עע"מ 7343-22 עע"מ 7343-22

לפניי בקשה למתן סעד זמני בערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו בעת"מ 64060-05-19 (סגן הנשיא, כב' השופט אליהו בכר) מיום 22.08.2022, בגדרו נדחתה ברובה עתירת המבקש, מר ג'מאל בכר (להלן: המבקש), לביטול חיובי ארנונה ומים בהם הוא חב למשיבה, עיריית תל אביב-יפו (להלן: העירייה).

1.בתמצית, בפסק הדין נקבע כי דינה של עתירת המבקש להידחות ברובה, דהיינו ביחס לחובות בגין ארבעה מתוך חמישה נכסים שהיו בבעלות המבקש במועדים הרלוונטיים, וזאת הן על הסף (בשל השיהוי הניכר בו הוגשה), והן לגופה. בעקבות פסק הדין שלחה העירייה למבקש חשבון שלפיו חובו המעודכן עומד על סך של כמיליון ש"ח.

2.על פסק דין זה הוגש ערעור, ולצדו הבקשה למתן סעד זמני שלפניי (להלן: הבקשה). בבקשה נטען כי לערעור סיכויים גבוהים להתקבל בשל שגיאות שונות שנפלו, לטענת המבקש, בפסק הדין; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש שכן גביית החובות על ידי העירייה תגרום לו נזקים בלתי הפיכים, לטענתו, משום שהיא כרוכה במימוש דירת המגורים בה הוא מתגורר, נכס המצוי ברחוב שבטי ישראל 43 בתל אביב והידוע כגוש 7024 חלקה 215 ת"ח 7 (להלן: דירת המגורים), ובמימוש נכס נוסף המהווה "מטה לחמו", כלשונו, אשר מצוי ברחוב סלסלה 26 ביפו והידוע כגוש 9015 חלקה 34 ת"ח 3 (להלן: הנכס הנוסף).

3.ביום 13.12.2022 הוריתי לעירייה להודיע האם היא מסכימה לעיכוב הליכי הגבייה נגד המבקש בשל חובותיו המעודכנים, נוכח הנתונים שהוצגו בבקשתו. בתגובה קצרה מטעמה טענה העירייה כי למבקש נכסים בשווי של למעלה משישה מיליון ש"ח, וכי הוא "לא פרס בפני של בית המשפט העליון הנכבד את כל מצגת נכסיו והכנסותיו, כך שהמשיבה סבורה כי אין לעכב הליכים". יחד עם זאת, מבלי להודות בטענות המבקש ולשם יעילות הדיון, הסכימה העירייה לעכב את ההליכים הננקטים כנגד המערער בתיק הוצל"פ 525314-11-14 אשר נפתח למימוש זכויותיו בדירת המגורים עד למתן פסק הדין בערעור. להשלמת התמונה יצוין כי בתגובתה התמציתית הפנתה העירייה לעמדה שהגישה בנוגע לבקשת המבקש לפטור מעירבון, לה צורפו אסמכתאות באשר לנכסיו הנטענים של המבקש (בקשה זו נדחתה בהחלטת הרשמת ליאור משאלי שלומאי מיום 20.11.2022).

4.בהינתן הסכמתה של העירייה, הליכי הגבייה נגד המבקש בתיק הוצל"פ 525314-11-14 יעוכבו עד להכרעה בערעור. ואולם, באשר להליכי גבייה אחרים, ככל שיש כאלו (הצדדים לא הציגו תמונה מלאה וברורה בהקשר זה) – דוגמת זה שלטענת המבקש עלול להביא למימוש זכויותיו בנכס הנוסף – הבקשה למתן סעד זמני נדחית, מהטעמים שאפרט כעת.

5.כידוע, על בקשה למתן סעד זמני בערעור על עתירה מינהלית חלים העקרונות הנוהגים במתן סעד זמני בערעור אזרחי, לפיהם המבקש סעד זמני נדרש להוכיח שני תנאים מצטברים: סיכויי הערעור הם טובים ומאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו (עע"מ 6505/19 התאחדות התעשיינים בישראל נ' עיריית רחובות, פסקה 5 (15.12.2019); עע"מ 794/21 חבשוש נ' רשם האגודות השיתופיות, פסקה 9 (8.4.2021)). בין שני התנאים הללו מתקיים יחס של מקבילית כוחות, לפיו ככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר כך ניתן להקל בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך (עע"מ 1873/12 אסום חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב, פסקה 7 (14.3.2012)).

6.בענייננו, ניתן לומר, בזהירות הראויה ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי סיכויי הערעור אינם גבוהים. פסק דינו של בית משפט קמא מנומק ומפורט, ורובו נטוע בקביעות עובדתיות – קביעות אשר בית משפט זה אינו נוטה להתערב בהן. בהינתן שכך, המשוכה העומדת לפני המבקש היא משמעותית. באשר למאזן הנוחות, עסקינן בבקשה לעיכוב הליכי גביית חוב כספי, לגביה ההנחה היא שלא יגרם נזק בלתי הפיך אם פסק הדין לא יעוכב בתקופת הערעור (ראו למשל עע"מ 3266/20 נקסט טאוואר בע"מ נ' מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל, פסקה 21 והאסמכתאות המובאות שם (1.6.2021)). כך, במיוחד כאשר החוב נגבה לטובת רשות מקומית, שחזקה עליה כי תשיב את מלוא הסכום שנגבה אם יתקבל הערעור (ראו עע"מ 6830/19 כהן נ' עיריית תל אביב, פסקה 6 (14.11.2019)). נוכח האמור, ולאור הקושי לקבוע כי מימוש פסק הדין ידרדר את המבקש על עברי פי פחת לאור התמונה העובדתית החלקית שהציג בבקשתו באשר למצבו הכלכלי, דין הבקשה לעיכוב הליכי הגבייה אשר אינם נוגעים לדירת המגורים – להידחות.

7.אשר על כן, הבקשה מתקבלת אך ורק בהיקף לו הסכימה העיירה, דהיינו בכל הנוגע להליכי הגבייה במסגרת תיק הוצל"פ 525314-11-14 אשר מתנהל למימוש זכויות המבקש בדירת המגורים. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.