בר"מ 8133/02 רובינשטיין שמואל נ. ועדה מקומית לתכנון ובניה - כרמיאל

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה (השופט ש' ברלינר) מיום 2.9.02 בה נדחתה בקשת המבקשים, שהינם בעלי הזכויות במגרש באזור התעשייה בכרמיאל, ליתן צו ביניים המורה למשיבים להימנע מביצוע כל פעולה הנוגעת לאישור תוכנית מפורטת מק/בר/6/199 (להלן – " התוכנית "), וזאת עד למתן החלטה בעת"מ 601/02.

2.התוכנית חלה על שטח המגרש של המבקשים, ובין מטרותיה, איחוד וחלוקה מחדש של המגרשים בשטח התוכנית ללא הסכמת הבעלים, והקצאת מגרשים על-פי החלוקה החדשה. תוכנית זו באה לשנות את תוכנית מפורטת ג/בת/199, לפיה היה מופקע חלק ממגרשם של המבקשים, וחלקו האחר יועד לשימוש תעשייתי. הפקעת המגרש על-פי תוכנית ג/בת/199 נתקפה על-ידי המבקשים בעת"מ 118/99, והפקעה זו בוטלה על-פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה. יצוין כי בפסק הדין בעת"מ 118/99 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימת אפשרות לפתור את מורכבות המצב באמצעות תוכנית לאיחוד וחלוקה מחדש של המקרקעין. על החלטה זו ערערו המשיבים בעע"ם 1975/01, ערעורם נתקבל והחלטת בית המשפט המחוזי לעניין ההפקעה בוטלה. פסק דין זה ניתן לאחר הגשת הבקשה שלפניי.

במהלך התקופה הוכנה תוכנית לאיחוד וחלוקה מחדש ללא הסכמת הבעלים. על-פי התוכנית הוקצה למבקשים מגרש מספר 202 ששטחו 3,419 מ"ר, שייעודו "תעשייה א'", וזאת כתחליף למגרשם המקורי ששטחו 7,208 מ"ר. התוכנית אושרה להפקדה בתנאים בהחלטה של הועדה המקומית מיום 8.2.02. בתאריך 14.7.02 הגישו המבקשים עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי, ובמסגרתה בקשה למתן צו ביניים או צו ארעי המורה למשיבים להימנע מלהמשיך ולדון בתוכנית, וזאת עד לקבלת החלטה בעתירה. במקביל הגישו המבקשים התנגדויות לתוכנית לועדת הערר, ואלו טרם נידונו.

3.בתאריך 2.9.02 דחה בית המשפט קמא את בקשתם של המבקשים ליתן את צו הביניים האמור. בית המשפט קמא לא שוכנע שיש קשר בין פסק הדין בעת"מ 118/99 לבין התוכנית החדשה, ובנוסף קבע כי למבקשים עומד סעד חלופי בדרך של השמעת ההתנגדויות שהגישו לועדת הערר. עוד ציין בית המשפט קמא כי המבקשים לא צירפו להליך את שאר בעלי המקרקעין הכלולים בתוכנית החדשה, והעשויים להיפגע ממתן צו זמני כמבוקש. לסיכום קבע בית המשפט קמא כי מאזן הנוחיות והנזקים אינם מצדיקים ליתן את הסעד הארעי המבוקש. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור המונחת בפניי.

4.בבקשת רשות הערעור העלו המבקשים טענות רבות לגוף העתירה, כנגד סמכותה של הרשות לפעול בהליך התכנוני בו נקטה בשלב בו מצוי עניינם. לעניין צו הביניים טענו המבקשים כי אי מתן הצו יגרום לאיבוד "זיקתם" הקניינית למגרש שהיה בבעלותם. עוד טענו כי ביצוע ההליך של איחוד וחלוקה כולל שינוי בעלויות והקצאת חלקי מגרשים ומגרשים שלמים לצדדים זרים, ולא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. לסיכום טענו כי מאזן הנוחות נוטה לצידם, ולכן יש לתת את הצו המבוקש.

5.מנגד טענו המשיבים כי צדק בית המשפט קמא בשעה שדחה את הבקשה למתן סעד ארעי. בין יתר טענותיהם המקדמיות טענו המשיבים כי למבקשים עומד סעד חלופי, והוא הדיון בהתנגדויות אותן הגישו המבקשים לועדת הערר. עוד טענו המשיבים כי המבקשים לא צירפו את שאר בעלי המקרקעין שעשויים להיפגע במידה ותתקבל בקשתם למתן צו ביניים. לעניין צו הביניים טענו עוד המשיבים כי המבקשים לא הצביעו על הנזק שייגרם להם במידה ולא יוצא צו הביניים, אך לעומת זאת לציבור ייגרם נזק עצום מעיכוב ביצוע התוכנית, ומשכך, מאזן הנוחות נוטה בצורה ברורה נגד מתן צו הביניים.

6.שקלתי את טענות הצדדים ובאתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. די היה בטענות המקדמיות שהועלו על-ידי המשיבים כדי לדחות את בקשת רשות הערעור. אולם גם בבחינת טענות הבקשה לגופן, אין מקום לקבל את בקשת המבקשים למתן רשות ערעור. בבוא בית המשפט להכריע בבקשה למתן צו ביניים עליו לבחון שני עניינים עיקריים. הראשון, סיכויי העתירה להתקבל, והאחר, החשוב שבין השניים, "מאזן הנוחות", שעניינו הנזק שייגרם למבקש במידה ולא יינתן צו ביניים אל מול הנזק שייגרם למשיב במידה ויינתן הצו המבוקש. במסגרת בחינת מאזן הנוחות יבדוק בית המשפט, בין היתר, את האפשרות שאי מתן הצו יסכל וייתר את בירור ההליך העיקרי (ראו לעניין זה: בשג"צ 2598/95 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה (לא פורסם), וכן בר"ם 1557/02 מגמארט ציוד ספורט בע"מ נ' מדינת ישראל משרד הבטחון – אגף האמרכלות משק ונכסים (לא פורסם)).

בענייננו, מאזן הנוחות נוטה נגד מתן צו הביניים. הנזק שייגרם למבקשים במידה ולא יינתן הצו אינו חמור. התוכנית מצויה בשלביה ההתחלתיים - הפקדתה פורסמה באמצע חודש יוני 2002, ועתה היא מצויה בשלב ההמתנה להתנגדויות. נראה כי הליכי אישור התוכנית ייקחו עוד זמן רב, ולכן לא יורע מצבם של המבקשים. יתרה מכך, לרשות המבקשים עומדות אפשרויות שונות לקבל סעד כספי במידה ומצבם יורע. מאידך גיסא, עיכוב התוכנית בשלביה ההתחלתיים יגרום לפגיעה בבעלי המקרקעין בשטח התוכנית ובאינטרס הציבורי, שעניינו קידום פיתוח אזור התעשייה בכרמיאל. זאת ועוד, בהתחשב בשלב ההתחלתי בו מצויה התוכנית אין לחשוש כי אי מתן הצו יסכל וייתר את בירור ההליך, ולמבקשים אף פתוחות הדרכים לתקוף את התוכנית בדרכים שהותוו בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה–1965.

בהתחשב באמור איני רואה להתייחס לטענות המבקשת לגוף העניין, שכן אלה מתבררות בימים אלה ממש בדיון בעתירה העיקרית.

אשר על כן הבקשה לרשות ערעור נדחית.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה 1 בסכום של 5,000 ₪.