בר"מ 7142/20 ANFIM PETRICA נ. משרד הפנים- רשות האוכלוסין וההגירה

1.

המבקש אזרח רומניה, נכנס לישראל לראשונה בשנת 2001 באשרת עבודה בתחום הבניין ושהה בה עד 2006. בשנת 2016 חזר המבקש לישראל וקיבל אשרת עבודה נוספת, על רקע הסכם בילטראלי בין ישראל לבין רומניה לגבי מתן אשרות לאזרחי רומניה שסיימו בעבר תקופת עבודה חוקית בישראל (ראו פירוט בסעיף 3 לפסק הדין נושא הבקשה). אשרתו זו הוארכה מעת לעת עד ליום 30.6.2019. ביום 10.9.2019 פנה המבקש למשיבה, היא רשות האוכלוסין וההגירה (להלן גם: הרשות ), בבקשה להאריך את אשרת העבודה שלו בישראל בהמשך להחלטה 4618 של הממשלה ה-34 "עובדים זרים בענף הבנייה ותיקון החלטת ממשלה" (30.6.2019) (להלן: החלטת הממשלה ; בגדרי החלטה אחרונה זה נקבעו תנאים להארכה גורפת של רישיונות העבודה של עובדים זרים בענף הבניין עד ליום 30.12.2019). חודשיים לאחר מכן דחתה הרשות את בקשת המבקש, בהתבסס על הוראות נוהל רשות האוכלוסין וההגירה 9.7.0001 "נוהל ניסיוני להתרת העסקתם של עובדים זרים חוזרים מרומניה בענף הבניין" (21.2.2016) (להלן: נוהל עובדים חוזרים או הנוהל ), שלפיו רישיונות שניתנו לעובדים שחזרו לישראל יוארכו לתקופה שלא תעלה על 36 חודשים מיום כניסתם העדכנית לעבוד במדינה, ולא תאושרנה להם הארכות מעבר לכך (שם, סעיף ה.3).

2.

ערר שהגיש המבקש על ההחלטה לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין ) נדחה. בית הדין קבע כי המבקש עשה לדין בעצמו בכך שהמשיך לשהות בישראל שלא כדין והגיש את בקשתו להארכת הרישיון רק לאחר שזה האחרון פקע ואף לגופם של דברים לא נמצא פגם בהחלטת הרשות. בית הדין עמד על הוראות חוזר ראש מינהל שירות למעסיקים ולעובדים זרים 15/19 "הארכה גורפת של רישיונות העבודה (ב/1) לעובדים זרים בענף הבניין לתקופה נוספת מעל 63 חודשים" (30.7.2019) שבו פורטו התנאים להארכת הרישיונות בהמשך להחלטת הממשלה (להלן: החוזר ), וקבע כי אחד מן התנאים שנקבעו להארכה האמורה הוא כי אין מניעה אחרת בנהלי הרשות להארכת שהיית העובד הזר. מאחר שהמבקש חרג מן התקופה המרבית להארכת רישיונו ממועד כניסתו האחרונה לישראל כפי שנקבעה בנוהל, מצא בית הדין כי קיימת מניעה על פי נהלי הרשות להארכת הרישיון המבוקשת ועל כן לא נפל פגם בהחלטה נושא הערר. בנוסף, בית הדין דחה את טענות המבקש בעניין פרסום הנוהל, בקביעה כי לא מדובר בפגם היורד לשורש העניין ונוכח המצאת הנוהל לבא כוח המבקש במקרה דנן. לאחר קביעות אלו הורה בית הדין כי על המבקש לצאת מן הארץ באופן מיידי.

3.

המבקש ערער על פסק הדין של בית הדין וביום 29.7.2020 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט א' אברבנאל ) את הערעור. נמצא כי החוזר שעליו מסתמך המבקש אינו חל עליו, משום שהוא מסדיר את עניינם של עובדים זרים שמיצו את תקרת 63 החודשים לשהייה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, ואולם הסדרים אלה אינם רלוונטיים לעובדים שתקופת שהייתם הוגבלה ל-36 חודשים בלבד. לעניין זה צוין כי אף החוזר מגביל את תחולת הוראותיו למקרים שבהם אין מניעה אחרת בנהלי הרשות להארכת שהיית העובד הזר; וכי אין בשינויי הנוסח בין החוזר לבין חוזר קודם כדי להצביע על שינוי מדיניות מצד הרשות בעניין זה. בית המשפט הוסיף ודחה את הטענות לפגמים בפרסום נוהל עובדים חוזרים. בין היתר צוין כי מתשובת המשיבה לערעור עולה כי הנוהל פורסם בתקופה הרלוונטית להחלתו, והוסר מאתר האינטרנט שלה לאחר כשנה, נוכח תפיסתה כי הוא אינו אקטואלי עוד; וכי המבקש מוחזק, כיתר העובדים במצבו שנכנסו לישראל בשנית וזכו באשרה מכוח הנוהל, כמי שמכיר את תנאיו. לכל אלה הוסיף בית המשפט כי למעלה משנה מאז שפקעה אשרתו של המבקש, הוא שוהה בישראל שלא כדין ועושה דין לעצמו, חרף החלטות בית הדין.

4.

ביום 19.10.2020 הגיש המבקש את הבקשה שלפניי למתן רשות ערעור, לצד בקשה למתן צו מניעה זמני שיורה בין היתר על איסור נקיטת צעדי אכיפה נגדו (להלן: הבקשה לסעד זמני ). הבקשה לסעד זמני נדחתה בהחלטתי מאותו יום בהעדר עילה למתן הצו המבוקש ונוכח התנהלות המבקש כפי שפורטה בפסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים. אשר למועד הגשת ההליך, לפי התיעוד במערכת "נט המשפט" פסק הדין הומצא לבא כוח המבקש באמצעות מנגנון "הודעה באתר" ונצפה על ידו למחרת הינתנו, קרי: ביום 30.7.2020, והטענה שלפיה פסק הדין הומצא למבקש (או בא כוחו) רק ביום 3.9.2020 לא נתמכה באמור בתצהיר שצורף לבקשה לסעד זמני. על רקע האמור הוריתי ביום 20.10.2020 כי התיק יועבר ללשכת כב' הרשמים לבדיקה אם ההליך הוגש במועד (וראו למשל בש"א 6155/19 פלוני נ' פלוני , פסקאות 8-5 (16.6.2020); השוו גם מהעת האחרונה רע"א 6648/20 גבעון נ' ון-אמדן , פסקאות 11-8 ו-20 (21.12.2020)). בהתייחסותו של המבקש לעניין מועד הגשת הבקשה לא נכלל הסבר לעניין קבלת ההודעה על פסק הדין בדואר האלקטרוני והצפייה בו במערכת "נט המשפט" ואולם לאחר קבלת עמדת המשיבה, שהותירה את הנושא לשיקול דעתו של בית המשפט, הורתה כב' הרשמת ד' להב כי הטיפול בהליך יימשך כסדרו.

5.

בבקשה למתן רשות ערעור חוזר המבקש על טענותיו בהליכים הקודמים שלפיהן, בתמצית, יש להחיל בעניינו את הוראות החוזר ואילו הנוהל שעליו נסמכה המשיבה בהחלטתה לא פורסם כנדרש ולכן הוא בטל בכל הנוגע לעניינו של המבקש. לטענתו, אם הייתה המשיבה מעוניינת כי הוראות הנוהל יגברו על הוראות החוזר, הדברים היו צריכים לקבל ביטוי מפורש, ולא ניתן להתבסס בעניין זה על סעיף הסל בחוזר, לגבי נהלים אחרים של הרשות. עוד נטען כי לא היה מקום לייחס למבקש ידיעה על הוראות הנוהל ותנאיו משום שהגעתו ארצה התבססה על טיפולן של הרשויות ברומניה והנחיותיהן; וכי גם אם הנוהל פורסם בעבר, לא ניתן לערוך בו שימוש לאחר הסרתו מאתר האינטרנט של המשיבה.

6.

דין הבקשה להידחות. רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בערעור על פסק דין של בית הדין ניתנת ככלל במשורה, בשים לב למקצועיותו ולמומחיותו של בית הדין, מקום שבו מתעוררת סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים (ראו, מני רבים, בר"ם 8622/18 פלוני נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 7 (19.6.2019)). בצד האמור, בנסיבות מיוחדות עשוי בית משפט זה להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור, אף מקום שבו אין היא מעוררת שאלה משפטית עקרונית נוכח אופי המאטריה בה עסקינן. המקרה דנן אינו בא בגדרי אמת המידה האמורה. הן בית הדין הן בית המשפט לעניינים מינהליים בחנו את טענות המבקש לעניין תחולת החוזר בעניינו (גם מחמת אי פרסומו של נוהל עובדים חוזרים) ומצאו כי לא ניתן היה להיעתר לבקשה להארכת הרישיון על פי הוראות החוזר. השגותיו של המבקש על הכרעות אלו ערעוריות באופיין ואין בהן כדי להצדיק דיון ב"גלגול שלישי" לפני ערכאה זו. לכך יש להוסיף, בבחינת למעלה מן הצורך נוכח מסקנתי שלעיל, כי כעולה מהבקשה לסעד זמני ולמצער נכון למועד הגשת ההליך דנן, המשיך המבקש לשהות בישראל ללא רישיון כדין ולא שעה להחלטות השיפוטיות של הערכאות הקודמות בעניין יציאתו מישראל מזה כשנה.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.