בר"מ 7814/20 ציון חבשוש נ. קיבוץ שדה בוקר

1.

ביום 21.11.2015 החליטה האסיפה הכללית של קיבוץ שדה בוקר (הוא המשיב בהליך דנן; להלן גם: הקיבוץ ) על הכנסת תיקונים בתקנון הקיבוץ, שנוגעים, בעיקרם, ליצירת מסלול קליטת חברים חדשים בהתבסס על מאפיינים של "קיבוץ מתחדש" (להלן: התיקון ). בתמצית, בשל משבר שהתגלע בקיבוץ, הציעה הנהלת הקיבוץ לאמץ שני מסלולי קליטה בקיבוץ: המסלול הראשון, הוא המסלול המסורתי – שכולל חברות שיתופית וערבות הדדית מלאה; והשני מסלול חברות חדשה, שיתבסס על שיתוף של הכלל בקניין (לעומת בעלות של הכלל בקניין במסלול המסורתי) ועל אפשרות להקצאה דיפרנציאלית של תגמולים כלכליים, תוך שמירה על עקרונות בסיסיים של שיתוף וערבות הדדית (ראו גם הגדרת "קיבוץ מתחדש" בתקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות), התשנ"ו-1995 (להלן: תקנות הסיווג ); תקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש), התשס"ו-2005 (להלן: תקנות הערבות ההדדית )). כעולה מהחומרים שלפניי, מודל קיבוצי זה, המאפשר שני סוגים של חברויות עם רמות שונות של ערבות הדדית, מוכר בכינוי "קיבוץ שיזורי" (להלן: קיבוץ שיזורי ). החלטת האסיפה הכללית התקבלה ברוב קולות (מתוך 167 חברי קיבוץ אותה עת, הצביעו 147 חברים כדלקמן: 118 בעד, 26 נגד, 3 נמנעים). מאחר שרמת הערבות ההדדית בקיבוץ שיזורי אינה מספקת להגדרת הקיבוץ כקיבוץ שיתופי (בהתאם להוראות תקנות הסיווג) נדרש קיבוץ שדה בוקר לפנות לרשם גם לצורך שינוי סיווגו מקיבוץ שיתופי לקיבוץ מתחדש.

2.

ביום 6.4.2016 הוגשה לרשם האגודות השיתופיות (להלן גם: הרשם ) בקשה לאישור רישום התיקון בתקנון הקיבוץ. המבקש הגיש לרשם התנגדות לשינויים המבוקשים בתקנון – ובין נימוקי התנגדותו, ציין המבקש שהתיקון מהווה שינוי יסודי באורח החיים של הקיבוץ אשר דורש הסכמה פה אחד של כל חבריו. ביום 21.11.2018 דחה הרשם את ההתנגדות. אשר לרוב הנדרש לשינוי התקנון, נקבע כי עמדת המבקש, שלפיה על השינוי להיות מאושר פה אחד, לא עולה בקנה אחד עם הוראות הדין והפסיקה. כן נדחתה טענת המבקש כי מודל קיבוץ שיזורי מנוגד להוראות פקודת האגודות השיתופיות ותקנות הסיווג. עוד בהחלטה דחה הרשם את יתר טענות המבקש ובהן את הטענה בדבר התקיימות התנאים הקבועים בתקנות 12-11 לתקנות הערבות ההדדית ולפגמים בדרך אישורו של התיקון. יוער כי לצד האמור הורה הרשם על ביצוע שינויים מסוימים בנוסח שינוי התקנון (ונגד רכיב זה הוגשה עתירה מינהלית שהתקבלה בחלקה, ראו עת"ם (מינהליים י-ם) 28639-06-19 חבשוש נ' רשם האגודות השיתופיות (28.12.2020); ערעור על פסק הדין תלוי ועומד לפני בית משפט זה, עע"ם 794/21 חבשוש נ' רשם האגודות השיתופיות ).

3.

המבקש ערער על החלטת הרשם וביום 4.11.2020 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופטת ד' כהן-לקח ) את הערעור בפסק דין מפורט ומנומק . בית המשפט עמד על הוראות הדין הרלוונטיות לעניין שינוי בתקנון (ראו תקנה 7 לתקנות האגודות השיתופיות (ייסוד), התשל"ו-1976 (להלן: תקנות הייסוד )) ואימץ את עמדת הרשם כי הן התקיימו במסגרת התיקון. בית המשפט דחה את טענת המבקש כי לצורך אישור התיקון נדרשה הסכמה פה אחד של כלל חבריו. בית המשפט תמך קביעתו זו במספר אדנים ובהם: לשון תקנות הייסוד, שקובעת כי תיקון תקנון האגודה יצריך רוב של שלושה רבעים מהמצביעים אך לא נקבע בהן כי יש צורך בהסכמה פה אחד בנושאים כאלה או אחרים; בחינת ההיסטוריה החקיקתית מלמדת אף היא כי הרוב הנדרש להסבת קיבוץ ל"קיבוץ מתחדש" הוא הרוב שנדרש לצורך תיקון התקנון; הרוב הנדרש לצורך פירוק האגודה השיתופית הוא שלושה רבעים מחברי האגודה ומכך ניתן ללמוד שלא נדרשת הסכמה פה אחד גם לצורך הסבה למודל של "קיבוץ מתחדש"; ועמדת היועץ המשפטי לממשלה, כפי שהובאה בע"א 1773/06 אלף נ' קיבוץ איילת השחר (19.12.2010) שלפיה החלטה שנוגעת לשינוי אורחות החיים בקיבוץ, יכולה להתקבל בדרך של שינוי תקנון, ואין צורך בהסכמת כלל החברים. בית המשפט התייחס בנקודה זו לאמור בע"א 524/88 פרי העמק אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' שדה יעקב , פ"ד מה(4) 529 (1991) (להלן: עניין פרי העמק ) שלפיו החלטת רוב חברי האגודה השיתופית לא מספיקה לשינוי תקנון שמשנה בצורה מהותית את בסיס ההסכמה עליה בנויה החברות באגודה. בית המשפט אבחן מעניין פרי העמק (שעסק בייחוס חובות האגודה השיתופית לחבריה) וקבע כי אין מקום להחיל קביעותיו בנסיבות המקרה דנן, שבהן התיקון מאפשר לחברים הוותיקים להמשיך ליהנות מערבות הדדית מלאה, מתשלומים בלתי דיפרנציאליים ולא יוצר פגיעה קניינית בהם (בית המשפט התייחס גם לעמדה שונה שהובאה על ידי פרופ' אוטולנגי, ראו סמדר אוטולנגי אגודות שיתופיות דין ונוהל כרך א 316-315 (1995)).

בהמשך, דחה בית המשפט גם את טענת המבקש שלפיה יצירת "סיווג כפול" (כלומר, שני סוגים של חברים בקיבוץ בו זמנית) במודל השיזורי סותר את הוראות הדין וזאת גם בשים לב לקבוע בתקנה 3 לתקנות הסיווג (שלשונה: "אגודה יכולה להיות שייכת ליותר מסוג אחד"). עוד ציין בית המשפט שהחששות שהמבקש מעלה במישור האידיאולוגי-ערכי מובנים, אך אין בהם כדי להתערב בהחלטת הרשם. לבסוף דחה בית המשפט טענות נוספות שהעלה המבקש ובהן: היעדר גמירות דעת מצד המצביעים על התיקון; פגמים בהליך אישורו; ופגמים בהחלטת הרשם.

4.

מכאן הבקשה שלפניי, שלצדה הגיש המבקש גם בקשה למתן צווים זמניים. במסגרת הבקשה חוזר המבקש על עיקרי טענותיו לפני בית המשפט לעניינים מינהליים. לטענתו התיקון הוא השינוי המהותי ביותר האפשרי בחיי קהילה שיתופית ומשכך, שגו הרשם ובית המשפט לעניינים מינהליים משלא קבעו שמדובר בשינוי שמחייב את הסכמת כלל חברי האגודה. לשיטתו, מדובר בשינוי בסיס ההסכמה להיות חבר באגודה – וזאת בפרט בשים לב לתיקון במקרה דנן, שלדבריו "מבטל את עקרון השוויון בין החברים" (סעיף 1.6 לבקשה). רשות לערער נדרשת, כנטען, על מנת ליישב את הסתירה שבין פסיקות קודמות בעניין הרוב הנדרש לשינוי תקנון כאמור לבין הקביעות בעניין פרי העמק . עוד טוען המבקש כי התרת "סיווג כפול" ויצירת שני "מעמדות" של חברים בקיבוץ מבטלות את אלמנט השיתוף והשוויון בין החברים. לטענת המבקש מודל הקיבוץ השיזורי סוטה מהוראות הדין ונוגד את תכליתה של האגודה השיתופית. עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט לעניינים מינהליים בקביעות נוספות ובהן הקביעות בדבר גמירות הדעת של חברי האגודה והפרת תקנון הקיבוץ. לבסוף טוען המבקש כי שגה בית המשפט שפסק שהמבקש יישא בהוצאות הקיבוץ.

5.

התבקשה תשובה. המשיב סומך ידיו על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים. אשר לדרישה כי התיקון יעבור פה אחד, מדגיש המשיב כי בניגוד לנטען, הקביעות בפסק הדין בעניין פרי העמק אינן רלוונטיות למקרה דנן ולשינוי תקנון שעניינו שינוי אורחות החיים בקיבוץ. בנוסף, מפנה הקיבוץ לאמור בהחלטת הרשם שלפיה למעלה משלושת רבעי מהקיבוצים (מעל 200) הפכו לקיבוצים מתחדשים ותוצאת קבלת עמדת המבקש היא ששינ וי התקנון באותם מקרים נעשה שלא כדין. אשר להתרת "סיווג כפול", טוען הקיבוץ כי אף לשיטת המבקש מדובר בסוגיה שלא חורגת מעניינם של הצדדים, וממילא, טענותיו בהקשר זה הן אידיאולוגיות בעיקרן ואין בהן כדי להצדיק מתן רשות לערער.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. רשות לערער על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בערעור על החלטת רשם האגודות השיתופיות תינתן במשורה, מקום שבו הבקשה מעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים למחלוקת (בר"ם 6441/18 יפה נ' צרעה , פסקה 4 (30.12.2018) ; ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). מובן שהסוגיות שמעלה המבקש בבקשה דנן קרובות לליבו, אך לא ראיתי ליתן בנסיבות המקרה דנן רשות לערער. בית המשפט לעניינים מינהליים, בפסק דין מפורט ומנומק היטב, דחה את טענות המבקש בכל הנוגע לתיקון. בכלל זאת, בית המשפט נדרש בהרחבה לשאלת הרוב הנחוץ לשינוי התקנון, וקבע, בהסתמך על שורה של טעמים, כי לא היה צורך באישור פה אחד של התיקון. בין יתר נימוקיו התייחס בית המשפט לעניינים מינהליים לפסיקת בית משפט זה, ובכלל זאת לעניין

פרי העמק עליו ביקש המבקש להסתמך בבקשתו . איני סבור כי בבקשה דנן הניח המבקש עילה להתערב בהכרעותיו של בית המשפט לעניינים מינהליים בסוגיה זו ומשכך לא ראיתי להורות על בירור נוסף שלה לפני בית משפט זה. יתר טענות המבקש, המופנות בין היתר לסעיפים ספציפיים בתקנון ולשאלת גמירות הדעת של חברי האגודה בהצבעה על התיקון, הן טענות ערעוריות המכוונות ליישום הדין במקרה הפרטני, וככאלו הן לא מקימות עילה למתן רשות לערער.

הבקשה נדחית אפוא, ומאליה נדחית הבקשה למתן צווים זמניים. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.