בר"מ 7785/17פלוני נ. משרד החינוך - מחוז חיפה

1.

הרקע הצריך לעניין בקשה זו, העוסקת בגלגול נוסף של בקשה לעיכוב ביצוע של הצבת המבקש, קטין המיוצג על ידי אמו (להלן: האם ) , בכיתה מיוחדת בבית ספר רגיל, פורט בהחלטה קודמת שנתתי בעניין ולא אחזור על הדברים (בר"ם 7375/17 פלוני נ' משרד החינוך מחוזי חיפה (28.9.2017) (להלן:

בר"ם 7375/17 )). בהתאם לאמור בהחלטתי זו, ביום 3.10.2017 התקיים דיון נוסף בבית המשפט לעניינים מינהליים בדבר המסגרת החינוכית שבה ילמד הקטין עד לקבלת האבחון הפסיכיאטרי הנדרש לקבלת החלטה מעודכנת בעניינו על ידי ועדת הערר לפי סעיפים 13-12 לחוק חינוך מיוחד, התשמ"ח-1988 (להלן: ועדת הערר ) . בדיון זה התברר כי חרף ההסכמות של ההורים, טרם נערך אבחון כאמור לקטין ואפילו לא נקבע מועד לבדיקה פסיכיאטרית.

2.

הבקשה למתן רשות לערער המונחת לפניי, מכוונת להחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (כב' השופטת ב' בר-זיו ) מיום 3.10.2017, המורה כי הקטין יחל את לימודיו בכיתת חינוך מיוחד בבית ספר רגיל החל מיום 15.10.2017 (להלן: בית הספר החדש ) . נקבע כי הנזק שייגרם לקטין, ככל שיישאר בביתו עולה בהרבה על נזק שעלול להיגרם לו כתוצאה מהתחלת הלימודים במסגרת החדשה שנקבעה על ידי החלטת ועדת הערר בעניינו. לעניין זה צוין כי על פי המסמכים שהמציא אביו של המבקש, המשיב 2 לבקשה זו (להלן: האב ) הקטין החל לבקר בבית הספר החדש (אם כי לא באופן מסודר) ולא גילה התנגדות לכך כאשר האם לא הייתה נוכחת. בנוסף, קבע בית המשפט הוראות לעניין עריכת האבחון הפסיכיאטרי לקטין.

3.

בבקשת הרשות לערער טוענת האם כי לא היה מקום להורות על השמת הקטין בכיתת החינוך המיוחד בבית הספר החדש נוכח האמור בסיכומי ביקור שנערכו מטעם פסיכיאטרית של הילד המתבגר (אשר בית המשפט דחה בקשה לזימונה לעדות), בהם צוין כי המעבר לבית ספר חדש עשוי לגרום לקטין להפרעה הסתגלותית שתחמיר את מצבו הרגשי. עוד נטען כי ההחלטה שלפיה הקטין ילמד בבית הספר שעליו הורתה ועדת הערר "מכשירה" את הפגמים בהחלטתה, והופכת את השגות האם בקשר להחלטה זו לתיאורטיות; כי לא ניתן משקל בהחלטה למכתבים שצירפה האם מחבריו של הקטין לכיתה, שרוצים בחזרתו; כי הקטין לא מעוניין לבקר בבית הספר החדש; כי שגה בית המשפט כשסירב לשמוע את הקטין בעצמו; וכי לאחר ההחלטה נבדק הקטין על ידי נוירולוג ילדים ובדיקה זו (שצורפה לבקשת הרשות לערער) לא עמדה בפני בית משפט קמא. לטענת האם, ועדת הערר צפויה לדון פעם נוספת בעניינו של הקטין, לאחר קבלת האבחון הפסיכיאטרי, ולכן אם תכריע זו שעל הקטין ללמוד בכיתה רגילה – החלטת בית המשפט מביאה למצב לא רצוי של העברתו ממסגרת למסגרת בפרקי זמן קצרים. עוד נטען, כי על השופטת בבית המשפט לעניינים מינהליים לפסול את עצמה מלשבת בתיק, בשל הכרותה עם מנהלת בית הספר.

4.

בהחלטה מיום 11.10.2017 ניתן צו ארעי שעיכב את ביצוע החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים עד להחלטה אחרת והתבקשה תשובת המשיבים. בהחלטה מיום 18.10.2017 הוארך מועד הגשת התשובות, והמשיב 1, משרד החינוך (להלן גם: המשרד ) התבקש

להתייחס לטענת האם שלפיה חוזר המנכ"ל הרלוונטי מורה כי עד לקבלת החלטת ועדת הערר יישאר התלמיד במוסד החינוכי שהוא לומד בו, ולמסור עדכון בדבר סטטוס ביצוע האבחון הפסיכיאטרי לקטין.

5.

בתשובת המשרד נטען כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים, המבוססת על המסקנה כי טובת הקטין במקרה דנא מחייבת כי ילמד בכיתה מיוחדת. לטענת המשרד החלטת ועדת הערר בעניינו של הקטין בקשר לשנת הלימודים הנוכחית התקבלה ביום 31.8.2017 ולכן לא חל סעיף 3.1 לחוזר מנכ"ל משרד החינוך תשע"ד 5(א) "יישום חוק החינוך המיוחד" (1.1.2014) (להלן: חוזר המנכ"ל ) המורה כי עד למועד קבלת החלטת ועדת הערר יישאר התלמיד במוסד החינוכי שבו הוא לומד (וזאת על אף שצפויה להתקבל החלטה נוספת בעניינו של הקטין, לאחר קבלת האבחון הפסיכיאטרי). המשרד מוסיף כי אפילו הייתה תחולה להוראה זו, בנסיבות העניין קיימת הצדקה לסטות ממנה, נוכח השיקול שעניינו טובת הקטין, כפי שעולה מהאבחון הפסיכודיאגנוסטי שנערך בעניינו, כמו גם מהחלטות קודמות של ועדת ההשמה וועדת הערר. תוצאה אחרת, כך המשרד, עלולה ליתן פתח לשימוש לרעה בהליכים בפני ועדת הערר. כמו כן, המשרד עדכן כי גם לאחר ההחלטה נושא הבקשה שלפניי, לא ניתן היה לבצע את האבחון הפסיכיאטרי, בשל היעדר שיתוף פעולה מצד האם. באשר לעניין אחרון זה צוין כי מועד לביצוע האבחון נקבע תחילה ליום 6.10.2017 אולם האם הודיעה כי לא תוכל להביא את הקטין במועד זה. בהמשך, נקבע מועד נוסף לאבחון ליום 20.10.2017 (מחר) והאם טרם החזירה תשובה אם תוכל להביא את הקטין לפגישה במועד זה, ולא עלה בידי נציגי המשרד להשיגה. המשרד מדגיש כי גם אם לא יקבע האבחון הפסיכיאטרי כי קיימת לקטין הפרעה על הרצף האוטיסטי, עדיין בהתאם להמלצות האבחון הפסיכודיאגנוסטי – המסגרת החינוכית שבה למד הקטין עד כה לא יכולה ליתן מענה הולם לצרכיו. עוד יוער, באשר לטענות האם לפסלות המותב שדן בעתירה, כי מקומן של אלו בבקשה מתאימה שתוגש לאותו המותב – ככל שהאם תסבור כי יש עילה לכך – ואיני מביע עמדה בעניין.

6.

האב מצטרף לטענות המשרד וטוען כי האם מערימה קשיים על תיאום האבחון הפסיכיאטרי ולכן היענות לבקשתה משמעה כי הקטין ילמד זמן רב נוסף במסגרת שאינה מתאימה לו. האב מעדכן כי במסגרת הליך שהגיש לבית המשפט לענייני משפחה ניתנה ביום 28.9.2017 המלצת ועדת תסקירים של מחלקת השירותים החברתיים במועצה המקומית קריית טבעון כי בכל מקרה שבו אין הסכמה בין הוריו של הקטין בנושאי חינוך, בריאות, טיפול ופנאי – הבלעדיות להחלטות תינתן לאב. עוד לטענת האב הקטין מעוניין ללכת לבית הספר החדש.

האם הגישה בקשה למתן רשות להגיש תגובה לתשובות מטעם המשיבים, שאליה צורפה תגובת המשרד, שהתנגד לה. בשים לב ללוחות הזמנים הדחופים הכרוכים בהליך דנא, לא מצאתי להורות על מתן רשות כאמור.

7.

דין הבקשה למתן רשות לערער להידחות, וזאת גם לאחר שעיינתי בבדיקת נוירולוג הילדים שצירפה האם. כפי שציינתי בהחלטתי בבר"ם 7375/17 על הצדדים היה לפעול בדחיפות המתבקשת לעריכת האבחון הפסיכיאטרי כפי שהוסכם בדיון שהתקיים בבית המשפט לעניינים מינהליים עוד ביום 12.9.2017, באופן שיאפשר התכנסות ועדת הערר לצורך קבלת החלטה עדכנית במהירות האפשרית. חרף דברים ברורים אלה, וכעולה מתשובות המשיבים – אבחון פסיכיאטרי לקטין טרם בוצע ונכון למועד כתיבת דברים אלה – לא החזירה האם תשובה אם תוכל להביא את הקטין לאבחון פסיכיאטרי שנקבע למחר (לאחר שבמועד קודם שנקבע לאבחון זה הודיעה היא שאין באפשרותה להביא את הקטין). אכן, יש צורך בהשלמת האבחון הפסיכיאטרי ובקבלת החלטה בוועדת הערר בעקבותיו. ברם, כפי שכבר ציינתי בבר"ם 7375/17 עסקינן בתקופת הביניים שעד לקבלת החלטה חדשה של ועדת הערר וברי כי אין בהחלטה בהליך הנוכחי כדי למנוע מהאם להעלות השגותיה על החלטה עתידית של ועדת הערר ואלו שמורות לה. נתתי דעתי גם לטענות האם כי החלטה שלפיה הקטין ילמד בבית הספר החדש עלולה להביא לטלטלות עבורו בהמשך הדרך, אילו תתקבל החלטה שונה בעניינו לאחר קבלת האבחון הפסיכיאטרי. דא עקא, האבחון הפסיכודיאגנוסטי המקיף שנערך לקטין, הדגיש את חשיבות השמתו של הקטין בכיתת חינוך מיוחד וקבע כי ללא טיפול מותאם וכוללני שניתן לקבל רק בכיתה מעין זו יש חשש כבד להתדרדרות נוספת במצבו, והוא עלול להמשיך ולאבד תפקודים קוגניטיביים ולכידות פנימית. מסקנות אלו בדבר טובת הקטין, לצד עמדת הגורמים המקצועיים במשרד, הביאוני למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים.

לא למותר לציין כי חוזר המנכ"ל מורה (בסעיף 3.1) כי "הליך ההשמה והשיבוץ במוסד חינוכי לגבי תלמיד שהוגש בעניינו ערר מסתיים רק לאחר שוועדת הערר קיבלה את החלטתה. עד למועד זה יישאר התלמיד במוסד החינוכי שהוא לומד בו". אמנם ועדת הערר צפויה לקבל החלטה מעודכנת בעניינו של הקטין לאחר קבלת האבחון הפסיכיאטרי, הנדרש לפי הוראותיו של נספח 3 לחוזר המנכ"ל. ברם, מקובלת עליי עמדת המשרד כי יש מקום, בנסיבות המיוחדות שמגלה המקרה דנא שעליהן עמדתי כאן ובהחלטתי בבר"ם 7375/17, לסטות מהנחיה זו ולהורות על השמתו של הקטין בכיתה מיוחדת לתקופת הביניים שעד לקבלת ההחלטה החדשה בוועדת הערר לאחר קבלת האבחון הפסיכיאטרי הנדרש (ולדיון המתוכנן בעקבותיה בבית המשפט).

אשוב ואדגיש כי אין מקום לעיכוב נוסף בעריכת האבחון הפסיכיאטרי לקטין, על הצדדים לפעול בהקדם להשלמתו וטוב יהיה אם תעשה האם מאמצים להביא את הקטין למועד שנקבע מחר לאבחון. הבקשה למתן רשות ערעור נדחית אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.