווים לטענת המבקשים כתב אישום וגזר דין שניתן בעניינם. לפי הטענה, אלה מלמדים על כך שהמבקשים נמצאו אשמים בבגידה, והושת עליהם עונש מוות. את הפגמים במסמכים מסבירים המבקשים במצב המשפטי בשטחי הרשות הפלסטינית. לגישתם נשקפת סכנה ממשית לחייהם ואף מאזן הנוחות נוטה לטובתם.

7.

בהחלטתי מיום 7.10.2021 הוריתי על הגשת תשובה לבקשה. ביום 12.10.2021 הגיש המשיב את תשובתו, במסגרתה טען כי דין הבקשה להידחות על הסף בהתאם לאמות המידה המצמצמות שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור על החלטות שעניינן סעד זמני. המשיב מציין כי עניינם של המבקשים נבחן הן על ידי קצינת המאוימים והן על ידי בית המשפט המחוזי, שקבע בהחלטה מנומקת כי קיים חוסר מהותי בתימוכין לטענות המבקשים.

8.

לגופו של עניין המשיב טוען שסיכויי העתירה נמוכים, שכן תחקורו של המבקש 1 מעלה כי לא שימש כסייען לכוחות הביטחון הישראליים, וכי קיים פער בין המאוימות אותה הציג בתחקיר לבין הטענות שנטענו בבקשות שהוגשו. בהתייחסו למאזן הנוחות, טוען המשיב כי בית המשפט המחוזי העלה ספקות משמעותיים ביחס למסמכים אשר הוגשו על ידי המבקשים לשם הוכחת הסכנה הנשקפת להם, וציין כי המבקשים לא הצליחו להפריך או ליישב קשיים אלו. על כן, לגישתו, המבקשים לא הוכיחו את הנזק שיגרם להם מאי מתן צו הביניים המבוקש. בנוסף, נטען כי לא קיימת אינדיקציה מגורמי הביטחון לטענות המאוימות המועלות בעתירה.

9.

לאחר עיון בבקשה, בחומרים שהוגשו ובתשובת המשיב, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

10.

כידוע, ככלל ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לסעדים זמניים (ראו למשל: בר"ם 5398/20 פלוני נ' משרד הביטחון , פסקה 13 (19.8.2020)). אכן, כל טענת מאוימות צריכה להיבחן בכובד ראש ובזהירות המתבקשת. אולם, מבלי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי העתירה, בשלב הנוכחי לא מצאתי כי המבקשים הצליחו להרים את הנטל להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. המבקשים לא נתנו הסברים המניחים את הדעת בנוגע לספקות שהעלה בית המשפט המחוזי ביחס למסמכים אותם הגישו.

11.

בצד האמור, למותר לציין כי המבקשים רשאים לחזור ולהגיש בקשה עדכנית לקצינת המאוימים. זאת, ככל שיהיה בידיהם להציג תשתית עובדתית קונקרטית ברורה יותר לטענות שלהם, או להסביר את הפערים עליהם הצביע בית המשפט המחוזי בדבר המסמכים שהוגשו.

12.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות המקרה, איני עושה צו להוצאות. לפנים משורת הדין, ועל מנת לאפשר למבקשים שהות להגיש לקצינת המאוימים בקשה שתהיה נתמכת כדבעי, ככל שיחפצו בכך, אני מורה כי לא יינקטו כנגדם הליכי אכיפה למשך שבעה ימים מיום מתן החלטה זו.