בר"מ 7134-23 בר"מ 7134-23

1.בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בעמ"ן 28056-02-23 (השופטת ע' זינגר) (להלן: בית המשפט המחוזי), מיום 3.7.2023. בגדרו, נדחה ערעור על פסק הדין של בית הדין לעררים (ערר (י-ם) 1446/21) (להלן: בית הדין) מיום 28.12.2022, לפי חוק הכניסה לישראל התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל). במסגרת פסק דינו של בית הדין, נדחה ערר שעניינו בהחלטת המשיב, משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה, לדחות את בקשתו של המבקש 1 (להלן: המבקש) לקבלת מקלט מדיני בישראל.

רקע והליכים קודמים

2.המבקש, אזרח סין, יליד 1969, נכנס לישראל ביום 21.3.2004, עם רישיון עבודה מסוג ב/1, אשר היה בתוקף עד ליום 20.6.2009, מכוחו הועסק בענף הבנייה. עובר למועד פקיעת רישיונו, פנתה מעסיקתו – חברת בנייה, למשיב, בבקשה להארכת רישיונו עד לסוף שנת 2009, בטענה כי מדובר בעובד "מקצועי בתחום הריתוך". בקשה זו נדחתה, והמבקש נדרש לצאת מישראל. אולם, חלף יציאתו מן הארץ, נרשם המבקש ביום 30.8.2009 בנציבות האו"ם לפליטים, וביום 20.9.2009 הגיש בקשה לקבלת מקלט מדיני בישראל, בטענה כי הוא נתון בסכנת רדיפה על ידי הממשל הסיני, עקב היותו מתרגל אדוק של שיטת "פאלון גונג" (להלן: השיטה).

3.ביום 26.7.2012 נערך למבקש ראיון על ידי המשיב, במסגרתו סיפר כי אדם בעל זהות סינית, שזהותו המלאה אינה ידועה לו, מסר לרשויות בסין כי הוא מתרגל את השיטה, ואלו שלחו גורמים מטעמם לבית הוריו לברר עניין זה. עוד מסר המבקש כי נטל חלק במשמרת מחאה מול שגרירות סין בישראל, וכי עובדי השגרירות צילמו אותו ואת חבריו כאשר התאמנו בשיטה בחוף הים. לאחר בחינת הבקשה על ידי מנהל יחידת המסתננים אצל המשיב, הוא המליץ על העברתה ליחידה לטיפול במבקשי מקלט במִנהל אכיפה וזרים אצל המשיב (R.S.D – Refugee Status Determination) (להלן: היחידה).

4.ביום 26.2.2019 נערך למבקש ראיון עומק ביחידה, במסגרתו ציין כי הכיר את השיטה לראשונה בשנת 1998, אולם החל לתרגל אותה רק בשנת 2007. לטענתו, הוא עוסק בתרגול השיטה בתדירות של פעם בשבוע בחוף הים, ובשאר הזמן בביתו. המבקש ציין כי יש לו שני ילדים בסין, ילדה נוספת מנישואיו כאן בארץ, וכי בשנת 2017 חידש את דרכונו בשגרירות סין מבלי שנתקל בקשיים כלשהם.

5.בחוות הדעת של היחידה מיום 10.9.2019 נאמר כי הצהרות המבקש מלמדות על כך שעזב את מדינתו ממניעים כלכליים, והחליט לתרגל את השיטה לאחר הגיעו ארצה. בהמשך לכך, נקבע כי "מדובר במבקש שהינו מתרגל 'פאלון גונג' ברמה זוטרה [...] רשויות סין לא מודעות להיותו של המבקש מתרגל השיטה ולכל היותר היה להן חשש לא מבוסס שהנ"ל בדקו בצורה שטחית לפני 8 שנים וזנחו אותו לאחר מכן". על כן, נקבע כי הבקשה אינה עומדת בקריטריונים שבאמנת הפליטים, מאחר והמבקש לא הצליח להוכיח קיומו של "פחד מבוסס היטב" מפגיעה חמורה בחייו או בחירותו, באם ישוב למדינת מוצאו.

6.חוות הדעת של היחידה נדונה לפני הוועדה המייעצת לענייני פליטים, הפועלת מכוח הוראות נוהל 5.2.0012 – "נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל" (להלן: הוועדה) ביום 16.2.2020, ובתום הדיון הודיעו חברי הוועדה למבקש, כי בכוונתם לשקול את עמדותיהם בטרם קבלת החלטה. הוועדה התכנסה בשנית ביום 30.6.2020, והחליטה פה אחד כי בקשת המקלט אינה עומדת בקריטריונים שבאמנת הפליטים, ועל כן יש לדחותה. ביום 12.8.2020 קיבל שר הפנים את המלצת הוועדה, ודחה את בקשת המקלט.

7.לשלמות התמונה אציין, כי עובר לקבלת ההחלטה על-ידי הוועדה המייעצת, הוגש על ידי בא-כוח המבקש ערר לבית הדין בגין אי-מתן מענה לבקשת המקלט, ערר אשר נמחק לאחר קבלת ההחלטה. כמו כן, ביום 24.8.2020, לאחר דחיית בקשת המקלט, הגיש המבקש בקשה לעיון מחדש בהחלטה, זו נדחתה אף היא, מהטעם שלא הוצגו במסגרתה נסיבות או ראיות חדשות, וכן נוכח בעיות אמינות בגרסת המבקש.

8.עוד אציין, כי לאורך כל בחינת בקשתו, היה המבקש מיוצג, הן בראיונות שנערכו לו על ידי המשיב, הן בעררים שהגיש; וכן כי בתקופת בחינת בקשת המקלט, הוענק למבקש רישיון ישיבה זמני מכוח סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, אשר הוארך מעת לעת, ותוקפו פג עם קבלת ההחלטה בעניינו על ידי שר הפנים.

9.ביום 25.2.2021 הגיש המבקש ערר לבית הדין בירושלים, הוא הערר העומד ביסוד ההליך הנוכחי. במסגרתו, טען המבקש כי הוא מתרגל אדוק של השיטה, וכך גם אשתו, אם בנו, שעניינה תלוי ועומד לפני בית הדין; שהערכת האמינות שנעשתה לו, המטילה ספק באמינותו, שגויה מן היסוד; כי המשיב שקל את העדרה של 'רדיפת עבר', על אף שזו אינה דרושה לצורך הכרה בעילת מקלט, שכן היא יכולה לנבוע גם מחשש צופה פני עתיד; וכי אין יסוד לטענה כי פעל בחוסר תום לב במסגרת הוכחת טענתו ל-"פליטות במקום" (Sur Place – עילת פליטות שנולדה לאחר שהפליט יצא את מדינתו), שכן מימוש הזכות לביטוי פוליטי, בעניינו – תרגול השיטה מול שגרירות סין – אינו יכול להחשב כחוסר תום לב.

מנגד, טען המשיב כי דין הערר להידחות, שכן החלטתו היא מקצועית, מצויה בתחום סמכותו, והתקבלה לאחר בחינה מעמיקה ויסודית כדין. הוסבר, כי המשיב אינו חולק על העובדה כי מתרגלי השיטה ומשפחותיהם אכן נרדפים על ידי המשטר הסיני; ואולם מהבירור בעניינו של המבקש עלה כי לא הוכח פחד מבוסס היטב בעניינו הפרטני. עוד טען המשיב, כי בקשת המקלט הוגשה בשיהוי – בין שנה לשנתיים ממועד תחילת תרגול השיטה על-ידי המבקש – וכחודשיים לאחר סיום תקופת אשרתו בענף הבניין, ורק לאחר שבקשתו להאריך אשרה זו סורבה. לבסוף טען המשיב, כי המבקש נכשל בניסיונו להוכיח, כי הרשויות בסין מודעות לעובדה שהוא מתרגל את השיטה, ולראיה – המבקש טופל על ידי שגרירות ארצו, הונפקו לו דרכונים, רישיון הנהיגה שלו חודש, ואף לטענתו, בני משפחתו בסין אינם מוטרדים על-ידי הרשויות. לבסוף טען המשיב, כי הבקשה מבוססת על עילת "פליטות במקום", במסגרתה יש לבחון את תום ליבו של המבקש; תנאי תום הלב אינו מתקיים בעניינו של המבקש, שכן הוא פעל במודע ובמכוון מול שגרירות סין בארץ, ובכך 'ייצר' את הסכנה אשר הוא טוען כי מרחפת כעת מעל ראשו, במדינתו.

10.ביום 28.12.2022 דחה בית הדין את הערר. בקובעו, כי על אף שאין חולק על מחויבותה של מדינת ישראל לאמנת הפליטים של האו"ם, לא הצליח המבקש להוכיח את התקיימות התנאים הקבועים בה בעניינו. נקבע כי הבקשה מעלה קשיים במישור האמינות, וכן במישור תום הלב, הנדרש לשם הוכחת "פליטות במקום"; וכי אינה מבססת הוכחה לפחד מפני רדיפה, שעה שנאמר על ידי המבקש כי מצבם של בני משפחתו בסין שפיר, ולא הוצגו ראיות חיצוניות התומכות בתחושותיו הסובייקטיביות של המבקש, לפיהן גורמים מטעם המשטר הסיני ניהלו או מנהלים אחריו מעקב בעקבות תרגול השיטה.

11.על פסק הדין הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, כאשר אליו הצטרפה כמערערת ביתו הקטינה, היא המשיבה 2 (להלן יחדיו: המבקשים). במסגרת ערעורם חזרו המבקשים על הטענות שהעלה המבקש לפני בית הדין, והוסיפו וטענו כי בית הדין הטיל עליהם נטל הוכחה גבוה מדי להוכחת בקשתם; המשיב, מנגד, סמך ידיו על פסק הדין של בית הדין; על תוצאתו ועל טעמיו.

12.ביום 3.7.2023 ניתן פסק דין על-ידי בית המשפט המחוזי, שדחה את ערעור המבקשים, תוך שאימץ את פסק דינו של בית הדין מטעמיו, על יסוד תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי). בפסק הדין, קבע בית המשפט המחוזי, כי "ב"כ המערער ניסה להציג את הדברים כמעלה סוגיות משפטיות מורכבות או חדשות, אך אין אני סבורה שזה מצב הדברים [...] בסופו של יום, בפנינו קביעה עובדתית לפיה לא הוכח כי שלטונות סין מודעים להיות [המבקש] ממתרגלי השיטה וממילא לא הוכח פחד מבוסס היטב". עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי צווי הביניים שניתנו בתיק יוותרו על כנם עד ליום 1.10.2023, כך שבמועד זה יהיה על המבקש לעזוב את הארץ.

מכאן הבקשה שלפַני.

13.המבקשים טוענים כי יש להיעתר לבקשתם, שכן עניינם מעורר שאלות עקרוניות, בשל שיעור ההכרה הנמוך בפליטים בישראל, אשר מעיב על חזקת התקינות המנהלית, ומעיד על צורך בביקורת שיפוטית קפדנית. עוד טוענים המבקשים, כי הבקשה מצדיקה מתן רשות ערעור בשל עיוות דין שנגרם להם, לטענתם, ומטעמים של צדק, נוכח השגיאה שנפלה, לעמדתם, באופן בו יישם המשיב את "מבחן תום הלב" ביחס לעילת מקלט מסוג "פליטות במקום", ובשל השלכותיה הקשות של ההחלטה.

מטעמים אלו, סבורים המבקשים כי יש לקבל את הבקשה, ובהמשך, להעניק להם מעמד של פליטים, או לכל הפחות להשיב את עניינם לבחינה נוספת אצל המשיב. לצד הבקשה העיקרית, הגישו המבקשים גם בקשה לסעד זמני, לפיו לא יורחקו מישראל עד להחלטה בבקשת רשות הערעור.

דיון והכרעה

14.לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, מבלי צורך להיזקק לתשובה מאת המשיב.

15.הבקשה דנן מהווה "גלגול שלישי" של ההליכים שנסובו על בקשת המבקשים. כידוע, אמת המידה לבחינת בקשה למתן רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים, שניתן במסגרת ערעור על החלטת בית הדין לעררים, היא מצומצמת ומאופקת, ולא בִּכדי. הגיונַה נעוץ במקצועיותו ובמומחיותו של בית הדין בתחומי עיסוקו (ראו, למשל, בר"ם 5814/22 מקונן נ' רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 11 (18.9.2022). ישומה של אמת המידה המצמצמת במקרים מסוג זה, מעלה כי רשות ערעור תינתן במידה שעלה בידי המבקשים להראות כי בקשתם מעלה סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך; כי מדובר במקרה של חשש לעיוות דין חמור; או מחמת התקיימותן של נסיבות חריגות אחרות (בר"ם 7197/21 מרליס נ' רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 9 (2.11.2021)).

16.ישום אמת המידה האמורה בענייננו, מעלה כי אין הצדקה להיעתר לבקשה. יושם אל לב, כי המשיב לא חלק במישור העקרוני על תופעת רדיפתם של מתרגלי השיטה ומשפחותיהם בסין; ואולם, בחינתו התמקדה, כמצופה, בעניינו הפרטני של המבקש, ובשאלה האם קיים "פחד מבוסס היטב מפני רדיפה" למבקש עצמו. בדיקתו של המשיב העלתה כי התשובה לשאלה זו שלילית. עינינו הרואות, ההכרעה בעניינם של המבקשים נטועה עמוק בעניינם הפרטני, מבוססת על קביעות שבעובדה, וממילא, אינה מעלה שאלות עקרוניות המצדיקות מתן רשות ערעור (וראו: בר"ם 310/19 פלוני נ' רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 17 (4.4.2019)).

זאת ועוד, בנסיבות דנן, לא מצאתי לנכון להתייחס לשאלת אופן יישומה של דרישת תום הלב לצורך הכרה בעילת "פליטות במקום". זאת, מהטעם שאף אם אניח לטובת המבקשים כי יש בסוגיה זו כדי להעלות שאלה עקרונית – ולא ברור כי כך הדבר – הרי שבשים לב לממצאי הערכאה הדיונית ביחס למידת האמינות הכללית של המבקש, ספק אם יש בדיון בשאלה זו כדי להועיל לו.

17.כמו כן, לא מצאתי ממש בטענת המבקשים כי נגרם להם עיוות דין במסגרת ההליכים הקודמים, ואף לא מצאתי כי מתקיימות נסיבות חריגות אחרות המצדיקות את קבלת הבקשה.

18.הבקשה למתן רשות ערעור נדחית אפוא בזאת, ועמה נדחית גם הבקשה למתן סעד זמני. על מנת לאפשר למבקש זמן נאות להתארגנות, אני מורה כי עליו לעזוב את ישראל עד יום 1.11.2023.

משלא נתבקשה תשובה, לא אֵעשה צו להוצאות.