בר"מ 7301/16 יהושע לובינסקי נ. עיריית ראשון לציון

1.

המבקש עתר לבית המשפט לעניינים מינהליים כדי שיקבע, בין היתר, כי עורך דין בר, ששימש כיועץ משפטי חיצוני של הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון-לציון ושל עיריית ראשון לציון, פעל בניגוד עניינים במקרים מסוימים הנוגעים למקרקעין שלעותר זכויות בהם, באופן שפגע בעותר. בעקבות חשש שניהול העתירה יפגע בהליכים פליליים המתנהלים במקביל נגד עורך דין בר, ביקש בית משפט קמא את עמדת המדינה אשר לאפשרות עיכוב ההליכים בעתירה או הקפאתם. המדינה סברה כי יש לעכב את ההליכים "עד לאחר החלטה סופית באשר להגשת כתבי האישום וככל שיוחלט להגיש כתב אישום [...] אף עד תום

ההליך הפלילי ולכל הפחות עד לתום העדת עדים מטעם התביעה". ביום 10.2.2016 פסק בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד (כב' השופט י' שינמן )

כי ההליכים יעוכבו נוכח "חשש אמיתי" מפני שיבושם. עוד נקבע כי העותר (הוא המבקש לפנינו – ע' פ') יוכל לעתור לחידושם בתוך שנה, ככל שיחול שינוי נסיבות שיצדיק זאת; וכי אם לא יחודשו ההליכים בתוך שנה לא ניתן יהיה לחדשם, אך העותר יוכל לעתור בעניין בעתירה חדשה.

ביום 28.6.2016 פנה המבקש לבית משפט קמא בבקשה לחידוש ההליכים בעתירה נוכח "מידע חדש" שהגיע לידיו. ביום 10.8.2016 דחה בית המשפט את הבקשה, תוך שקיבל את עמדת המדינה שלפיה אין מקום לחידושם נוכח החשש שעודנו קיים מפני שיבוש ההליך הפלילי שמתנהל במקביל; ומשלא חל שינוי נסיבות המצדיק את חידושם. עוד צוין כי בכך אין כדי להתייחס לנכונות ההליך שנקט המבקש ולאפשרות לקבל במסגרתו את הסעדים שהתבקשו "שהפכו לתיאורטים".

2.

נגד החלטה זו מופנית הבקשה שלפניי. המבקש חזר בבקשתו על טענתו בבית משפט קמא כי חל שינוי נסיבות המצדיק את חידוש ההליכים. לדבריו, הובא לידיעתו דבר קיומו של קשר ישיר בין ראש עיריית ראשון לציון לבין חשודים הקשורים לתיק, אשר לטענתו, הינם קשרים אסורים המפרים את הטעם שבגינו לכתחילה הוקפאו ההליכים. זאת ועוד, המבקש טוען כי המקרה דנן מעורר שאלות עקרוניות ביחס להקפאת הליכים ולמתן סעדים לטובת צד שלישי עת מתנהלת חקירה פלילית במקביל; כמו גם שאלה עקרונית אשר להבחנה בין סעד הצהרתי לבין סעד תיאורטי.

3.

משעיינתי בבקשה מצאתי כי דין הבקשה להידחות. עסקינן בבקשת רשות לערער על "החלטה אחרת" שניתנה לאחר מתן פסק הדין, ואינה נבלעת בו, בהתאם לסעיף 12(ב)(2) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000. רשות לערער על החלטה כאמור תינתן בהתאם לטיב ההחלטה ולעניין הנדון (ראו בר"ם 8974/15 מוסקוביץ, אזרואל – משרד עורכי דין

נ' גרוסמן , פסקה 5 והאסמכתאות שם (13.4.2016)). בענייננו, לא ראיתי כי נסיבות המקרה מצדיקות מתן רשות לערער. עסקינן בהחלטה דיונית בדבר עיכוב הליכים שלגביה מסור לערכאה המבררת שיקול דעת רחב ולכן ערכאת הערעור תתערב בה במשורה (השוו לרע"א 4186/16 ג'קי בונד לוגיסטיקה בע"מ נ' שופרסל בע"מ , פסקה 2 (15.9.2016) ). פסק הדין שהכריע בשאלת עיכוב ההליכים ניתן עוד בחודש פברואר שנה זו. בתגובה לבקשה האחרונה של המבקש שהוגשה לבית המשפט לעניינים מינהליים עמדה המדינה על הטעמים בגינם אין מקום לחדש את ההליכים. בית המשפט קיבל עמדה זו, במצאו כי לא שונו הנסיבות מאז ניתן פסק הדין. לא מצאתי כי קביעתו זו מגלה עילה למתן רשות לערער על פי אמות המידה המקובלות.

הבקשה למתן רשות לערער נדחית אפוא. אין צו להוצאות.