פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם
7703/06
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
המבקש:
מנהל הארנונה - עיריית תל אביב יפו
נ ג ד
המשיבה:
אפריקה ישראל להשקעות בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו ב-עמ"נ 196/05 מיום 6.7.2006 שניתן
על ידי כבוד השופטת נ' אחיטוב
בשם המבקש:
עו"ד שירה הרניב;
עו"ד דנה רייס
בשם המשיבה:
עו"ד ארז גבע
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כבוד השופטת נ' אחיטוב) אשר קיבל באופן חלקי את הערעור המינהלי שהגישה המשיבה על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה שליד המבקשת. פסק הדין עוסק בענייני ארנונה בחניונים כך שבקשת רשות הערעור שלפני מהווה "עוד אחד מן הסדרה האינסופית של הליכים בתחום הארנונה" (כדברי השופט רובינשטיין ב- בר"ם 4991/04 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' שילוח חברה לביטוח בע"מ (מיום 3.5.2007) (להלן: עניין שילוח )) ובפרט בתחום של ארנונה בחניונים שהפסיקה הרבתה לעסוק בו בתקופה האחרונה (ראו: רע"א 10643/02 חבס ח.צ. פיתוח (1993) בע"מ נ' עיריית הרצליה (מיום 14.5.2006); ע"א 8838/02 אבי גולדהמר ושות' נ' עיריית חיפה (מיום 20.9.2006) (להלן: עניין גולדהמר ); בר"ם 5299/05 עיריית רמת גן נ' אורי חן, משרד עורכי דין (מיום 2.11.2006)). המבקשת (להלן: העירייה) מציגה בבקשתה שתי שאלות שהן לדידה מהותיות ועקרוניות. הראשונה היא האם יש לראות שוכרי מקומות חניה בחניון כ"מחזיקים" לצורכי ארנונה והשניה היא האם יש לראות בשטחי מעבר ותמרון בחניון "שטחים משותפים הפטורים ממס או שמא הינם חלק בלתי נפרד מהחניון".
פסק דינו של בית משפט קמא
1.
בית המשפט קיבל בפסק דינו את עמדת המשיבה לפיה שוכרי מקומות החניה הם "מחזיקים" לצרכי ארנונה וזאת על פי מבחן הזיקה הקרובה ביותר ובהסתמך על פסק דינה של השופטת א' חיות ב- ע"ש (מחוזי ת"א) 3098/07 אלקס, שטרן, אשר, רום, עורכי דין נ' מנהל הארנונה, עיריית תל-אביב-יפו (להלן: עניין
אלקס ). יחד עם זאת, בית המשפט החזיר בעניין זה את הדיון לועדת הערר "אשר תיגבה ראיות בעניין ההחזקה בשטחי החניה על ידי השוכרים השונים, כמו גם בעניין התקיימות דרישות סעיף 326 לפקודת העיריות [נוסח חדש] – בדבר מסירת הודעה על החלפת מחזיקים, ותיקבע את חיוב הארנונה של [המשיבה] (כמו גם של השוכרים)". גם בשאלת שטחי המעבר והתימרון קיבל בית המשפט את עמדת המשיבה וקבע כי מדובר ב"שטחים משותפים". על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.
בקשת רשות הערעור
2.
בשאלה מיהו "מחזיק" במקום החניה ובחניון טוענת העירייה כי בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס הוא בעליו של החניון או מפעילו ועובדת קיומם של שוכרים אינה מעלה ואינה מורידה. לחילופין טוענת המבקשת כי שוכרי מקומות החניה הינם לכל היותר בבחינת "דייר משנה" ולכן אינם יכולים להיחשב "מחזיק" כהגדרתו בפקודת העיריות ("מחזיק – למעט דייר משנה"). בנוסף טוענת המבקשת כי בענייננו ממילא לא פנתה המשיבה לעירייה בבקשה לשינוי מחזיק כקבוע בסעיף 326 לפקודת העיריות. בשאלת שטחי המעבר והתמרון טוענת העירייה כי אין מדובר ב"שטחים משותפים" מאחר ששטחי המעבר והתמרון הם שטחים אינטגראליים לשטח החניון. לטענתה שטחים אלו מהווים חלק בלתי נפרד משטח החניון וככאלה הינם ברי חיוב בארנונה.
הכרעה
3.
דין הבקשה להדחות.
4.
באשר לשאלה מיהו ה"מחזיק" אין הצדקה ליתן רשות ערעור שהרי בית משפט קמא החזיר את הדיון לועדת הערר כך שהעניין טרם הסתיים ואין מקום בנסיבות אלה ליתן רשות ערעור (ראו והשוו החלטתי ב- בר"ם 7099/06 מנהל הארנונה עיריית תל אביב יפו נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (מיום 11.2.2007)). ממילא החזרת הדיון לוועדת הערר גם לא גורמת כל עוול המצדיק מתן רשות ערעור (בר"ם 8499/05 עו"ד גדעון אליאב נ' עיריית הרצליה (מיום 15.11.2006, פסקה 5)) וטענות העירייה כמובן שמורות לה.
5.
גם בשאלת הגדרתם של שטחי המעבר והתמרון כ"שטחים משותפים" אין מקום ליתן רשות ערעור. לכאורה לשאלה זו אין כל נפקות מבחינת הטלת ארנונה שהרי הלכה היא כי שטחים משותפים – לרבות שטחי מעבר בחניונים – בהיותם שטח טפל ונלווה לשטח העיקרי, יסווגו כפי שמסווג השטח העיקרי. כפי שנקבע בעניין גולדהמר :
"המערערים מלינים על מעברים, חדרי מדרגות ושטחי גישה לעסקיהם וכן על שטחי מעבר בחניונים. אלו שטחים שזיקתם לשטח העיקרי ברורה ואינה שנויה במחלוקת ולא ניתן לסווגם כשטח עצמאי ונפרד מהשטח העיקרי. שטחים אלה הכרחיים לצורך השימוש בשטחים העיקריים. לא ניתן לצפות כי המשיבה תסווג כל מעבר, שטח גישה, חדר מדרגות וכו' בסיווג שונה ועל-פי תכלית שונה."
על הלכה זו חזר בית המשפט העליון זה לא מכבר בעניין שילוח . על כן ניתן לתמוה מדוע עומדת העירייה על טענתה כי שטחי המעבר והתמרון אינם "שטחים משותפים". התשובה לכך נמצאת בצו הארנונה של עיריית תל אביב אשר קובע כי שטחים משותפים לא יחוייבו בארנונה (כאשר חריג לפטור הוא אם לפחות 80% מהשטח הלא משותף מוחזק על ידי מחזיק אחד). אלא מאי? העובדה שהעירייה החליטה בצו הארנונה להעניק פטור לשטחים משותפים אינה מצדיקה "פרשנות יצירתית" להגדרתם של שטחי המעבר והתמרון כ"לא-שטחים-משותפים" ואין ליתן בעניין זה רשות ערעור. אני מוכנה לקבל את טענת העירייה לפיה שטחי המעבר והתמרון מהווים חלק בלתי נפרד מהחניון ואוסיף ואומר כי טענה זו היא אשר עמדה בבסיס ההלכה לפיה יש להטיל על שטחים נלווים תשלום ארנונה כפי שמוטל על השטח העיקרי. ואולם, אין בטענה כדי לשנות מאופיים של שטחי המעבר והתמרון כ"שטחים משותפים". בהקשר זה מקובלים עליי דברי השופטת חיות בפסק דינה בבית המשפט המחוזי בעניין אלקס :
"שטחי המעבר והתמרון מצויים בכל אחת מקומות החניה, משמשים את כלל משתמשי הקומות הללו, שהם, כאמור, כלל דיירי הבניין. לפיכך, ולהבדיל משטח הניתן לזיהוי כשטח המשמש לצורך ספציפי את מחזיקו של שטח ספציפי בבניין, מדובר במקרה זה, במובהק, בשטחים משותפים המשמשים את כלל הזכאים לחניה במפלס הקרקע ובמפלס התת-קרקעי, ואין דרך לייחס שטח חניה ספציפי לחלק כלשהו מאותם שטחים. פירוש אחר של המונח 'שטחים משותפים', עלול לרוקן אותו מתוכן"
ובלשונו של בית המשפט בפסק הדין נשוא הבקשה:
"אין רבותא בעובדה שלא ניתן לבנות חניון בלא שטחי מעבר ותמרון. כדי להפוך שטחי מעבר ותמרון – המשמשים את כלל באי החניון – לשטחים עיקריים, המשויכים למחזיק אחד של שטח חניה ספציפי, חייבת להיות זיקה ייחודית לאותו מחזיק"
6.
ודוק: בבקשת רשות הערעור הגדירה העירייה את השאלה בעניין שטחי המעבר והתמרון כך: "האם שטחי התימרון והמעבר בחניון הינם שטחים משותפים הפטורים ממס או שמא הינם חלק בלתי נפרד מהחניון". ואולם שאלת הפטור מארנונה אינה נובעת מהיות שטחי המעבר והתמרון "שטחים משותפים" כשלעצמם אלא מחמת החלטת העירייה לפטור מארנונה "שטחים משותפים"; ועוד: גם "חלק בלתי נפרד מהחניון" יכול להיות "שטח משותף". במילים אחרות, היות שטחי המעבר והתמרון "שטח משותף" אינה סותרת את היותם חלק בלתי נפרד מהחניון וככלל אינה מחייבת פטור. בצווי ארנונה אחרים מוטל על "שטח משותף" המהווה חלק בלתי נפרד מהשטח העיקרי תעריפו של האחרון. ואולם, בענייננו, קיים בצו הארנונה פטור לשטחים משותפים.
7.
חיזוק למסקנה כי שטחי המעבר והתמרון הינם "שטחים משותפים" ניתן למצוא גם בניסיונות של העירייה – כפי שתוארו בתשובת המשיבה – להביא לשינוי ההגדרות הרלבנטיות בצו הארנונה. העירייה פנתה לשרי הפנים והאוצר בבקשות חוזרות ונשנות לאישור שינויים בצו הארנונה בעניין שטחי המעבר והתמרון. כך בשנת 2001 וכך גם בשנים 2003 ו- 2004. בקשות אלו, כפי שהודתה העירייה בתגובה לתשובה נדחו. כעת, למעשה, מנסה העירייה להגיע לאותה תוצאה באמצעות "פרשנות יצירתית": הטענה כי שטחי המעבר והתמרון אינם "שטחים משותפים". כך מבקשת העירייה "להוציא" את שטחי המעבר והתמרון מחוץ לפטור הניתן בצו הארנונה ל"שטחים משותפים". אין הצדקה לפרשנות יצירתית זו בניסיון "להתגבר" על הפטור המפורש הניתן ל"שטחים משותפים" ואין מקום למתן רשות ערעור בעניין (השוו עע"ם 8635/05 עיריית יבנה נ' כהן (מיום 15.5.2007)).
8.
הבקשה על שני ראשיה נדחית אפוא. העירייה תשלם למשיבה שכר טרחת עו"ד בסך 7,500 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ח אייר, תשס"ז (16.5.2007).
ש
ו פ ט ת