ע"א 1976-23 ע"א 1976-23

לפניי בקשה לעיכוב הליכי גביה שננקטו נגד המבקש ואשר ערעור בעניינם נדחה במסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט שמואל בורנשטיין) ב-ע"מ 10469-03-20 מיום 5.1.2023 (להלן: פסק הדין).

1.מקורו של ההליך קמא בשומות שהוציא המשיב למבקש, העוסק בתחום הנדל"ן, ביחס לשנות המס 2016-2013, ובמרכזן סיווג הכנסות שלו ממכירת דירות כהכנסה עסקית לפי סעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]. במסגרת ההליך קמא ערער המבקש על הצווים שהוציא המשיב ביחס לשנות המס האמורות, ובפסק הדין דחה בית המשפט המחוזי את טענותיו. יצוין כי על פי דבריו של המשיב הסכום בו הוא מחויב נוכח דחיית ערעורו הוא בסך של כארבעה מיליון ש"ח.

2.על פסק דין זה הגיש המבקש ערעור ולצדו הבקשה שלפניי, שהוכתרה כבקשה לעיכוב ביצוע (להלן: הבקשה). בבקשה נטען כי לערעור סיכויים גבוהים להתקבל בשל שגיאות שונות שנפלו, לטענת המבקש, בפסק הדין; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש שכן, על אף שבבעלותו מספר נכסים, תשלום חובותיו יגרום לו נזקים כבדים בהיעדר כספים נזילים. לחלופין הציע המבקש כי תירשם הערה על אחד הנכסים שבבעלותו להבטחת זכויותיו של המשיב. המשיב, מנגד, דחה הן את טענות המבקש ביחס לסיכויי הערעור ולמאזן הנוחות, והן את הצעתו החלופית.

3.דין הבקשה להידחות. כידוע, הגשת ערעור לא תעכב, ככלל, את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). המבקש סעד זמני בערעור אשר כרוך בחריגה מהכלל האמור, נדרש להוכיח כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, כאשר תנאים אלה מקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות" (ראו מני רבים ע"א 7699/18 אלימלך נ' מס ערך מוסף תל אביב 3, פסקה 4 (2.12.2018) (להלן: עניין אלימלך); ע"א 8099/22 אבוחצירה נ' פקיד שומה – היחידה הארצית לשומה, פסקה 15 (25.4.2023) (להלן: עניין אבוחצירה)). בענייננו, די בבחינת מאזן הנוחות – לו ניתן משקל הבכורה מבין השניים (ראו עניין אבוחצירה, בפסקה 12) – בכדי להגיע למסקנה האמורה.

4.עסקינן בבקשה לעיכוב גביית חוב כספי, לגביה ההנחה היא שלא יגרם נזק בלתי הפיך אם פסק הדין לא יעוכב בתקופת הערעור (ראו למשל עע"מ 7343/22 בכר נ' עיריית תל אביב-יפו, פסקה 6 (19.12.2022) (להלן: עניין בכר); ע"א 1470/23 דחלה נ' פקיד שומה – נצרת, פסקה 6 (21.2.2023) (להלן: עניין דחלה)). יתרה מכך, המשיבה בענייננו, גובת החוב, היא רשות מרשויות המדינה, אשר אין חשש כי לא תשיב את מלוא הסכום שנגבה אם יתקבל הערעור, ואף עניין זה מחזק את הנטייה שלא לעכב את ביצוע תוצאותיו של פסק הדין (עניין בכר, בפסקה 6; עניין דחלה, בפסקה 6). אומנם, במקרים בהם ביצוע החיוב הכספי עלול להביא להתמוטטות כלכלית של המבקש תיתכן חריגה מהכלל המצמצם היענות לבקשה דוגמת זו שלפנינו (ראו עניין דחלה, בפסקה 6; והשוו עניין אלימלך, בפסקה 4), אולם טענתו הכללית של המבקש בהקשר זה כמו גם האסמכתאות החלקיות שצירף לביסוסה, אינן מרימות את הנטל הדרוש לשם כך (ראו עניין דחלה, בפסקה 6; עניין אבוחצירה, בפסקה 15). זאת בייחוד לאור העובדה – עליה אין חולק – שבבעלות המבקש מספר נכסים אשר באמצעותם יוכל לגייס את הסכום הדרוש (בין אם על דרך המכירה ובין אם על דרך נטילת הלוואה מובטחת בשעבוד).

5.אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.