פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם
8119/13
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקשת:
אזו -ריט רחובות בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. עיריית רחובות
2. בנק הפועלים בע"מ
בקשת עיכוב ביצוע ובקשת רשות ערעור
על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים מחוז מרכז בתיק עת"מ 56003-11-13
שניתנה ביום 28.11.2013 על ידי כבוד השופט אילן ש' שילה
בשם המבקשת:
עו"ד יגאל דורון ועו"ד ג'ני רוזנברג
בשם המשיבה 1:
עו"ד אדוה זגון
החלטה
1.
המבקשת עתרה לבית משפט קמא בבקשה לאסור על המשיבה לממש ערבות בנקאית אוטונומית שניתנה על ידה
"בקשר עם היטל השבחה בגין תוכנית מפורטת רח/מק/34/2010 – הרחבת קניון רחובות בגוש 3701 חלקה 1".
בקשת המבקשת נדחתה על אתר על ידי בית משפט קמא בהחלטה קצרה, אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.
על כך נסבה בקשת רשות הערעור שבפנינו.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.
2.
הצדדים האריכו בטיעוניהם ובתיאור "ההיסטוריה" שמאחורי הבקשה, ועל כן אקצר בדברים, ואומר כי אין חולק שהערבות הבנקאית ניתנה על מנת להשלים את היטל ההשבחה בגין המימוש החלקי עד לסכום של כ-57.6 מליון ₪ כפי שנקבע בשומה המכרעת. לא נכתב בערבות הבנקאית כי מימוש הערבות מותנה בכך שהשומה תהא סופית, ומשכך, ולאור ההלכות הנוהגות לעניין מימוש ערבות בנקאית אוטונומית, אין לקרוא אל תוך הערבות מה שאין בה ואין לפשפש בעסקת היסוד.
3.
איני מקבל את הטענה המרכזית של המבקשת לפיה מימוש הערבות הבנקאית נעשה בניגוד לעקרון חוקיות המינהל. במצב הדברים הרגיל, על החייב בהיטל השבחה לשלם את ההיטל בעת "מימוש הזכויות" על פי אחת החלופות בהגדרה בסעיף 1 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: התוספת השלישית ), וחובת התשלום אינה מושעית עד לאחר החלטתה של ועדת הערר בעקבות השומה המכרעת. כחריג לכך אנו מוצאים את סעיף 14(ה) לתוספת השלישית הקובע כלהלן:
הגשת ערעור לא תעכב את מימוש הזכויות במקרקעין, אם המערער שילם את ההיטל; אולם מי שמבקש היתר בניה לצרכי מגוריו או מגורי קרובו
והגיש ערעור כאמור, לא תעכב הגשת הערעור את מתן ההיתר, אם נתן ערובה לתשלום סכום ההיטל השנוי במחלוקת; תקנות על פי סעיף 8(ב) יחולו גם על מתן ערובה כאמור [ההדגשות הוספו – י"ע].
הנה כי כן, הסעיף מגביל את האפשרות להפקיד ערובה אך למטרות המנויות בסעיף. עמד על כך בית משפט זה בע"א 8453/09 קרן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ
(2.1.2012):
"מצד אחד עומד אינטרס הפרט המבקש לממש את זכויותיו טרם שהליכי ההשגה על שומת היטל ההשבחה מוצו. כידוע, הליכי השגה כאלו עלולים להימשך פרק זמן לא מבוטל והדרישה לשלם את היטל ההשבחה כולו – מראש ובמזומן – עלולה ליצור הכבדה ניכרת על בעל הזכויות בקרקע. מצד שני ניצבים שיקולים תזרימיים ומימוניים של הוועדה המקומית, שהשימוש במקור מימון יימנע ממנה – לשיטת המערערים – כל עוד הליכי ההשגה לא הסתיימו. הואיל והתכלית האובייקטיבית מצביעה על שיקולים נוגדים, הרי שבחירתו הסובייקטיבית של המחוקק ומתחם האפשרויות הלשוניות שיצר כפועל יוצא מטים את הכף לפרשנות שלפיה אפשרות ההפקדה המוסדרת בסעיף מתוחמת למקרים המפורטים בו".
הזכות להפקיד ערובה חלף תשלום אינה עומדת למבקשת באשר אין ענייננו בבקשה להיתר בניה לצרכי מגורים. מכאן, שיש ממש בטענת המשיבה כי נענתה לבקשת המבקשת להפקיד ערבות בנקאית לפנים משורת הדין ושלא בגדר סעיף 14(ה) הנ"ל. המבקשת תלתה יהבה בסעיף 18 לתוספת השלישית, אשר מסמיך את הרשות המקומית לגבות היטל השבחה המגיע על פי "שומה סופית"
- כהגדרתה בסעיף 1 לתוספת השלישית - בדרך בה נגבית ארנונה. אלא שסעיף זה, שעניינו באופן הגבייה של היטל השבחה, יכול להיות רלבנטי לגבי מי שהפקיד ערבות בנקאית בגדר סעיף 14(ה) וכל עוד לא ניתנה "שומה סופית" בעניינו. אלא שכאמור סעיף 14(ה) אינו חל על המבקשת.
4.
אשר על כן הבקשה נדחית.
צו הארעי שניתן על פי החלטתי מיום 29.11.2013 בטל.
המבקשת תשא בהוצאות המשיבה בסך 25,000 ₪.
ניתנה היום, ט"ז בטבת התשע"ד (19.12.2013).
ש ו פ ט