בר"מ 6989/17 דניאל מלול נ. פקיד שומה אילת

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 2.8.2017 (ע"מ 62251-03-14, השופט ג' גדעון ). בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי בקשה לעיכוב ביצוע שהגישו המבקשים ביחס לפסק דינו מיום 8.6.2017 שנסב על חובות המס שלהם.

רקע והליכים קודמים

2.

ברקעה של הבקשה שבפני עומדים חובות המס של המבקשים. המשיב, פקיד שומה אילת, הוציא למבקשים, שהם בני זוג, שומה לשנות המס 2012-2008 (להלן: התקופה הרלוונטית ). המבקשים חיו באירופה במשך שנים וניהלו שם עסקים שונים. בשנת 2000 שבה המבקשת לארץ, ובשנת 2003 שב גם המבקש. המבקשים לא דיווחו על הכנסה מעסק כלשהו בישראל במהלך התקופה הרלוונטית, ולטענתם המשיכו להתפרנס מעסקיהם בחו"ל ומהשכרת נכסי נדל"ן בארץ.

3.

בעקבות חקירה שערך המשיב מצא כי בתקופה הרלוונטית ניהלו המבקשים מספר מועדוני הימורים באילת, אשר הניבו להם הכנסות בסך של 10 מיליון שקל לפחות. כמו כן, מצא המשיב כי המבקשים נמנעו מלדווח על הכנסה שנתית מעסק בגרמניה, בסך 40,000 שקל בשנה לפחות. בהמשך לכך, המשיב הוציא למבקשים שומה לפי מיטב השפיטה וחייב אותם, בסך הכול, בתשלום מס מוגדל בסך 7,186,588 שקל.

4.

ההליך הפלילי – נגד המבקשים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת"פ 40883-02-13) שייחס להם, בין היתר, עבירות רבות של ניהול משחקים אסורים, הלבנת הון, מרמה ועבירות מס. ביום 10.5.2017 הורשעו המבקשים בעבירות שיוחסו להם (סגן הנשיאה נ' זלוצ'ובר ).

5.

הליכי גבייה – ביום 20.3.2013, במסגרת הליך גביית המס, הוציא בית המשפט המחוזי, לבקשת המשיב, צו עיקול זמני על רכושם של המבקשים, לרבות חשבונות בנק, כלי רכב, נדל"ן וכסף מזומן שנתפס ברשותם, וזאת בהתאם לסמכותו לפי סעיף 194(ג)(2) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (ת"א 39630-03-13, הנשיא י' אלון ). בקשה לבטל את צו העיקול נדחתה ביום 28.8.2013.

6.

ערעור המס – המבקשים הגישו ערעור על שומת המס שהוצאה להם לבית המשפט המחוזי, אשר הוליד את פסק הדין שעל עיכוב ביצועו נסב ההליך דנן. במסגרת הערעור טענו המבקשים, בעיקרו של דבר, כי בפני המשיב לא עמדה תשתית ראייתית מספקת לביסוס מסקנתו בדבר עסקי ההימורים שניהלו. כמו כן, נטען כי השומה שגויה לגופה, והועלו טענות הפליה ואכיפה בררנית.

7.

ביום 8.6.2017 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורם של המבקשים לאחר שמצא כי קביעתו של המשיב לפיה המבקשים ניהלו עסקי הימורים בתקופה הרלוונטית מבוססת על תשתית ראייתית מוצקה. כמו כן, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום להתערב בשומה שהוציא המשיב למבקשים על פי מיטב השפיטה, וזאת בין היתר נוכח ההלכה הקובעת שמקום בו המבקשים לא ניהלו ספרים בגין עסקיהם לא יתערב בית המשפט בשומה אלא אם ייווכח כי זו בלתי סבירה בעליל. לבסוף, דחה בית המשפט המחוזי את טענתם של המבקשים לשרירות, התנכלות והפליה.

8.

ביום 2.7.2017 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו, וזאת עד להחלטה אחרת שתינתן בבית משפט זה במסגרת ערעור

שיוגש על פסק הדין.

9.

ביום 2.8.2017 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה באופן חלקי, בקבעו כי יעוכב מימוש העיקולים שהוטלו על דירות מגורים שהזכויות בהן שייכות למבקשים ומשמשות כדירות להשכרה (להלן: הדירות המושכרות ), להבדיל מנכסים אחרים. בהחלטתו ציין בית המשפט המחוזי, בזהירות הנדרשת, כי סיכויי הערעור לא נחזים להיות גבוהים. בית המשפט המחוזי אף ציין כי לא ניתן לצפות לקשיים בהשבת כספים מידי המדינה במצב שבו יתקבל הערעור, וכן כי לא צפוי קושי להשיב את סכומי שווי המיטלטלין, לרבות רכבים, אם ימומש עיקולם. יחד עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי עלול להיווצר קושי בהשבת המצב לקדמותו אם ימומשו הדירות, וזאת נוכח שינויים אפשריים בערכן.

הבקשה לרשות ערעור

10.

ביום 7.9.2017 המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בעניין עיכוב הביצוע, היא הבקשה שבפני. בד בבד, הגישו המבקשים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לבית משפט זה.

11.

בבקשת רשות הערעור טוענים המבקשים כי בחינת סיכויי הערעור ומאזן הנוחות מטים את הכף לטובת היעתרות לבקשה לעיכוב לביצוע.

12.

באשר לסיכויי הערעור, המבקשים טוענים כי בקביעת הממצאים העובדתיים על-ידי בית המשפט המחוזי נפלו פגמים שיורדים לשורש העניין, ועל כן מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות של ערכאת הערעור בממצאים. בעניין זה טוענים המבקשים כי הם כלל לא ניהלו עסקי הימורים וכי אלה נוהלו על-ידי אחרים בנכסים ששכרו מהם, וזאת ללא ידיעתם של המבקשים. מקורם של הכספים שהופקדו בחשבונם, כך נטען, היה בתמורה כנגד שכירת נכסים בבעלותם. בנוסף, נטען כי אחד השוטרים, שהודעותיו שימשו את התביעה, פעל ממניעים אישיים וזאת על מנת לפגוע במבקש שפעל, כך נטען, כמקור של מח"ש. כמו כן, מצביעים המבקשים על סתירות נטענות בחלק מן העדויות בפרשה שעליהן התבסס בית המשפט המחוזי בפסק דינו, וכן על סתירות בין הודעותיהם של חלק מהעדים במשטרה לעדויותיהם בבית המשפט. המבקשים שבים וטוענים כי השומה שהוצאה להם התבססה על קטעים סלקטיביים מהודעות שנמסרו במשטרה. לפיכך, נטען כי השומה שהוצאה למבקשים על פי מיטב השפיטה היא בלתי סבירה אף לגופה. המבקשים אף שבים ומעלים טענות של אכיפה סלקטיבית.

13.

באשר למאזן הנוחות, נטען כי מצבו הבריאותי של המבקש, שהוא אדם מבוגר ונכה, מצדיק היעתרות לבקשה לעיכוב ביצוע, ככל שהדבר נוגע למימוש רכב הנכה המשמש את המבקש (להלן: הרכב ). כמו כן, נטען כי מימוש דמי השכירות שמקבלים המבקשים על דירות שבבעלותם, כספים שעל פי הנטען מהווים מקור הכנסה יחיד בעבורם, יפגע בתנאי מחייתם הבסיסיים לרבות תרופות להן זקוק המבקש.

14.

בהחלטתי מיום 7.9.2017 הוריתי למשיב להגיש את תגובתו לבקשה, תוך התייחסות פרטנית לטענות שעניינן מימוש הרכב והטלת עיקול על דמי השכירות, בזיקה למצבו הבריאותי הנטען של המבקש.

15.

בהתאם לכך, ביום 17.9.2017 הגיש המשיב את תגובתו לבקשה לרשות ערעור. בתגובתו הדגיש המשיב כי נוכח הצהרת המבקש כי הרכב נחוץ לו לשימושו האישי עקב נכותו, המשיב אינו עומד על העיקול שהוטל על רכב הנכה, וזה יוסר. יחד עם זאת, המשיב טען כי דין הבקשה להידחות בכל הנוגע לדמי השכירות שמקבלים המבקשים מהדירות המושכרות. לשיטתו, המבקשים לא עמדו בנטל להראות כי קיום פסק הדין יגרום להם נזק בלתי הפיך לנוכח העובדה כי נמנעו מלצרף מסמכים רלוונטיים שמהם ניתן ללמוד על הכנסותיהם מלבד האישור אותו צירפו בעניין קצבת נכות המשולמת למבקש בשיעור של 1,200 שקל בחודש. המשיב טען כי ניתן להניח שהמבקשים הם בעלי אמצעים כלכליים על רקע עסקי ההימורים שניהלו, וכי מכל מקום אין די בהצהרה על מצבם הכלכלי אשר אינה מגובה באסמכתא. לבסוף טען המשיב כי אם יזכו המבקשים בערעור לא צפוי כל קושי להשיב את המצב לקדמותו, זאת נוכח מיהות הצדדים. לצד זאת, טען המשיב כי סיכויי הערעור להתקבל נמוכים ביותר, בהתחשב בכך שהוא מכוון בעיקרו כנגד קביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי.

16.

למען שלמות התמונה, יצוין כי בהתאם לבקשה שהוגשה ביום 13.10.2017, ביום 15.10.2017 ניתנה החלטה לפיה העיקול על דמי השכירות שמקבלים המבקשים מהדירות שבבעלותם יעוכב עד למתן החלטה אחרת (השופט ג' קרא ). עוד יצוין כי בהחלטתי מיום 23.10.2017 הוריתי למבקשים להגיש תגובה משלימה שבה התבקשו להבהיר באופן מפורט האם עומדים לרשותם כספים או זכויות במוסדות פיננסיים או בנקים, שטרם מומשו או עוקלו.

17.

ביום 24.10.2017 הגישו המבקשים תגובה משלימה כאמור ובה הבהירו כי הוטל עיקול על חשבונות הבנק העומדים לרשותם בבנק הבינלאומי ובבנק הפועלים, כמו גם על נכסיהם, לרבות נכסי הנדל"ן, וכי ביום 11.10.2017 אף מומשו כל הכספים שהיו בחשבון בבנק הבינלאומי בסך 618,674 שקל. כמו כן הצהירו המבקשים כי לא עומדים לרשותם כספים או זכויות במוסדות פיננסיים או בבנקים נוספים. יצוין כי התצהיר שצורף לתגובה המשלימה נחתם על-ידי המבקשת בלבד.

18.

המשיב הגיש תגובה נוספת מטעמו ביום 1.11.2017, לאחר שנעתרתי לבקשתו לעשות כן בהחלטתי מיום 26.10.2017. המשיב הבהיר כי טרם הטיל עיקול על דמי השכירות שמקבלים המבקשים מהדירות המושכרות. יחד עם זאת, הדגיש המשיב כי הוא עומד על זכותו להטיל עיקול גם על כספים אלה. כמו כן, הודגש כי כיוון שעד היום טרם הוטל עיקול על דמי השכירות, יש להניח שהמבקשים צברו עד כה סכומים לא מבוטלים העומדים לרשותם.

דיון והכרעה

19.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש להעניק רשות ערעור, לדון בבקשה כאילו הוגש ערעור לפיה, ולקבל את הערעור בחלקו, כמפורט להלן.

20.

אכן, כלל הוא שבית המשפט לא ייטה לעכב ביצועו של פסק דין כספי. הטעם לכך הוא שככלל ניתן לומר שהנזק אשר עלול להיגרם מביצועו של פסק דין כספי הוא אינו בלתי הפיך (ראו: ע"א 3827/14 עוז והדר בניה בע"מ נ' מפלס רם בניה ופיתוח בע"מ , פסקה 17 (3.7.2014); רע"א 3924/16 עקילה נ' רשות הפיתוח במובן חוק רשות הפיתוח , פסקה 14 (22.6.2016)). לכך יש להוסיף כי הערעור מכוון ברובו כלפי קביעות עובדתיות ומכאן שסיכויי הערעור אינם נחזים להיות גבוהים במיוחד, הגם שאיני קובעת מסמרות בעניין זה.

21.

אולם, בנסיבות העניין, ובהתחשב במכלול העיקולים השונים שהוטלו, סבורה אני כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם של המבקשים באופן שמצדיק היעתרות חלקית לבקשה לעיכוב ביצוע ככל שהדברים נוגעים לסכום כסף בסיסי שישמש אותם לצרכי מחיה. לעניין זה יש להתחשב בגילו ובמצבו הבריאותי של המבקש, ובכלל זה בטיפולים הרפואיים שלהם הוא נזקק. בצד זאת, לא השתכנעתי כי דמי השכירות בסך 18,000 שקל נדרשים במלואם להבטחת צרכי מחייתם הבסיסיים של המבקשים, והמבקשים אף לא הציגו טיעון מפורט בעניין זה. לפיכך, אני סבורה כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי בלבד, שיבטיח כי בידיהם של המבקשים יוותרו רק חלק מדמי השכירות החודשיים. האיזון הראוי בין השיקולים מוביל לדעתי למסקנה כי עד להכרעה בערעור לא יוטל עיקול על סכום העולה על 9,000 שקל בחודש מתוך דמי השכירות הכוללים שיקבלו המבקשים מהדירות המושכרות.

22.

בהתחשב בהצהרתו של המשיב מיום 17.9.2017, לפיה העיקול אשר הוטל על רכב הנכה של המבקש יוסר, איני נדרשת לחלק זה בבקשה, שמתייתר ממילא. כמו כן, לא מצאתי לנכון להתייחס לבקשה להסרת העיקול מהחשבון בבנק הבינלאומי, שהועלתה לראשונה במסגרת התגובה המשלימה שהגישו המבקשים ביום 24.10.2017.

23.

סוף דבר: הערעור מתקבל בחלקו, כמפורט לעיל בפסקה 21. לנוכח מיהות הצדדים, שיעור הסכום המעוכב והשיקולים שפורטו שם אינני רואה מקום לחייב את המבקשים בהמצאת ערבות להבטחת נזקיו של המשיב. אין צו להוצאות.