פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם 8161/21
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשים:
עצמון ודפנה דקל ו-156 אח'
נ ג ד
המשיבים:
1. הוועדה המקומית לתכנון ובניה גבעת שמואל
2. נתיבי ישראל החברה הלאומית לדרכים
בע"מ
בקשת רשות לערער על
פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד (כב' השופטת ז' בוסתן) בעמ"נ
50044-6-20 מיום 29.10.2021
בשם המבקשים:
עו"ד
שחר הררי; עו"ד מירב תהילה; עו"ד הדר טבילה
החלטה
1.
כביש מס' 471 נסלל בתחום השיפוט של גבעת שמואל וקריית אונו, בעקבות אישורן של תכנית מתא/16 ביום 30.12.2001 ושל תכנית מח/64א' ביום 29.4.2002 (להלן: התכניות ). המבקשים הם בעלי דירות המצויות בגבעת שמואל, אשר בשנת 2004 הגישו תביעות לפיצוי מכוח סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 בגין ירידת ערך המקרקעין בעקבות סימון הכביש בתכניות. התביעות הוגשו לוועדה המקומית לתכנון ובנייה גבעת שמואל – היא המשיבה 1, וכן לוועדה המקומית לתכנון ובנייה קריית אונו אשר דחו את התביעות. על החלטה זו הגישו המבקשים ערר לוועדת הערר פיצויים ולהיטל השבחה, מחוז מרכז (להלן: ועדת הערר ). ביום 17.3.2009 מינתה הוועדה שמאי מכריע. ההליך בין הצדדים התארך, כאשר בסופו של יום, בשנת 2017, ערך השמאי המכריע שתי שומות מכריעות מתוקנות (להלן: השומות המכריעות ). בשומות המכריעות קבע השמאי המכריע כי יש לשלם למבקשים פיצוי בגין ירידת ערך דירותיהם, ו העריך את שיעור ירידת הערך הבסיסית שנגרמה לכל אחת מהדירות. בעקבות זאת, המשיבות הגישו ערר לוועדת הערר, שכוון לקביעות שונות בשומות המכריעות (יוער כי בשלב מאוחר יותר הוועדות המקומיות הגיעו להסכמה שלפיה כל ועדה תישא באחריות לפיצוי הדירות שבתחומה; להסכמות אלו ניתן תוקף של החלטה, ובעקבות זאת הוועדה המקומית קריית אונו אינה צד להליך שבפנינו).
2.
ביום 7.5.2020 קיבלה ועדת הערר את הערר באופן חלקי. הוועדה קבעה שהמקרה דנן נמנה על המקרים הנדירים שבהם יש להתערב בקביעתו של השמאי המכריע, מאחר שמצאה סתירות בשומות המכריעות לעניין אופן חישוב חלק מרכיבי הפיצוי. משלא ניתן הסבר מניח את הדעת לכך, אף לאחר שוועדת הערר פנתה לשמאי המכריע בשאלות הבהרה, החליטה הוועדה לבטל את אותם רכיבים משיעור הפיצוי שיינתן למבקשים. לצד זאת, העמידה הוועדה את שיעור שכר הטרחה שנפסק על 15% מסכום הפיצוי שיושלם למבקשים.
3.
המבקשים ערערו על החלטה זו, וביום 29.10.2021 קיבל בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד (כב' השופטת ז' בוסתן ) את הערעור באופן חלקי. בית המשפט דחה את טענות המבקשים שלפיהן במסגרת הערר על השומות המכריעות ועדת הערר הייתה מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד. בית המשפט עמד על כך שעל המקרה דנן חל ההסדר הדיוני עובר לחוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 84 והוראת שעה), התשס"ח-2008, ס"ח 632 (להלן: התיקון). לפי הסדר זה, הערר על השומות המכריעות לא היה מוגבל לשאלות משפטיות, ואולם על החלטת ועדת הערר ניתן היה לערער בשאלה משפטית בלבד. בית המשפט עמד על כך שיתר טענות המבקשים הן טענות שמופנות לקביעות שמאיות, ומכיוון שכאמור הליך הערעור הוגבל לשאלות משפטיות בלבד, דין הטענות להידחות. מעבר לצורך התייחס בית המשפט גם לכך שהתערבות ועדת הערר בקביעות השמאי המכריע בדין יסודה, שכן כפי שציינה הוועדה, הוא לא ביסס או נימק את קביעותיו האמורות, והן לא היו עקביות. לצד זאת, קיבל בית המשפט את טענות המבקשים בנוגע לשיעור שכר הטרחה שפסקה ועדת הערר, והעלה אותו ל-20% מסכום הפיצוי שישולם להם.
4.
מכאן הבקשה שלפניי. המבקשים טוענים כי שגה בית המשפט לעניינים מינהליים
בקביעתו כי ועדת הערר הייתה מוסמכת לדון בשומה המכרעת ללא כל מגבלה ולהתערב בהחלטת השמאי המכריע. לשיטת המבקשים, ועדת הערר חרגה מסמכותה, הפכה עצמה ל"שמאי על", וזאת על אף שלא נפל פגם או דופי חמור בשומות המכריעות. לטענת המבקשים, המקרה דנן מעורר שאלה עקרונית לעניין אמת המידה להתערבות בשומה מכרעת עובר לתיקון.
5.
לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער על פסק דין של בית משפט לעניינים מינהליים בערעור על החלטה של ועדת הערר לפיצויים והיטל השבחה תינתן במשורה, כאשר מתעוררת שאלה רחבה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (בר"ם 7914/21
ברסלב נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה נתניה , פסקה 5 (9.12.2021); בר"ם 5449/20 חברת הימנותא בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה קרית אתא , פסקה 5 (25.11.2020)). המקרה דנן לא בא בגדר אמת המידה האמורה. המבקשים טוענים כי על פי אמות המידה להתערבות בקביעות שמאי מכריע לפי סעיף 198 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה – 1965 לא היה מקום להתערבות של וועדת הערר בקביעות השמאי המכריע . בעניין זה יצויין כי אמת המידה העקרונית בהקשר זה כבר נקבעה בפסיקתנו (וראו למשל: בר"ם 3644/13 משרד התחבורה נ' גלר (23.4.2014)). גם אם אניח לטובת המבקשים – לצורך הדיון ומבלי להכריע בכך - כי ביישום אמת המידה בעניין הקונקרטי נפלה שגגה, ואין אני אומר כך, הרי שאין הדבר מקים עילה לבירור נוסף לפני בית משפט זה בגלגול שלישי (בר"ם 6795/21 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חולון נ' חברה תוצרת חקלאית מובחרת בע"מ , פסקה 7 (8.11.2021)).
הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ח בטבת התשפ"ב (22.12.2021).
ש ו פ ט