בר"מ 7164-23 בר"מ 7164-23

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 30.8.2023 (עת"א 40537-08-23, השופטים ד' בן טולילה, י' ייטב ו-י' עטר). בית המשפט המחוזי דחה עתירה שהגיש המבקש על החלטתה של ועדת השחרורים לפי חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן בהתאמה: ועדת השחרורים או הוועדה ו-חוק שחרור על-תנאי) מיום 14.8.2023.

2.יסודה של הבקשה שבפני בהליכים הנוגעים להפקעת רישיונו של המבקש לפי פרק ג' לחוק שחרור על-תנאי. ביום 27.4.2021 המבקש הורשע על יסוד הודאתו בעבירה של סיוע לשוד בנסיבות מחמירות, במסגרת הסדר טיעון. ביום 5.7.2021 נגזרו עליו 24 חודשי מאסר בפועל, לצד עונש מאסר על תנאי ועונשים נוספים (ת"פ 58989-09-20, סגן הנשיאה א' ביתן). ביום 3.7.2022 הורתה ועדת השחרורים על שחרורו המוקדם של המבקש בכפוף לעמידה בתנאים ובתכנית שיקום של רש"א. אורכה של תקופת הרישיון עמד על 295 ימים, עד ליום 23.4.2023.

3.זמן קצר לפני תום תקופת הרישיון, ביום 15.3.2023, הוגש לבית משפט השלום כתב אישום נגד המבקש ושני אחיו הנסב על אירועים שהתרחשו ביום 6.3.2023. כתב האישום ייחס למבקש עבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות (ת"פ 35275-03-23, להלן: כתב האישום החדש). בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. לאחר שנקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש והתקבל תסקיר מבחן בעניינו, בית משפט השלום הורה על מעצרו עד תום ההליכים (מ"ת 35262-03-23, השופט א' אמנו).

4.בעקבות הגשתו של כתב האישום החדש, המדינה פתחה בהליך המכוון להפקעת הרישיון שניתן למבקש. הדיונים בהליך ההפקעה נדחו מעת לעת, לאחר שבא-כוח המבקש ורש"א הגישו בקשות שונות בנושא, שנומקו בכך שייתכן שהמבקש ישתחרר ממעצרו ויוכל לשוב להליך השיקום.

5.ביום 14.8.2023 התקיים דיון בפני ועדת השחרורים בבקשת ההפקעה. בפתח הדיון ציינה המדינה כי הצדדים הגיעו להסכמה על הפקעת מחצית התקופה בלבד. יוער כי המדינה ציינה במסגרת זו כי אורכה של מחצית התקופה עומד על כארבעה חודשים, הגם שלמעשה מדובר בתקופה של חמישה חודשים. המדינה הטעימה כי ההסכמה להפקעה החלקית נבעה מהתייחסותה של רש"א לכך שהמבקש "מגיע מרקע קשה, שיתף פעולה באופן מיטבי במהלך רישיונו", כמו גם מכך שרש"א אינה מצטרפת לבקשת ההפקעה. המדינה הוסיפה עוד כי הביאה בחשבון את גילו הצעיר של המבקש, וכן את העונש שצפוי להיות מושת על המבקש ככל שיורשע במיוחס לו בכתב האישום החדש.

6.בתום הדיון הורתה ועדת השחרורים על הפקעת מלוא תקופת הרישיון של המבקש. בעיקרו של דבר, הוועדה קבעה כי הפקעה של מחצית מתקופת הרישיון, בין אם מדובר בארבעה חודשים ובין אם בחמישה, "איננה הולמת את העבירה" שבה מואשם המבקש בכתב האישום החדש, בהתחשב בכך שהוא מודה בקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. ועדת השחרורים הדגישה כי מקום שבו נעברה עבירה בתקופת הרישיון – הכלל הוא הפקעת הרישיון כולו (בהתאם לסעיף 20(א) לחוק שחרור על-תנאי), ורק בנסיבות חריגות, שאינן מתקיימות בענייננו, יש מקום להורות על הפקעה למשך תקופה קצרה יותר (לפי סעיף 20(ג) לחוק זה). ועדת השחרורים הדגישה, כי הגשת בקשת ההפקעה בסמוך לתום תקופת הרישיון אינה מהווה נסיבה חריגה.

7.ביום 16.8.2023 המבקש הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי המכוונת כלפי החלטתה של ועדת השחרורים. בעתירה טען המבקש כי הוועדה לא ייחסה משקל מספק להסכמת הצדדים. המבקש הוסיף וטען כי ההסכמה הושגה במסגרת משא ומתן על הסדר טיעון שיחול בהליך החדש. עוד טען המבקש כי הוועדה שגתה כאשר קבעה שהפקעה חלקית "איננה הולמת את העבירה" בכתב האישום החדש, שכן אין היא הערכאה המוסמכת לדון בעונש שיש להשית על המבקש אם יורשע. עוד הדגיש המבקש את דו"חות רש"א החיוביים בעניינו ואת סמיכות הזמנים בין מועד ביצוע העבירה המיוחסת לו בכתב האישום החדש לבין תום תקופת הרישיון. המדינה תמכה בקבלת העתירה כך שרישיונו של המבקש יופקע למשך מחצית תקופת התנאי בלבד.

8.בית המשפט המחוזי דחה את העתירה בפסק דינו הנזכר בפתח הדברים. בית המשפט המחוזי קבע אף הוא כי בעניינו של המבקש לא מתקיימות "נסיבות מיוחדות" המצדיקות סטייה מהכלל של הפקעה מלאה, בהדגישו את המסוכנות הרבה הנלמדת מהמעשים המיוחסים למבקש בכתב האישום החדש. בית המשפט המחוזי הוסיף כי מעשיו של המבקש מלמדים כי על אף שבאופן רטורי נטען כי עבר הליך שיקומי "מיטבי", הוא לא הפנים די הצורך את מסרי השיקום. עוד עמד בית המשפט המחוזי על כך שבעניינו של המבקש הוגש תסקיר מבחן שלילי לאחר הגשת כתב האישום החדש, והזכיר כי לפי הדו"ח של רש"א מיום 15.2.2023 המבקש מתקשה לקיים הליך טיפולי רציף. בית המשפט המחוזי הבהיר כי אף אם נכונה טענת המבקש, שלפיה ההסכמה על קיצור תקופת ההפקעה התקבלה במסגרת משא ומתן לגבי הסדר טיעון עתידי, אין בכך כדי לשנות מהחלטתו. בהקשר זה צוין כי טענה דומה לא הועלתה בפני ועדת השחרורים, וגם בשלב הנוכחי לא הוצג הסדר טיעון. בית המשפט המחוזי הוסיף והבהיר כי הוועדה אינה מחויבת להסכמות הצדדים וביכולתה לסטות מהן כאשר היא סבורה שזו אינה נותנת מענה למכלול השיקולים, לרבות ההגנה על ביטחון הציבור והאמון במערכת אכיפת החוק. בית המשפט המחוזי הטעים, כי בניגוד להסכמות המושגות במסגרת הסדר טיעון, לא ניתן לומר כי המבקש הסתמך על ההסכמה להפקיע רק מחצית מתקופת הרישיון ושינה את מצבו לרעה.

9.ביני וביני, ביום 11.9.2023 בית משפט השלום (השופט א' דדון) הרשיע את המבקש על יסוד הודאתו בכתב האישום החדש במסגרת הסדר טיעון. בית משפט השלום גזר על המבקש שמונה חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נוספים, והפעיל את המאסר על-תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו כך שארבעה חודשים מתוכו ירוצו במצטבר לעונש המאסר בפועל, והיתרה בחופף. על כן, נקבע כי בסך הכול ירצה המבקש 12 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח.

10.הבקשה שבפניי מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי עניינו מעלה לדיון שאלות משפטיות עקרוניות. שאלות אלו נוגעות, כך נטען, למשקל שראוי לתת להסכמת המדינה בפני ועדת השחרורים לקיצור תקופה של הפקעת רישיון, כמו גם לרף הנדרש לעמידה בתנאי הנסיבות המיוחדות הקבוע בסעיף 20(ג) לחוק שחרור על-תנאי. עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי אין לתת משקל למשא ומתן לגיבושו של הסדר טיעון בין המבקש לבין המדינה ביחס לכתב האישום החדש, ובפרט להסתמכותו על כך.

11.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובה. הלכה פסוקה היא שבית משפט זה לא ייטה להתערב בפסקי דין של בתי משפט לעניינים מינהליים הדנים בעתירות על החלטות של ועדת השחרורים, אלא כאשר מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים (ראו: בר"ם 400/23 סיבוני נ' ועדת שחרורים מיוחדת, פסקה 10 (19.3.2023); בר"ם 1911/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (28.3.2023)). במקרה דנן, התרשמתי כי הבקשה אינה מעוררת שאלה עקרונית, אלא נטועה היטב בנסיבותיו הפרטיקולריות של המקרה. אף לגוף הדברים, החלטותיהן של הערכאות הקודמות בדין יסודן. כפי שנקבע בפסיקה, הגשת בקשה להפקעה לקראת סוף תקופת הרישיון אינה מהווה "נסיבות מיוחדות" לפי סעיף 20(ג) לחוק שחרור על תנאי (ראו: רע"ב 5153/18 פלוני נ' מדינת ישראל שירות בתי הסוהר, פסקה 8 (13.8.2018)). ממילא, אף ניהולו של משא ומתן על הסדר טיעון ביחס לעבירה הנוספת אינו עולה כדי חריג זה (ראו: רע"ב 6725/22 שירזי נ' ועדת השחרורים במקום מושבה בבית הסוהר איילון, פסקה 18 (12.12.2022)). על כך יש להוסיף, כי במסגרת גזירת עונשו לאחר שהורשע בכתב האישום החדש הוחלט על חפיפה חלקית של עונשי המאסר, באופן שמתחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש.

12.סוף דבר: הבקשה נדחית.