עע"מ 2248-23 עע"מ 2248-23

לפניי בקשה למתן סעד זמני בערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים בעת"מ 53437-07-22 (כב' השופטת שירלי רנר) מיום 17.1.2023, בגדרה נדחתה עתירת המבקש, מר רועי חוג'ה (להלן: המבקש), לביטול חיובי ארנונה בהם הוא חב למשיבה 2, עיריית ירושלים (להלן: העירייה).

1.המבקש והעירייה היו ועודם צדדים להליכים משפטיים שונים ביחס לחיובי ארנונה בהם חב המבקש לעירייה, לטענתה, בגין שימוש שהוא עשה בנכס המצוי בתחומה בשנים 2015-2014 (להלן: חיובי הארנונה). במסגרת הליכים אלו הגישה העירייה תביעה כספית נגד המבקש לבית משפט השלום בירושלים ביוני 2018, וביום 24.1.2022 זו התקבלה, תוך שנקבע כי המבקש החזיק בנכס בתאריכים הרלוונטיים, ולפיכך כי הוא חייב בתשלום של כ-570,000 ש"ח לעירייה (ת"א 31468-06-18). ערעור שהגיש המבקש על פסק דין לבית המשפט המחוזי בירושלים נדחה בפסק דין מיום 20.10.2022 (ע"א 63415-03-22). ביני לביני, ביום 23.2.2023 הגיש המבקש השגה על חיובי הארנונה למנהל הארנונה, בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 (להלן: ההשגה).

2.במרכז העתירה מושא ההליך קמא ניצבה טענת המבקש שלפיה תשובתו של מנהל הארנונה להשגה ניתנה למעלה מ-60 יום ממועד הגשתה, ולפיכך, לאור פסיקת בית המשפט העליון בסוגיה, יש להתייחס אל ההשגה כאילו התקבלה. בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את העתירה בקבעו כי פסק הדין שניתן בבית המשפט השלום בעניינו של המבקש מקים השתק ביחס לטענת המבקש בעתירה. בית משפט קמא הוסיף וקבע כי אף ללא קיומו של השתק כאמור, דין העתירה להידחות שכן ההשגה הוגשה באיחור, ועל כן היא אינה יכולה להוביל לביטול חיובי הארנונה כנטען (להלן: פסק הדין).

3.על פסק דין זה הגיש המבקש ערעור, ולצדו את הבקשה למתן סעד זמני שלפניי (שהוכתרה כבקשה לעיכוב הליכים), בגדרה הוא מבקש את עיכוב הליכי גביית חיובי הארנונה עד להכרעה בערעור (להלן: הבקשה). לטענת המבקש, לערעורו סיכויים גבוהים להתקבל בשל שגיאות שונות שנפלו, לטענתו, בפסק הדין; ומאזן הנוחות, נוטה לטובתו שכן גביית החוב תפגע בו קשות, בין היתר בשל מצבו הכלכלי הרעוע, ולאור העובדה שתשלום החוב, אשר עומד לדבריו על כ-900,000 ש"ח, ידרוש ממנו למכור נכס הנמצא בבעלותו.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת העירייה.

4.כידוע, על בקשה למתן סעד זמני בערעור על עתירה מינהלית חלים העקרונות הנוהגים במתן סעד זמני בערעור אזרחי, לפיהם המבקש סעד זמני נדרש להוכיח שני תנאים מצטברים: סיכויי הערעור הם טובים ומאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו (ראו, מני רבים: עע"מ 6830/19 כהן נ' עיריית תל אביב, פסקה 5 (14.11.2019) (להלן: עניין כהן); עע"מ 794/21 חבשוש נ' רשם האגודות השיתופיות, פסקה 9 (8.4.2021); עע"מ 7343/22 בכר נ' עיריית תל אביב-יפו, פסקה 5 (19.12.2022) (להלן: עניין בכר)). בין שני התנאים הללו מתקיים יחס של מקבילית כוחות, לפיו ככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר כך ניתן להקל בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך (עע"מ 6505/19 התאחדות התעשיינים בישראל נ' עיריית רחובות, פסקה 5 (15.12.2019)).

5.בענייננו, די בבחינת מאזן הנוחות – לו ניתן משקל הבכורה מבין התנאים הנזכרים (ע"א 8099/22 אבוחצירה נ' פקיד שומה – היחידה הארצית לשומה, פסקה 12 (25.4.2023)) – כדי להביא לדחיית הבקשה. ראשית, עסקינן בבקשה לעיכוב גביית חוב כספי, לגביה ההנחה היא שלא יגרם נזק בלתי הפיך אם פסק הדין לא יעוכב בתקופת הערעור (ראו, למשל: עניין בכר, בפסקה 6; ע"א 1976/23 פלוני נ' פקיד שומה נתניה, פסקה 4 (30.4.2023)). יתרה מכך, בעלת החוב בענייננו היא רשות מקומית, אשר מטבע הדברים תשיב את מלוא הסכום שנגבה אם יתקבל הערעור (ראו: עניין כהן, בפסקה 6; עניין בכר, בפסקה 6). לבסוף, העותר לא צירף כל אסמכתא לביסוס טענותיו ביחס למצבו הכלכלי ולהשלכות של המשך הליכי הגבייה בעניינו, ובנסיבות אלו, ברי כי לא ניתן לסטות מהכלל המצמצם היענות לבקשה דוגמת זו שלפנינו (ראו: עניין בכר, בפסקה 6; ע"א 1470/23 דחלה נ' פקיד שומה – נצרת, פסקה 6 (21.2.2023)). במצב דברים זה, די שאציין לעניין סיכויי הערעור, כי על פני הדברים, אין הם נראים מזהירים.

6.אשר על כן, הבקשה נדחית בזאת. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

7.בכפוף לאילוצי היומן, הדיון בערעור יקבע במהלך המחצית השנייה של שנת 2023.