עע"מ 794/21 ציון חבשוש נ. רשם האגודות השיתופיות

לפניי בקשה למתן סעדים זמניים בערעור שהוגשה במעמד צד אחד. הערעור במסגרתו הוגשה הבקשה הוא על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת תמר בזק רפפורט ) בעת"מ 28639-06-19 מיום 28.12.2020, אשר דחה את עיקר עתירת המבקש בנוגע לשינויים שנערכו בתקנון המשיב 2, קיבוץ שדה בוקר, וקיבל את מקצת טענותיו בלבד.

1.

האסיפה הכללית של קיבוץ שדה בוקר (להלן גם: הקיבוץ ) החליטה ביום 21.11.2015 על הכנסת תיקונים בתקנון הקיבוץ, שתכליתם יצירת מסלול קליטת חברים חדשים בהתבסס על מאפייניו של "קיבוץ מתחדש" (ראו: הגדרת "קיבוץ מתחדש" בתקנה 2(5)(ב) לתקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות), התשנ"ו-1995). ההחלטה התקבלה ברוב קולות של מעל לשלושת רבעי המשתתפים בהצבעה (מתוך 167 חברי קיבוץ אותה העת, הצביעו 147 חברים כדלקמן: 118 בעד, 26 נגד, 3 נמנעים). בעקבות כך, הגיש הקיבוץ לרשם האגודות השיתופיות (להלן: הרשם ) בקשה לאשר את רישום התיקונים בתקנון הקיבוץ (להלן: תיקון חבר חדש ).

2.

המבקש, חבר קיבוץ שדה בוקר, הגיש לרשם את התנגדותו לאישור התיקונים בתקנון שעניינם תיקון חבר חדש. טענתו המרכזית של המבקש היתה כי תיקון חבר חדש מוביל לשינוי מהותי באורחות החיים בקיבוץ שדה בוקר, ועל כן הוא מצריך הסכמה פה אחד של כל חברי הקיבוץ. רשם האגודות השיתופיות דחה את התנגדות המבקש בהחלטתו מיום 21.11.2018. המבקש ערער על החלטת הרשם לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהלים (עמ"נ (ירושלים) 12477-01-19, להלן: הערעור המנהלי ).

3.

ביום 4.11.2020 ניתן פסק דין אשר דחה את הערעור המנהלי (כב' השופטת דנה כהן-לקח . עמ"נ (ירושלים) 12477-01-19 חבשוש נ' קיבוץ שדה בוקר (4.11.2020)). נפסק, כי בדין דחה הרשם את טענת המבקש לפיה נדרשת הסכמה פה אחד של כלל חברי הקיבוץ לצורך אישור תיקון חבר חדש. חרף העובדה שכרוכים בתיקון זה שינויים ממשיים באורחות החיים בקיבוץ, סבר בית המשפט שדן בערעור המנהלי כי לצורך כך די ברוב המיוחד הדרוש לתיקון התקנון (שלושה רבעים מהמצביעים כאשר באסיפה הכללית נוכחים לפחות שני שלישים מכלל חברי האגודה) – דרישה שמולאה בנסיבות המקרה. בפסק דינו איבחן בית המשפט שדן בערעור המנהלי בין עניין ע"א 524/88 פרי העמק אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' שדה יעקב , פ"ד מה(4) 259 (1991) (להלן: עניין פרי העמק ) לבין הערעור המנהלי, בין היתר, בשים לב לעובדה שבעניין פרי העמק דובר על ייחוס חובות האגודה לחבריה בהחלטת רוב. וזאת, בשונה מהמקרה של קיבוץ שדה בוקר, בו אין הטלת חבות כספית ישירה על יחידי הקיבוץ. בנוסף, נדונה בפסק הדין טענת המבקש נגד "המודל השיזורי" שנבחר, קרי – יצירת שני סוגים של חברים בקיבוץ בו זמנית – חברים שיתופיים לצד חברים חדשים. בעניין זה נפסק כי הדין הקיים אינו מונע תיקון תקנון שתכליתו לעגן "מודל שיזורי" מן הסוג שאומץ בקיבוץ. בקשת רשות ערעור על פסק הדין בערעור המנהלי נדחתה ביום 15.2.2021 על ידי בית משפט זה (כב' השופט עוזי פוגלמן . בר"מ 7814/20 חבשוש נ' קיבוץ שדה בוקר (15.2.2021)).

4.

בין לבין, בעוד הערעור המנהלי תלוי ועומד, ניתנה ביום 31.3.2019 החלטה נוספת של הרשם בה הוא אישר את רישום תיקון חבר חדש לתקנון הקיבוץ, תוך שהורה על שינויי נוסח ביחס לנוסח של התיקון כפי שהתקבל באסיפה הכללית, ותוך שינוי סיווגו של קיבוץ שדה בוקר מ"קיבוץ שיתופי" ל"קיבוץ מתחדש". על החלטה זו הגיש המבקש את העתירה המנהלית מושא הערעור דנן, גם היא לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עת"מ 28639-06-19, להלן: העתירה המנהלית ).

בעתירה המנהלית טען המבקש כי שישה מהשינויים שנערכו בנוסח התקנון היו תיקונים מהותיים, ועל כן, לאור הוראות הדין (ובכלל זה סעיף 7(ה) לתקנות האגודות השיתופיות (ייסוד), התשל"ו-1976), הרשם אינו מוסמך לרשום אותם, ונדרשת החלטה מאשרת נוספת של האסיפה הכללית – החלטה שלא התקבלה במקרה זה. עוד טען המבקש כי לא ניתן לבטל את התיקון בתקנון באופן חלקי, אלא יש לבטל את כל התיקונים כמקשה אחת, וכי ביטול תיקון התקנון כורך אחריו גם את ביטול סיווג הקיבוץ כ"קיבוץ מתחדש".

5.

ביום 28.12.2020 ניתן פסק דינו של בית משפט קמא. בית המשפט קמא בחן כל אחד מששת השינויים שנערכו בתיקון לתקנון עליהם הצביע המבקש, וקבע כי השינויים שנערכו בסעיפים 7א, 34ב, 35(ז)ו-(ח), 66א(ה) לתקנון המתוקן אינם משנים את מהות העניין, ולא מצריכים אסיפה כללית חוזרת. לעומת זאת, ביחס לשני התיקונים הנותרים נקבע כדלקמן: ביחס לסעיף 97א לתקנון המתוקן, אשר עוסק בזכות החברים החדשים להשתתף באספות הכלליות של הקיבוץ, נקבע כי הנוסח המקורי עליו הצביעו חברי הקיבוץ באסיפה הכללית מנוגד לדין, בהיותו סותר את סעיף 16 לפקודת האגודות השיתופיות. זאת ועוד, הנוסח שאישר הרשם על מנת לפתור את אי החוקיות יוצר הסדר שלא היה קודם לכן בנוסח עליו הצביעו חברי הקיבוץ באסיפה הכללית, והוא עשוי לשנות מן המהות ביחס לזכויות ההצבעה של החברים החדשים. לפיכך, סבר בית משפט קמא כי לא היה מקום לרשום את השינוי בסעיף זה מבלי לבצע הצבעה חוזרת באסיפה הכללית. אשר לסעיף 4(5) לתקנון המתוקן, העוסק במנגנון שלפניו נקבעים "נכסי החבר", אשר מוחרגים מהחובה למסרם לקיבוץ, הבחין בית משפט קמא בין השינוי בתנאים להם כפוף שיוך הנכסים לבין הרוב שבו תתקבל החלטה בדבר שיוך נכסים. ביחס לראשון – נפסק כי השינוי מתחייב מהדין לפיו שיוך נכסים נסוג מפני עמידת הקיבוץ בהתחייבויותיו, ולא חל כל שינוי מהותי בסעיף. ביחס לשני, שאלת הרוב שבו תתקבל החלטה בנוגע לשיוך נכסים, הרי שמדובר בשינוי שיש להביאו להצבעה חוזרת.

חרף קביעות אלו דחה בית משפט קמא את טענת המבקש לפי יש לבטל את כל התיקונים בתקנון כאחד, ולאפשר הצבעה מחודשת על כל התיקונים לתקנון. בין היתר סבר בית משפט קמא כי הסעיפים הספציפיים שיש להביאם להצבעה חוזרת כלל אינם מהותיים עבור רוב חברי הקיבוץ. בדומה, סבר בית המשפט קמא כי אין מקום לשנות את סיווג הקיבוץ מ"קיבוץ שיתופי" ל-"קיבוץ מתחדש", וממילא הסעיפים בהם נפל פגם לא משפיעים על סיווג הקיבוץ כ"קיבוץ מתחדש".

6.

עוד יצוין כי ביום 27.12.2020 הגיש המבקש לבית משפט קמא בקשה למתן צווים זמניים שימנעו מהקיבוץ לבנות תשתיות לשכונה חדשה על בסיס קליטה במסלול "חבר חדש", אולם בית המשפט קמא דחה את הבקשה במסגרת פסק דינו, נוכח השיהוי שבהגשתה, ובשים לב לכך שלא נפל פגם בסיווג הקיבוץ כ"קיבוץ מתחדש".

7.

על פסק הדין של בית משפט קמא הגיש המבקש ביום 3.2.2021 ערעור לבית משפט זה, ובחלוף 7 שבועות הוגשה הבקשה למתן סעד זמניים בערעור, במעמד צד אחד – היא הבקשה שלפניי. הסעדים הזמניים שהתבקשו הם כדלקמן:

1.לייתן צו מניעה זמני המונע מהקיבוץ לבצע כל פעולה ו/או להתחייב ו/או לבצע התחייבויות, העלולה למנוע אכיפת פסק הדין שיינתן בערעור.

2.לחייב את הקיבוץ לעדכן וליידע באופן פוזיטיבי כל גורם שלישי, עמו הוא מתקשר בעניינים העשויים להיות מושפעים מפסק דין בערעור, במידה שהערעור (או חלק ממנו) יתקבל, אודות הליך ערעור זה;

ובמיוחד – מבלי לפגוע בכלליות האמור – ליידע באופן אישי כל חברי הקיבוץ, וכן כל מועמד לקליטה במסלול "חבר חדש", כי במידה שהערעור יתקבל, עלול מסלול "חבר חדש" להתבטל, בהיותו תלוי בשינוי סיווג הקיבוץ ל"קיבוץ מתחדש" ובתיקונים לתקנון הקיבוץ שתוקפם הם נשוא ערעור זה.

8.

בבקשתו, טוען המבקש כי בתור חבר קיבוץ הוא חושש מהנזקים העלולים להיגרם לקיבוץ ולחבריו במידה שהקיבוץ ימשיך לפעול ולהתחייב "כאילו אין ערעור תלוי ועומד", ומבלי לעדכן צדדים שלישיים על שינויים עתידיים אפשריים. המבקש מדגיש כי שיקולי מאזן הנוחות נוטים לטובת קבלת הבקשה למתן סעדים זמניים הואיל ואין בה כדי לפגוע בהתנהלות הקיבוץ, ומדגיש לעניין זה שאין הוא מבקש לאסור כליל קבלת חברים חדשים לחברות, אלא אך ליידע אותם לגבי האפשרות שחברותם תבוטל בעתיד. עוד נטען כי מזכירות הקיבוץ מאיצה פעולות שתכליתן לקבוע עובדות בשטח בטרם יינתן פסק הדין בערעור.

9.

לאחר שעיינתי בבקשה על צורפותיה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לסעדים זמניים להידחות. כידוע, על בקשה למתן סעד זמני בערעור על עתירה מינהלית חלים העקרונות הנוהגים במתן סעד זמני בערעור אזרחי לפיהם המבקש סעד זמני נדרש להוכיח שני תנאים מצטברים: סיכוי הערעור הם טובים ומאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו (עע"מ 2803/06 מאיר ובניו בע"מ נ' הגיחון מפעלי מים וביוב ירושלים בע"מ , פסקה 8 והאסמכתאות המובאות שם (11.4.2006)). בין שני התנאים הללו מתקיים יחס של מקבילית כוחות, לפיו ככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר כך ניתן להקל בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך (עע"מ 1873/12 אסום חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב , פסקה 7 (14.3.2012)).

10.

בענייננו, לא שוכנעתי כי יש מקום למתן הסעדים המבוקשים. טענותיו העקרוניות של המבקש בקשר עם תיקון חבר חדש נידונו ונדחו במסגרת הערעור המנהלי בשלוש ערכאות שיפוטיות ומעין-שיפוטיות (רשם האגודות השיתופיות, בית המשפט המחוזי ובית משפט זה), והן אינן עומדות לדיון בשלב זה. העתירה המנהלית מושא הערעור דנן עסקה בנושא שונה, ומצומצם יותר, שעניינו אופן יישום החלטת האסיפה הכללית בתקנון הקיבוץ, וזאת בהינתן הערות הרשם ביחס למקצת התיקונים. בית המשפט קמא סבר כי תיקון התקנון לפי הערות הרשם הוא בעיקרו טכני, ואינו מצריך אישור הנוסח החדש בידי אסיפת הקיבוץ. אכן, ביחס לשני סעיפים נמצא כי לא ניתן לשנות את נוסח התקנון ללא החלטה של אסיפת הקיבוץ, וביחס לקביעה המתייחסת ליתר הסעיפים הוגש הערעור דנן, ואולם מכאן ועד למסקנה כי מסלול "חבר חדש" עלול להתבטל כתוצאה מההכרעה בערעור רחוקה הדרך.

11.

בנסיבות אלו, מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק נגד הבקשה שלפניי. ראשית , לא התרשמתי כי ייגרם למבקש או לגורמים שאת האינטרס שלהם הוא מבקש לייצג בהליך הנוכחי נזק משמעותי במהלך הדיון בערעור. נוכח פסק הדין החלוט בקשר עם תיקון חבר חדש , קשה לצפות נזקים העלולים להיגרם לקיבוץ ולחבריו במידה שהקיבוץ ימשיך לפעול ולהתחייב "כאילו אין ערעור תלוי ועומד", וממילא מעבר לטענה בעלמא, העותר לא הצביע על נזקים אפשריים מסוג זה; שנית , בבית המשפט קמא התבקש סעד זמני המקפיא את הליך השינוי בקיבוץ בשיהוי ניכר, והדבר היווה את אחד הטעמים לדחיית הבקשה בבית המשפט קמא. לפיכך, אין זה ברור מדוע ההצדקה למתן סעדים זמניים נוצרה דווקא בהליך הערעור. זאת ועוד, אף בבית משפט זה השתהה העותר משך 7 שבועות ללא הסבר מניח את הדעת. למעשה, עצם קיומם של ההליכים הרבים, מבלי שניתנו במסגרתם הסעדים הזמניים המבוקשים לעת הזו, מעיד כי אין מקום לתתם לראשונה במסגרת הערעור דנן; שלישית , מבלי לטעת מסמרות לגופם של טיעונים, גם אם יתקבל הערעור לא יביא הדבר מניה וביה לביטול הליכי קבלתם של חברים חדשים, אלא רק יחייב את הקיבוץ להביא את התיקונים הדרושים בתקנון לאישור האסיפה. ממילא הניסוח הרחב של הסעדים הזמניים שהתבקשו על ידי המבקש אינו עולה בקנה אחד עם הסעדים שניתן להעניק לו במסגרת הערעור גופו.

12.

לאור כל האמור, הבקשה למתן סעדים זמניים בערעור נדחית בזאת. מאחר שלא התבקשה תשובה, אינני עושה צו להוצאות ביחס לבקשה זו.