בר"מ 6899/21 פאדי ג'באלי נ. משרד החקלאות ופיתוח הכפר

1.

המבקשים הגישו ביום 24.11.2020 עתירה (מתוקנת) שכוונה לסירוב המשיב 2, מנהל השירותים הווטרינריים (בפועל) במשרד החקלאות ופיתוח הכפר, להנפיק להם רישיונות לייבוא בקר מרומניה לישראל (המבקש 1 הוא בעל מניות ומנהל במבקשות 4-2). כנטען בעתירה, בתמצית, הסירוב נעשה בחוסר סמכות ובניגוד להוראות הדין תוך שהוא נשען על שיקולים זרים. במסגרת דיון שהתקיים בעתירה ביום 7.2.2021 הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין. במסגרת ההסכמה הוחלט בין היתר שהעתירה תידחה ושהמבקשים יגישו בקשות לקבלת רישיונות ייבוא שיאושרו בהתאם לנהלים. לענייננו, חשובים התנאים הבאים שנקבעו בהסכמת הצדדים:

"ג.

[המבקשים – ע' פ'] יגישו בקשה לקבלת היתר לעשות שימוש בממשק הממוחשב להעברת בקר של המשיב 1.

המשיבים יבחנו בהתאם לנהלים את בקשת [המבקשים – ע' פ'] לעשות שימוש בממשק הממוחשב להעברת בקר ובהעדר מניעה טכנית תאושר הבקשה תוך 7 ימי עבודה.

ד.

[המבקשים – ע' פ'] ידווחו למשיב 1 על כל ראש בקר שהם מייבאים בעתיד מיד עם הגעתו לארץ או כשהוא נמצא במקום ההסגר.

ה.

לאחר הגשת הדיווח כאמור בסעיף ד' לעיל למערכת הממוחשבת, [למבקשים – ע' פ'] הזכות לבחור אם להוציא את הבקר ליעד מאושר באחת מהשיטות כדלקמן:

1.דיווח למערכת הממשק הממוחשב להעברת בקר אצל המשיב 1, על הבקר שהם מוציאים והמערכת הממוחשבת תאשר את הוצאת הבקר בתנאי שהבקר יועבר ליעד מאושר.

2.ימלאו אחר הוראות המשיבים לפי הנהלים הקיימים היום ויקבלו היתר ידני כנהוג היום אצל המשיב 1, לפני הוצאת הבקר".

כאמור בהסכמת הצדדים נקבע למעשה שהעותרים יוכלו לעשות שימוש במערכת ממוחשבת להעברת בקר (בהיעדר מניעה טכנית לעשות כן; להלן: המערכת הממוחשבת או המערכת ) וכן יוכלו לדווח על הוצאת כל ראש בקר שהם ייבאו לארץ ל"יעד מאושר" באמצעות דיווח במערכת הממוחשבת או באמצעות קבלת היתר ידני. למען הנוחות יוער שכעולה מהחומרים שלפניי, הכוונה היא לשימוש במערכת ממוחשבת להוצאת היתרי הובלה לבקר מיובא ממקום ההסגר (שאליו הגיע לאחר שיובא ארצה) למשקי הפיטום. זאת, להבדיל ממילוי טופס וקבלת היתר ידני להובלה כאמור.

2.

ביום 17.2.2021, לאחר פנייה מבא כוח המבקשים, הבהיר המשיב 2 כי אין אפשרות שהמבקשים יעשו שימוש במערכת הממוחשבת. צוין כי אפשרות זו הוצעה בבית המשפט על בסיס הנחה שגויה שניתן לעשות שימוש במערכת זו גם בעניינם של ראשי בקר מיובאים, אך התברר כי לשם כך נדרש פיתוח נוסף של המערכת. המשיב 2 מסר כי הועברה דרישה לפיתוח דחוף של המערכת הממוחשבת כך שניתן יהיה לעשות בה שימוש גם לצורך העברות בקר מיבוא. לבסוף, הודגש כי הדבר אינו מונע מהמבקש 1 לעשות שימוש באפשרות השנייה שנקבעה בהסכמת הצדדים – לקבל היתר ידני. בהמשך לכך, כחודשיים לאחר שניתן פסק הדין, הגישו המבקשים בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט (להלן גם: הפקודה ). כנטען בבקשה, המשיבים סירבו לבקשת המבקשים לעשות שימוש במערכת הממוחשבת ובכך הפרו את פסק הדין שניתן בהסכמה. זאת, כנטען, לאחר שהמשיבים "הטעו" את בית המשפט בדבר האפשרות לעשות שימוש במערכת הממוחשבת. משכך, ביקשו המבקשים לכוף את המשיבים בקנס ולאשר את שימוש המבקשים במערכת הממוחשבת. המשיבים בתגובתם חזרו על האמור במכתב המשיב 2 וציינו שהדברים שנאמרו במסגרת הסכם הפשרה, שלפיהם ניתן יהיה לעשות שימוש במערכת הממוחשבת נאמרו בשגגה בתום לב ומתוך מחשבה שהדבר אפשרי. עוד ציינו המשיבים כי לשיטתם, לא ניתן להגיש נגד המדינה הליכים לפי פקודת ביזיון בית משפט.

3.

בית המשפט המחוזי קיים דיון במעמד הצדדים ובמסגרתו התגלעה מחלוקת עובדתית בשאלה אם ליבואני בקר אחרים קיימת אפשרות לעשות שימוש במערכת – חרף טענות המשיבים. משכך, הורה בית המשפט בסוף הדיון כי כל אחד מהצדדים יגיש לבית המשפט דוגמאות להיתרי הובלה. בכלל זאת, נקבע כי המבקשים יגישו לבית המשפט היתרי הובלה ממוחשבים ויציינו אם מדובר בהיתר הובלה ממקום הסגר. לאחר שהוגשו דוגמאות כאמור, דחה ביום 25.7.2021 בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד (כב' השופטת העמיתה ז' בוסתן ) את הבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט. נקבע כי המקרה דנן לא בא בקהל המקרים שמצדיקים הטלת סנקציה לפי הפקודה. בית המשפט ציין כי השתכנע, כטענת המשיבים, שלא ניתן כיום לאפשר למבקשים לעשות שימוש במערכת הממוחשבת מאחר שאין אפשרות להנפיק באמצעותה אישורי ההעברה ממקום הסגר למשק פיטום. בית המשפט הוסיף כי מאחר שדוקטרינת הבזיון משמעותה הטלת סנקציה יומית עד להפסקת ההפרה, ההליך דנן אינו רלוונטי וזאת מאחר שאין באפשרות בית המשפט לחייב את המשיבים להעניק למבקשים שימוש במערכת שאינה קיימת. בבחינת למעלה מן הצורך, התייחס בית המשפט גם לעצם האפשרות לכוף את המדינה מכוח פקודת בזיון בית משפט, אך מצא להשאיר שאלה זו בצריך עיון. לצד זאת הוסיף בית המשפט כי "ראוי ומצופה היה אילו היו מבררים המשיבים את היתכנות התחייבותם לפני העלאתה בפני המבקשים תוך גרירת הצדדים לניהול הליכים מיותרים" (סעיף 27 להחלטה). לבסוף, ציין בית המשפט כי שקל אם לחייב את המשיבים בהוצאות המבקשים, אך מאחר שלא נמנעה מהמבקשים האפשרות לעשות שימוש בהיתר ידני ומאחר שהמבקשת 4 ייבאה בפועל 650 ראשי בקר בחודש מרץ 2021, לא מצא לעשות כן.

4.

מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה טוענים המבקשים ששגה בית המשפט לעניינים מינהליים כשדחה את בקשתם. לדבריהם, הוכח במקרה דנן שאכן קיימת מערכת ממוחשבת כאמור, שנמצאת בשימוש יבואנים אחרים. משכך, היה על בית המשפט לחייב את המשיבים להתיר למבקשים לעשות שימוש במערכת האמורה. אף אם כדברי המשיבים, אין ביכולתה של המערכת להפיק את האישורים שנדרשים למבקשים (וזאת מאחר שניתן לעשות בה שימוש רק לצורכי דיווח על ראשי בקר "מקומיים"), היה על המשיבים לתת למבקשים אישור לעשות שימוש בה מכוח דוקטרינת "הביצוע בקירוב". לדברי המבקשים, התחייבות המשיבים לאפשר שימוש במערכת הממוחשבת, הייתה רכיב מהותי בהגעתם לפשרה שהושגה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. אף מבלי לטעת מסמרות בשאלת אמת המידה המתאימה לבחינת בקשות מסוג זה, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים (בר"ם 6749/19 ברקוביץ נ' המועצה המקומית מבשרת ציון , פסקה 11 (30.10.2019) ; בר"ם 694/19 יו"ר ועד תושבי שכונת צפון ירושלים נ' עיריית ירושלים , פסקה 4 (21.2.2019)). עיקר חיציהם של המבקשים מופנים למעשה להכרעתו העובדתית של בית המשפט לעניינים מינהליים ושלפיה אין בנמצא – בעת הנוכחית – אפשרות שהמבקשים ישתמשו במערכת הממוחשבת לצרכיהם. בית המשפט הגיע למסקנה זו לאחר שקיים דיון במעמד הצדדים; התרשם מדבריו של המשיב 2 בדיון; וקיבל דוגמאות להיתרים שהגישו הצדדים (ואף ביקש הבהרה מהמשיבים בדבר הדוגמאות שהציגו המבקשים). בית המשפט קבע זאת גם לאחר שנתן דעתו לקיומה של מערכת שנמצאת בשימוש יבואן אחר. לא מצאתי כי טענות המבקשים בבקשה דנן מקימות עילה להתערב בהכרעה עובדתית זו. משכך, קיים קושי בבקשת המבקשים לכוף את המדינה בקנס ליתן להם לעשות שימוש במערכת שלא ניתן להנפיק באמצעותה בשלב זה את ההיתרים הנדרשים להם.

6.

אכן, כפי שציין גם בית המשפט לעניינים מינהליים, ראוי היה שהמשיבים היו מוודאים – מבעוד מועד – שיש היתכנות ממשית לאפשרות שאותה הציגו בבית המשפט בדבר שימוש במערכת הממוחשבת. הגם שכך, נדמה שאין מחלוקת שלא נמנעה מהמבקשים האפשרות לעשות שימוש בהיתר ידני (כפי שצוין גם בהסכמות הצדדים, סעיף ה.2); שהמבקשת 4 אף עשתה שימוש באפשרות זו וייבאה בקר לארץ; ושהמשיבים ציינו כי בכוונתם לקדם פתרון מחשובי לסוגיה זו. משאלה הם פני הדברים, מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט לעניינים מינהליים כי אין מקום לעשות במקרה דנן שימוש בכלים הקבועים בפקודת בזיון בית משפט. בנסיבות אלו אף לא נדרשת הכרעה בשאלת תחולתה של הפקודה על המדינה (ראו והשוו: בר"ם 6261/13 באקי נ' משרד הפנים , פסקה 13

(3.11.2013) ; דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד – משפט מינהלי דיוני 503-501 (2017) ).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.