בר"מ 7587/07 פלוני נ. מדינת ישראל

(בג"ץ 7587/07)

השופט ע' פוגלמן:

1.

עתירה זו מכוונת להחלטת הרשות המוסמכת – מכוח סמכותה לפי סעיף 51 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה) – לפסול את המבקש מלהחזיק רישיון נהיגה. על החלטה זו השיג העותר לבית המשפט לענינים מינהליים בתל-אביב-יפו, בדרך של עתירה מנהלית (עת"מ 1591/06).

בית המשפט דן בעתירה כבערעור מנהלי, בהסכמת המשיבה, לאחר שמצא כי זהו ההליך הנכון שבו היה על העותר לנקוט (נעיר כי בעניינו של העותר התקבלה החלטה על ידי ועדת ערר רפואית כמובנה בסעיף 55א לפקודת התעבורה). בפסק דין מיום 12.8.07 נדחתה העתירה. בעתירה שלפנינו – שהוגשה ביום 5.9.07 – מבקש העותר כי נורה למשיבה להחזיר לו את רישיון הנהיגה, וכי יוחזרו לו ההוצאות שהוציא לצורך ניהול ההליך לפני בית המשפט לענינים מינהליים. העותר מעלה בעתירה טענות שונות הנוגעות להליך שהתנהל בעניינו לפני הרשות המוסמכת וטוען לטעויות ופגמים בפסק דינו של בית המשפט לענינים מינהליים. בהחלטה מיום 9.9.07 נקבע (השופט א' גרוניס ) כי על העותר היה להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, ולפיכך, ישונה סיווגו של ההליך מעתירה לבקשת רשות ערעור מנהלי והתיק יטופל בהתאם (בעקבות ההחלטה שונה סיווגו של ההליך במזכירות בית המשפט מ"בג"ץ" ל"בר"ם", תוך שמספרו הסידורי נותר בעינו). בהמשך להחלטה זו פנה העותר בבקשה נוספת ובה טען כי זכאי הוא שעניינו יידון לפני בית משפט הגבוה לצדק בהרכב של שלושה שופטים, ובפרט משום שסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים היא מוגבלת.

2.

בהמשך לבקשה זו, החלטנו לדון בעתירה. כמבואר לעיל, עניינה של העתירה בהחלטת הרשות המוסמכת לפסול את העותר מלהחזיק רישיון נהיגה. על החלטה כאמור – מקום בו נערך דיון לפני ועדת ערר רפואית לפי סעיף 55א לפקודת התעבורה – ניתן להשיג לבית המשפט לענינים מינהליים בדרך של ערעור מנהלי (סעיף 55(א1) לפקודת התעבורה; כן ראו: סעיף 5(2) ופריט 2 לתוספת השניה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס – 2000; להלן: חוק בתי משפט לענינים מינהליים). ואכן, העותר הגיש עתירה לבית המשפט לענינים מינהליים (וזו נדונה, כאמור, כערעור מנהלי). ככל שמבקש העותר להשיג על פסק דינו של בית המשפט לענינים מינהליים, יכול הוא להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (ראו סעיף 12(א) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים). בנסיבות אלו, ונוכח קיומו של סעד חלופי, אין מקום שנידרש לעתירה (השוו: בג"צ 6219/06 ארגון בתי חולים פרטיים לחולים כרוניים נ' משרד האוצר (לא פורסם, 17.9.06); בג"צ 640/01 טרביה נ' בית הדין הצבאי לערעורים (לא פורסם, 1.2.01)). גם בטענת העותר כי סמכותו של בית משפט לעניינים מינהליים הינה מוגבלת אין ממש. סעיף 8 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים קובע כי בית משפט לענינים מינהליים ידון בעתירה מינהלית ובערעור מינהלי בהתאם לעילות, לסמכויות ולסעדים שלפיהם דן בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בשינויים המחויבים לגבי עתירה מינהלית ולגבי ערעור מינהלי. בשל קיומו של סעד חלופי, אין מקום – בנסיבות הקונקרטיות – לדיון בבית המשפט הגבוה לצדק (השוו: בג"צ 5841/00 שקד המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 24.8.00); בג"צ 9167/99 חזן נ' שר הבטחון (לא פורסם, 15.2.00)).

אשר על כן החלטנו לדחות העתירה על הסף. נוכח הנסיבות האישיות הנטענות, ולפנים משורת הדין, יימשך הטיפול בהליך כאילו הוגשה בקשת רשות ערעור, כאמור בהחלטת השופט א' גרוניס מיום 9.9.07.