עע"מ 5176-22 עע"מ 5176-22

לפניי בקשה למתן סעד זמני בערעור, לפיו תימנע ועדת המשנה לעניינים תכנוניים עקרוניים מלקבל החלטות בהתנגדויות שהוגשו ביחס לתמ"מ 6 – תיקון מס' 16, וזאת עד לסיום הליך ההתנגדויות בתכנית המתאר הכוללנית נושא הערעור או עד להכרעה בערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת ת' שרון-נתנאל) בעת"מ 37335-07-21 מיום 19.6.2022.

הרקע לבקשה

1.במוקד המחלוקת בין הצדדים ניצבת תכנית המתאר הכוללנית של המועצה המקומית בנימינה גבעת עדה (תכנית מס' 353-0581801. להלן: התכנית הכוללנית). ביום 10.2.2020 הורתה הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה חיפה (להלן: הוועדה המחוזית) על הפקדת התוכנית הכוללנית, וזאת בכפוף למספר תנאים. בכלל זאת, הותנה התוכנית בקבלת אישור המועצה הארצית לתכנון ולבנייה (היא המשיבה 1. להלן: המועצה הארצית) בהתאם לסעיף 6.1.3 להוראות תמ"א 35. כן הותנתה התוכנית בשינוי תמ"מ 6 – תכנית המתאר המחוזית למחוז חיפה (להלן: התמ"מ), וזאת הואיל ושטחי הפיתוח החדשים שהוצעו לפיתוח בתכנית הכוללנית חורגים מתחום הפיתוח של התמ"מ ומסעיפי הגמישות שלה. לעניין זה, נקבע כי הוועדה המחוזית תיזום שינוי נקודתי לתמ"מ ביחס ליישוב בנימינה גבעת עדה, שיתבסס על עקרונות התכנית הכוללנית. אין חולק כי לצורך שינוי התמ"מ נדרש אישור המועצה הארצית או ועדת משנה שלה שהוסמכה לכך.

2.אשר על כן, הועברו לבחינתה של ועדת המשנה לעניינים תכנוניים עקרוניים (היא המשיבה 2. להלן: הולנת"ע), אשר הוסמכה על ידי המועצה הארצית לדון בעניינים אלה, שלוש תכניות באזור בנימינה גבעת עדה: התכנית הכוללנית; תיקון מס' 16 לתמ"מ אותו יזמה הוועדה המחוזית (להלן: תמ"מ 16/6); ותכנית מפורטת לתיירות חקלאית מס' 353-0857771 "תיירות חקלאית בדרום בנימינה" (אשר הוכנה בהתבסס על התכנית הכוללנית. להלן: התכנית המפורטת).

ביום 13.4.2021 התקבלה החלטת הולנת"ע בשלוש התכנית (להלן: החלטת הולנת"ע). במסגרת החלטתה, קבעה הולנת"ע כי יש לאשר את התכנית הכוללנית בכפוף למספר תנאים, אשר שלושה מהם רלוונטיים לענייננו:

1.ייגרע חלקו הדרומי של אזור התעסוקה המערבי המוצע בתכנית... זאת, למעט רצועה צרה לאורך דרך 635 ומדרום לה, לצורך יצירת דופן עירונית פעילה המחברת בין בנימינה לאור עקיבא.

2.השטח שסומן ביעוד חקלאי עם הנחיות מיוחדות ב' ישונה לשטח חקלאי עם הנחיות מיוחדות ויבוטלו השימושים התיירותיים והמסחריים ובכלל זה עיבוד תוצרת חקלאית.

[...]

5.תקבע צפיפות מוצעת של 15 יחידות דיור לדונם בשטחים החדשים שהתווספו לפיתוח במתחמים 9, 8.1 ו-8.2.

בהתאם, הורתה הולנת"ע על הפקדת תמ"מ 16/6 בכפוף לתנאים. כן החליטה הולנת"ע שלא לאשר את התכנית המפורטת.

3.בקשה לקיום דיון חוזר בהחלטת הולנת"ע, שהוגשה מכוח סעיף 6(ב) לחוק התכנון והבנייה, נדחתה על ידי מליאת המועצה הארצית ביום 1.6.2021 (להלן: החלטת המועצה הארצית).

4.על רקע זה, ביום 18.7.2021 הגישה המבקשת עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, נגד החלטת הולנת"ע ונגד החלטת המועצה הארצית. בעתירתה, טענה המבקשת כי החלטת הולנת"ע ביחס לתכנית הכוללנית התקבלה באופן פגום ופסול. זאת, שכן התנאים שנקבעו במסגרתה כלל לא נדונו בדיון הפומבי שנערך ביום 9.3.2021, אלא אך במסגרת הדיון הפנימי שהתקיים ביום 13.4.2021, באופן שהביא לפגיעה קשה בזכות הטיעון של המבקשת. כן נטען כי החלטת הולנת"ע להגדיל את הצפיפות של יחידות הדיור התקבלה בחוסר סמכות, שכן עניין זה כלל לא דרש את אישורה של הולנת"ע והוא מצוי תחת סמכותה של הוועדה המחוזית. מעבר לכך, העלתה המבקשת טענות לפגמים בהליך שהוביל לקבלת החלטת הולנת"ע, וכן טענות לחוסר סבירות קיצוני של ההחלטה גופה. על כן, עתרה המבקשת לביטול החלטת הולנת"ע, או לחלופין לקיום דיון חוזר בהחלטה, במסגרתו תינתן לה זכות טיעון.

5.להשלמת התמונה, יצוין כי במקביל הגישו המשיבים 5-4 עתירה מנהלית נוספת נגד החלטת הולנת"ע – אשר התמקדה בביטול התכנית המפורטת (עת"מ 40085-07-21. להלן: העתירה השנייה). העתירות נדונו במאוחד בפני אותו מותב, ואולם בסופו של דבר, בשל השונות ביניהן, החליט בית המשפט כי יינתן בכל אחת מהן פסק דין נפרד.

6.ביום 19.6.2022 ניתן פסק דין הדוחה את עתירת המבקשת. בנמקו את הכרעתו, ציין בית המשפט כי מרבית הטענות שהעלתה המבקשת מוקדמות מדי, וזאת לאור העובדה שטרם הסתיימו הליכי התכנון ביחס לתכנית הכוללנית. בית המשפט הפנה להלכה לפיה ככלל לא תיערך ביקורת שיפוטית על החלטות תכנוניות בטרם מוצו הליכי התכנון בפני הגופים הרלוונטיים. על כן נקבע כי למעט לעניין טענת הסמכות, יש לסלק על הסף את טענות המבקשת בשל היותן מוקדמות. בית המשפט הבהיר כי למבקשת שמורה הזכות לשוב ולהעלות את כל טענותיה במסגרת הליך ההתנגדויות לתכנית הכוללנית, ובמידת הצורך בפני הערכאה המוסמכת – בסיום הליכי התכנון. באשר לטענת חוסר הסמכות, לאחר שדן בה לעומקה, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחותה.

יוער במאמר מוסגר כי בפסק דין נפרד מאותו יום, קיבל בית המשפט את העתירה השנייה שהגישו המשיבים 5-4, והורה לולנת"ע לקיים דיון פומבי נוסף בתכנית המפורטת. ערעור שהגישה המדינה על פסק הדין תלוי ועומד לפני בית משפט זה (עע"מ 6670/22).

7.ביום 2.8.2022 הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין, בו היא חזרה על עיקר טענותיה ביחס להיעדר סמכות הולנת"ע לקבוע את התנאים שקבעה לעניין התכנית הכוללנית, וביחס לפגמים שנפלו בהליך קבלת ההחלטה.

8.בהמשך, הגישה המבקשת ביום 17.8.2022 בקשה למתן סעד זמני בערעור, לפיו תעוכב הפקדת התכנית הכוללנית עד להכרעה בערעור. ביום 13.9.2022 נתן בית משפט זה (השופט י' כשר) החלטה הדוחה את הבקשה. בית המשפט ציין כי אף לו יהיה מוכן להניח כי הבקשה צולחת את מבחן סיכויי הערעור, מאזן הנוחות מטה את הכף לעבר דחייתה. הטעם העיקרי לכך הוא שהפקדת תכנית להתנגדויות היא רק שלב אחד בדרך לאישורה, ולכן אין בה כדי לגרום למבקשת נזק בלתי הפיך. מנגד, עיכוב הליכי התכנון יביא לפגיעה באינטרס הציבורי.

כפועל יוצא, פורסמה התכנית הכוללנית להפקדה ביום 23.9.2022. דיון בהתנגדויות טרם נקבע.

9.ביני לביני, בהתאם להחלטת הולנת"ע, הופקדה ביום 19.9.2021 תמ"מ 16/6, ונקבע דיון לשמיעת ההתנגדויות לה ביום 29.11.2022. ביום 12.12.2021 הגישה המבקשת התנגדות לתמ"מ 16/6.

10.ביום 20.11.2022 פנתה המבקשת למנהל התכנון בבקשה לעכב את הדיון בהתנגדויות לתמ"מ 16/6 עד להכרעה בערעורים שהוגשו ביחס להחלטת הולנת"ע (כשהיא מתייחסת לערעור שלה ולערעור המדינה על פסק הדין בעתירה השנייה). זאת, הואיל ולשיטתה להכרעה בערעורים אלה צפויה להיות השפעה גם על תמ"מ 16/6.

11.ביום 29.11.2022 התקיים דיון בפני הולנת"ע בהתנגדויות שהוגשו לתמ"מ 16/6. בפתח הדיון, טענה המבקשת כי הדיון כלל אינו צריך להתקיים שכן קיומו פוגע בהליך ההתנגדויות לתכנית הכוללנית בו החלה הוועדה המחוזית. בתגובה לכך, הבהיר מ"מ יו"ר הולנת"ע כי הדיון הנוכחי ממילא מיועד לשמיעת ההתנגדויות בלבד, ודיון פנימי לצורך החלטה בהתנגדויות ייקבע במועד אחר.

באותו יום העבירה המבקשת לולנת"ע פנייה בכתב, בה נטען כי החלטת הולנת"ע בהתנגדויות לתמ"מ 16/6 תגביל את חופש ההחלטה של הוועדה המחוזית בהתנגדויות שהוגשו ביחס לתכנית הכוללנית. עוד טענה המבקשת כי תמ"מ 16/6 נוצרה כדי לשרת את התכנית הכוללנית, ולכן סדר הדברים הנכון הוא להכריע קודם כל בהתנגדויות לתכנית הכוללנית ורק לאחר מכן בהתנגדויות לתמ"מ 16/6. על כן, טענה המבקשת כי לא ניתן לקיים דיון פנימי ולהכריע בהתנגדויות לתמ"מ 16/6 עד לסיום הליך ההתנגדויות בתכנית הכוללנית, וודאי שלא לפני הכרעת בית משפט זה בערעורים העוסקים בהחלטת הולנת"ע.

12.בתשובתה מיום 6.12.2022, ציינה היועצת המשפטית של הולנת"ע כי מעבר לכך שלא הוגש כל הליך משפטי ביחס לתמ"מ 16/6 שעשוי היה להצדיק את עיכוב ההליך התכנוני המתקיים לגביה, גם מבחינה מהותית אין כל הצדקה לעכב את ההחלטה בהתנגדויות עד לסיום הליך ההתנגדויות בתכנית הכוללנית או עד להכרעה בערעור המבקשת. הטעם לכך הוא שמטרת התמ"מ היא לקבוע את "גבולות הגזרה" של התכניות המצויות מתחתיה בהיררכיה התכנונית ובכללן התכנית הכוללנית – אשר אינה יכולה לסתור אותה. בהתאם, שיקול הדעת של הוועדה המחוזית בבואה לבחון את התכנית הכוללנית כפוף לתכניות מתאר גבוהות ממנה בהיררכיה. כל עוד התכנית הכוללנית תואמת את הוראות התמ"מ, יכולה הוועדה המחוזית להכריע בה בהתאם לשיקול דעתה. ואולם, ככל שהוועדה המחוזית מעוניינת לחרוג מהקבוע בתמ"מ, אין היא יכולה לעשות כן מבלי שתתוקן התמ"מ.

כן הובהר כי לוועדה המחוזית הסמכות ליזום שינוי תמ"מ, ואולם שיקול הדעת וההכרעה האם לאשר שינוי זה, מוקנה למועצה הארצית באמצעות הולנת"ע. המועצה הארצית היא בדרג בכיר יותר מן הוועדה המחוזית. משכך, טענת המבקשת כי על הולנת"ע להשהות את הדיון בתמ"מ עד לאחר שתידון תכנית המצויה במדרג תכנוני נמוך ממנה כדי לא להגביל את חופש ההחלטה של מוסד תכנוני נמוך יותר – סותרת את עקרונות היסוד של החוק ואת ההיררכיה התכנונית.

הבקשה דנן

13.ביום 8.12.2022 הגישה המבקשת את הבקשה שלפניי, במסגרתה התבקש סעד זמני לפיו תימנע הולנת"ע מלקיים דיון פנימי ומלקבל החלטה בהתנגדויות שהוגשו לתמ"מ 16/6. זאת, עד לסיום הליך ההתנגדויות בתכנית הכוללנית או עד למתן פסק דין בערעור. לטענתה, מאחר שתמ"מ 16/6 נועדה לשרת את התוכנית הכוללנית ומבוססת על הוראותיה, הרי שסדר הדברים הנכון הוא שקודם תדון הוועדה המחוזית ותכריע בהתנגדויות לתכנית הכוללנית, ורק לאחר מכן תכריע הולנת"ע בהתנגדויות לתמ"מ 16/6. המבקשת מדגישה כי אם ההתנגדויות לתמ"מ 16/6 יוכרעו מלכתחילה, התוצאה תהיה כבילת שיקול הדעת של הוועדה המחוזית בבואה לדון בהתנגדויות לתכנית הכוללנית, ולמעשה ריקון מתוכן של הליך ההתנגדויות. לשיטתה, הוועדה המחוזית צריכה לגבש עמדה עצמאית ביחס להתנגדויות לתכנית הכוללנית, במנותק מעמדת הולנת"ע, והדבר לא יתאפשר אם קודם לכן הולנת"ע תכריע בהתנגדויות לתמ"מ 16/6. כן טוענת המבקשת כי הליך ההתנגדויות לתכנית הכוללנית צפוי להשפיע ואולי אף לייתר את הליך ההתנגדויות לתמ"מ 16/6, שכן האחרונה נועדה לשרת את הראשונה וצריכה להיות מותאמת להוראותיה.

זאת ועוד, המבקשת מציינת כי היא לא הגישה עתירה נגד תמ"מ 16/6 מאחר שתכנית זו היא בסמכות הולנת"ע, ולכן היא תרכז את טענותיה ביחס לתכנית זו במסגרת הליך ההתנגדויות שיתקיים לגביה. זאת, להבדיל מהתכנית הכוללנית המצויה בסמכות הוועדה המחוזית, ולכן לטענת המבקשת חרגה הולנת"ע מסמכותה כאשר קבעה תנאים המשנים אותה.

לבסוף, טוענת המבקשת כי לא ייגרם כל נזק מעיכוב הליך ההתנגדויות בתמ"מ 16/6, שכן ההליך לאישורה החל לפני פרק זמן קצר יחסית של שנתיים, ובין כה וכה סדר הדברים הנכון הוא לקיים תחילה את הליך ההתנגדויות לתכנית הכוללנית.

14.בתשובתן לבקשה, טוענות המועצה הארצית והולנת"ע (שיכונו להלן ביחד: המדינה) כי דינה להידחות. כך, נטען כי מדובר בניסיון נוסף של המבקשת להביא להקפאה ולעיכוב של הליכי התכנון בטענה כוזבת לקיומו של "נזק בלתי הפיך".

לגופו של עניין, טוענת המדינה כי תמ"מ 16/6 היא תכנית נפרדת מהתכנית הכוללנית בה עוסק הערעור, וגבוהה ממנה בהיררכיית התכנון. לעניין זה, מדגישה המדינה כי תפקידה של התמ"מ הוא לקבוע את "גבולות הגזרה" ואת העקרונות לתכנון המחוזי, ואישורה מצוי בסמכות המועצה הארצית (ובענייננו הולנת"ע שהוסמכה על ידיה) – אשר היא מוסד התכנון העליון. בהתאם, שיקול הדעת בשאלה האם לאשר תיקון לתמ"מ מסור לולנת"ע ומושפע משיקולים תכנוניים רחבים.

המדינה מבהירה כי על אף שההליכים בתמ"מ 16/6 החלו לפני למעלה משנה והם מוכרים וידועים למבקשת זה מכבר, לא הוגש כל הליך משפטי המבקש לתקוף אותה או לעכבה. חלף זאת, מנסה המבקשת במסגרת ערעורה ביחס לתכנית הכוללנית, לעכב את ההליך בתמ"מ 16/6, וזאת מבלי שהועלתה בפני בית המשפט המוסמך כל טענה לפגם או עילה להתערבות בה. כבר מטעם זה, טוענת המדינה, יש לדחות את הבקשה.

זאת ועוד, המדינה מדגישה כי הליכי התכנון בעניינה של תמ"מ 16/6 טרם הושלמו, והיא מצויה בשלב ההתנגדויות המסור לשיקול הדעת המקצועי של מוסד התכנון הרלוונטי. על כן, בקשת המבקשת לעכבם עומדת בניגוד להלכה הפסוקה לפיה בית המשפט לא ידון בטענות תכנוניות ולא יערוך ביקורת שיפוטית לפני שמוסד התכנון המוסמך בחן את הטענות וגיבש את עמדתו, ובטרם הסתיימו הליכי התכנון. המדינה מוסיפה ומדגישה כי מטעם זה ממש גם נדחתה עתירת המבקשת ביחס לתכנית הכוללנית על ידי בית משפט קמא.

כן טוענת המדינה כי מעבר לעובדה שהמבקשת עותרת לסעד זמני ביחס לתכנית תכנונית שאינה נתקפת בערעור, הרי שמדובר כאמור בתכנית המצויה במדרג היררכי גבוה יותר. על כן, טיעונה של המבקשת לכבילת שיקול דעתה של הוועדה המחוזית מתעלם מעקרון העל העומד בבסיס פעולת רשויות התכנון, לפיו מוסד תכנון כפוף להחלטותיו של מוסד תכנון המצוי במדרג גבוה ממנו. לכן בענייננו, שיקול דעת הוועדה המחוזית כפוף לשיקול דעת המועצה הארצית ולא להפך. המדינה מוסיפה כי העובדה שהיוזמה לתמ"מ 16/6 הייתה של הוועדה המחוזית איננה משנה כלל זה, לפיו יש להתאים את התכנית הכוללנית לתכנית המצויה גבוה ממנה בהיררכיה התכנונית – היא התמ"מ. במקרה דנן, משהתכנית הכוללנית חורגת מגבולות התמ"מ התקפה, הכרחי כי מוסד התכנון הבכיר יותר המוסמך לאשרה יכריע בשאלת ההצדקה התכנונית לשינויה, בטרם תוכל הוועדה המחוזית לאשר את התכנית הכוללנית.

לבסוף, טוענת המדינה כי ממילא לא מתקיימות בענייננו אמות המידה למתן סעד זמני בערעור. כך, מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לעבר דחיית הבקשה, שכן עיכוב הליכי התכנון בתמ"מ 16/6 צפוי להביא לפגיעה משמעותית באינטרס הציבורי. מנגד, המבקשת לא הבהירה כלל ועיקר איזה נזק בלתי הפיך צפוי להיגרם לה מהכרעת הולנת"ע בהתנגדויות לתמ"מ 16/6. זאת, בשים לב לכך שבשלב זה לא ניתן לדעת אילו החלטות יתקבלו בהתנגדויות, והאם ובאיזה נוסח תאושר התכנית לפרסום; ובהתחשב בעובדה שממילא לא ניתן להוציא מכוחה היתרי בניה.

גם ביחס לסיכויי הערעור להתקבל, טוענת המדינה כי הם נמוכים ביותר. בהקשר זה, חוזרת המדינה ומבהירה כי הליכי התכנון ביחס לתכנית הכוללנית טרם הסתיימו – כך שבהתאם להלכה עוד לא בשלה העת לעריכת ביקורת שיפוטית. עוד היא טוענת כי החלטת הולנת"ע ניתנה כדין ובסמכות.

15.המשיבים 5-4, אשר כזכור הגישו את העתירה השנייה, מצטרפים לבקשת המבקשת וסבורים כי הסעד הזמני המבוקש הוא הכרחי ונחוץ.

דיון והכרעה

16.לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים מזה ומזה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הלכה ידועה היא כי על המבקש סעד זמני בתקופת הערעור להוכיח כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כלומר שדחיית הבקשה תגרום לו נזק בלתי הפיך או שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו במקרה שהערעור יתקבל. בין שני שיקולים אלה מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", כאשר מקובל לראות במאזן הנוחות כבעל מעמד בכורה (ראו מהעת האחרונה: עע"מ 6937/22 בית חב"ד שכונת רחובות ההולנדית ש נ' דונגי, פסקה 6 (2.11.2022); עע"מ 6300/22 נעאמנה נ' ועדה ארצית לתכנון ובנייה של מתחמים מועדפים לדיור, פסקה 10 (3.11.2022)). כמו כן, כאשר מדובר בהליך מנהלי, יידרש בית המשפט במסגרת בחינת מאזן הנוחות גם לשיקול של הפגיעה באינטרס הציבורי (ראו, למשל: עע"מ 7296/22 המועצה האזורית חוף השרון נ' עורכי דין לקידום מנהל תקין, פסקה 10 (14.11.2022); עע"מ 7375/22 רשות האוכלוסין נ' חדו"ש לחופש דת ושוויון, פסקה 13 (22.11.2022)).

17.גם לו הייתי מניחה (כפי שהניח השופט כשר בהחלטתו בבקשה הקודמת של המבקשת לסעד זמני), כי סיכויי הערעור להתקבל אינם מבוטלים, אני סבורה כי בחינת שיקולי מאזן הנוחות מובילה למקנה כי יש לדחות את הבקשה.

למעשה, הנזק היחיד לו טוענת המבקשת הוא פגיעה ביכולתה של הוועדה המחוזית להפעיל שיקול דעת עצמאי בבואה לבחון את ההתנגדויות לתכנית הכוללנית. ואולם, לא מצאתי כי אכן מדובר בנזק של ממש, לא כל שכן נזק בלתי הפיך.

ראשית, כפי שמציינת המדינה, התכנית הכוללנית ממילא כפופה לתמ"מ וצריכה להיות מותאמת להוראותיה. בהתאם, הואיל והתכנית הכוללנית חורגת מהוראות התמ"מ כנוסחה כיום, הרי שממילא לא תוכל הוועדה המחוזית לאשרה מבלי שהולנת"ע תאשר קודם לכן את תיקון התמ"מ, קרי את תמ"מ 16/6. כפועל יוצא, גם אם הליך ההתנגדויות לתכנית הכוללנית היה מתקיים לפני הליך ההתנגדויות לתמ"מ 16/6, הרי שעדיין כל שינוי או תיקון עליו הייתה מחליטה הוועדה המחוזית בחריגה מהתמ"מ התקפה, היה כפוף לשיקול דעתה של הולנת"ע במסגרת בחינתה את תמ"מ 16/6. ככל שמדובר בשינויים שאינם מצריכים את תיקון התמ"מ, הרי שממילא הם אינם מופיעים בתמ"מ 16/6, והולנת"ע כלל לא צפויה לדון בהם במסגרת ההכרעה ההתנגדויות.

במילים אחרות, בין אם הליך ההתנגדויות לתכנית הכוללנית יסתיים לפני החלטת הולנת"ע בהתנגדויות לתמ"מ 16/6 או אחריה – שיקול דעתה של הוועדה המחוזית כבול לשיקול דעתה של הולנת"ע ככל שמדובר בהוראות תכנונית אשר שיקול הדעת הסופי בעניינן מוקנה על פי דין לולנת"ע.

שנית, ככל שמדובר בהוראות תכנוניות שהסמכות לאשרן נתונה לוועדה המחוזית, הרי שלא ברור מדוע המבקשת מניחה שהוועדה המחוזית תימנע מלהפעיל שיקול דעת עצמאי לגביהן. גם אם נניח שהולנת"ע עשויה להביע בסוגיות אלה עמדה שונה מזו של הוועדה המחוזית, הרי שככל שהסמכות הסופית לאשרן מצויה בידיה של הוועדה המחוזית – חזקה עליה כי היא תבחן את הדברים ותכריע בהתאם למיטב שיקול דעתה.

שלישית, ככל שהמבקשת תהיה סבורה בתום הליכי התכנון בתכנית הכוללנית כי נפל פגם בשיקול הדעת שהפעילה הוועדה המחוזית בהחלטתה בהתנגדויות, תהיה פתוחה בפניה הדרך לנקוט בהליך משפטי מתאים בפני הערכאה המוסמכת, ולהעלות את טענותיה. כלומר, אף אם יתממשו כל תחזיותיה של המבקשת לכבילת שיקול דעת הוועדה המחוזית וריקון הליך ההתנגדויות לתכנית הכוללנית מתוכן – הרי שבהינתן האפשרות לתקוף את ההליך התכנוני ואת ההחלטות שיתקבלו בסופו, אין מדובר בנזק בלתי הפיך.

מן העבר השני, עיכוב הליכי התכנון בתמ"מ 16/6, אשר גם כך צפויים להימשך שנים ארוכות, יביא להקפאת המשך פיתוחו של האזור, וכפועל יוצא לפגיעה באינטרס הציבורי (ראו והשוו: בר"מ 8133/02 רובינשטיין נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה – כרמיאל, פסקה 6 (22.12.2002); עע"מ 758/13 מרכז ירושלים לזכויות האדם נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים, פסקה 6 (24.2.2013); עע"מ 1182/16 בן משה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה - מחוז מרכז, פסקה 8 (13.3.2016)).

18.לצד האמור, יש גם לתת את הדעת לכך שהבקשה איננה נוגעת לתכנית הכוללנית נושא ערעורה של המבקשת. חלף זאת, כפי שטוענת המדינה ובצדק, עניינה של הבקשה בתכנית אשר לא ננקט לגביה כל הליך משפטי, וממילא לא הועלתה כל טענה לפגם שנפל בה או לקיומה של עילה המצדיקה את התערבות בית המשפט בה. על רקע זה, מתחדדת אף יותר הפגיעה באינטרס הציבורי אשר תיווצר כתוצאה מעיכובה.

19.כן יש לתת את הדעת לכך שמקריאת טענות המבקשת עולה כי הלכה למעשה כלל אין מדובר בסעד זמני בתקופת הערעור, כי אם בסעד נפרד אשר נעדר כל קשר הכרחי לערעור. כך, המבקשת אומנם משתמשת בערעור שהגישה כפלטפורמה להגשת הבקשה, ואולם רצונה העיקרי הוא כי ההכרעה בהתנגדויות לתמ"מ 16/6 תידחה עד לתום הליך ההתנגדויות בתכנית הכוללנית.

כידוע, סעד זמני בערעור נועד לשמר את מצב הדברים הקיים בכל הנוגע לסוגיות בהן עוסק הערעור, ולמנוע יצירת מצב בלתי הפיך אשר עלול לייתר את הדיון בערעור (ראו: עע"מ 10811/04 סורחי נ' משרד הפנים, פסקה 3 (12.1.2005); עע"מ 8169/09 אלטורק נ' משרד הפנים, פסקה 3 (21.3.2010)). בענייננו, לא העלתה המבקשת כל טענה לפיה הכרעת הולנת"ע בהתנגדויות לתמ"מ 16/6 צפויה להשפיע על הדיון בערעור או לייתר אותו. כך, גם אם נניח כי המבקשת צודקת בטענותיה כי דחיית הבקשה תביא למצב בו לא תוכל הוועדה המחוזית להפעיל שיקול דעת עצמאי בהכרעתה בהתנגדויות בתכנית הכוללנית, הרי שעדיין לא יהיה בכך כדי להשפיע או לשנות את הדיון במסגרת הערעור בפגמים אשר לטענת המבקשת נפלו בהחלטת הולנת"ע.

כמו כן, ככל שיתקבל הערעור ויקבע כי נפלו פגמים בהחלטת הולנת"ע ביחס לתכנית הכוללנית המצדיקים את ביטולה, הרי שממילא לא יהיה בעצם העובדה שהתקבלו החלטות הולנת"ע בהתנגדויות לתמ"מ 16/6 כדי לשנות או כדי למנוע את מתן הסעד המבוקש בערעור. משכך, הרי שהסעד הזמני המבוקש חורג מן המסגרת המשפטית אשר לשמה הוא נועד.

אכן, ייתכן כי אם יתקבל הערעור ביחס להחלטת הולנת"ע לעניין התכנית הכוללנית, יהיה צורך בהערכה מחודשת גם ביחס לתמ"מ 16/6, בשל כפיפותה של הראשונה לאחרונה. ואולם בעובדה זו כשלעצמה אין כדי להצדיק את קבלת הבקשה.

20.סוף דבר: דין הבקשה להידחות. הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 11.12.2022 – מבוטל בזאת. המבקשת תישא בהוצאות המשיבות 2-1 בסך של 7,000 ש"ח.